כי זו אהבה נצחית

"נו,נו,אחות קטנה.לא צריך להתרגש מכל פיפס של אחיך הגדול והמטופש,לא?",גיחך ג'ורג'.
ג'יני רק השמיעה נהמה,כשלפתע קול רך עטף אותה,הקול שכה אהבה.
"אל תקחי את מה שהם אומרים ברצינות,ג'ין",אמר הארי אבל חייך חלושות.ג'יני אהבה את החיוך שלו,וליבה החסיר פעימה.הארי דיבר אליה,וזו הייתה סוג של מחמאה.ג'יני גם חייכה.
"תודה,הארי",אמרה ג'יני.
"נו,נו,היום הראשון של הלימודים וכבר אנחנו מאחרים",רטנה גברת וויזלי."קדימה כולם,לצאת החוצה!",היא הוסיפה ודחפה את פרד וג'ורג' שניסו לחסום את המעבר של הדלת בעזרת קסם.כשהרמיוני עברה לידה,היא חייכה.
"בוקר טוב,ג'ין",היא קרצה.
"גם לך",אמרה ג'יני,כולה מחויכת.הארי הסתכל עליהן ולא הבין למה הן כל כך מרוצות.
"מהרו כבר",נזפה גברת וויזלי.
"בסדר,בסדר",אמר רון,שאותו גברת וויזלי דחפה הכי הרבה.
"כולם יצאו?",שאלה גברת וויזלי,ותשובה עמומה של 'כן',הגיעה.
"יופי,אז נלך",אמרה גברת וויזלי ונעלה את הדלת.

"קדימה,ילדים,הרכבת תכף יוצאת",דחקה גברת וויזלי.
"בסדר,אמא,אנחנו עולים",אמר רון וגלגל את עיניו.
פרד וג'ורג',רון,ג'יני,הארי והרמיוני עלו לרכבת.פרד וג'ורג' פגשו את לי ג'ורדן והסתלקו משם.
הרמיוני אמרה חלושות דבר מה ורון רק הציץ בציפרניו,משהו בקשר למדריכים.
ג'יני רק בהתה בהארי.כה יפה...אין פלא שצ'ו אוהבת אותו.
"ג'יני?",הוא פנה אליה."הארי!",אמרה ג'יני בהפתעה מוחלטת.
"אמ...רוצה לחלוק איתי תא?",הוא שאל.ג'יני כמעט התעלפה.הארי רוצה לחלוק איתה תא.הארי פוטר,עם ג'יני וויזלי!
"כן",ענתה ג'יני וחייכה חיוך מנומס,אך בפנים היא נמסה.היא עדיין אהבה אותו בכל ליבה.
"כן",אמר הארי בפתאומיות."אני חושב שיש שם תא,עם שני אנשים בלבד."
"אז נכנס",מלמלה ג'יני והם נכנסו.בפנים חיכו להם נוויל לונגבוטום,חברו של הארי לבית גריפינדור,ולונה לאבגוד,שלמדה בבית רייבנקלו בשכבה של ג'יני.
"הי נוויל.הי לונה.",אמרה ג'יני בעליזות והתיישבה מול לונה,והארי התיישב מול נוויל.
"הי,ג'יני",אמרה נוויל בעוד פניו מסגילים מן המאמץ לתפוס את טרבור,הקרפדה שלו.
"הי ג'יני,",ענתה לונה בקולה הסהרורי.נוויל הסתכל בה,מרותק ומפוחד כאחד.
"אז...",נוויל ניסה לפתוח בשיחה."אמ,הארי,רון והרמיוני מדריכים,מה?"
הארי לא נראה כל כך מרוצה או גאה,הוא רק הנהן.הוא הסתכל דרך החלון בזעף.
השתררה דממה.יושבי התא שמעו את ציוץ הציפורים ולפעמים את משב הרוח.
"הארי",אמרה ג'יני,והארי הסתובב אליה בפתאומיות.ג'יני נבהלה מהתנועה הפתאומית וכמעט החליקה ממושבה.
"כן?"
"אמ...אז עכשיו אתה בשנה החמישית...שמעתי שיש שם הרבה מבחנים,עבודות..ככה פרד וג'ורג' אמרו לי",היא אמרה.
"אהה",אמר הארי בחוסר עניין וחזר להביט בחלון.ג'יני החמיצה פנים.היא ציפתה שהארי ישתף איתה פעולה,שידבר איתה קצת...לאור מה שקרה בבוקר.מהו הדבר הזה שהרמיוני אמרה לו,שהזעיף אותו כך?ג'יני צריכה לדבר איתה בדחיפות.
"היי,לפחות משהו אחד טוב!",התפרץ נוויל בפתאומיות."מה?",שאלה ג'יני בחוסר עניין.
"דוד שלי קנה לי מימבלוס מימבלטוניה!",אמר נוויל בתהרגשות.
"דוד שלך קנה לך מה?!",התפרצה ג'יני.
"מימבלוס מימבלטוניה.זה צמח ממש נדיר,אין אותו פה בבריטניה.דוד שלי נסע ממש רחוק לחוץ לארץ כדי להביא אותו,והוא נדיר בגלל משהו מיוחד בו!",אמר נוויל באקסטזה.
"מה נדיר בו?",הארי סוף סוף דיבר.
"יש לו הגנה מיוחדת!אם מישהו מתקרב אליו או מנסה להפריע לו,תראו מה שקורה..",אמר נוויל וכיוון אצבע אל אזור רגיש של המימבלוס מימבלטוניה.
הצמח המוזר של נוויל החל להשפריץ בכל התא משהו מסריח שנראה (והריח) כמו זבל סוסים,ואפילו גרוע יותר.ג'יני,הארי,נוויל וגם לונה נרטבו בדבר הזה.הארי שידר חוסר אכפתיות מופגן,אך נראה קצת זעוף.
ובדיוק אז,בזמן גרוע שכזה,נפתחה דלת התא וצ'ו צ'אנג נכנסה,לבדה.ג'יני הרגישה איך הכעס והטינה מבעבעים בה.
"אמ,היי,הארי",היא אמרה בקול מהוסס.הארי חייך את חיוכו הכובש אך כשפרצופו היה מלוכלך ומסריח משרף סרח,הרושם היה קצת פחות מרשים.
"טוב",אמרה צ'ו באותו קול מהוסס."רק רציתי להגיד שלום,הארי.אז...בי",היא אמרה ויצאה מהתא.הארי נראה כאילו הוא שתה עשרה כוסות של שרף סרח,וג'יני נאנחה חרישית והזדהתה עם תחושתו.
האהבה שלך,לא משנה מהי,תמיד היה יכול לתפוס אותך במצבים גרועים משאתה יכול לדמיין.אך כשהארי וצ'ו עלו בראשה,מתעלסים...היא איחלה לצ'ו ולהארי שתמיד יהיו מבוישים בחברת אחד והשני.

+++++++++++++

מה אתם אומרים?
מקווה שאהבתם (:

הפרק הקודם		הפרק הבא