דראקו מאלפוי מחרב החתונות

"מישהו מתנגד?"

האולם החגיגי היה דומם.

"אני!" נשמע קול מהשורות האחרונות. גבר בלונדיני, ששיערו מסודר ומשוך לאחור, קם ממקומו.

אנחות הפתעה נשמעו באולם.

"אני מתנגד," הוא חזר על עצמו, מישיר מבט לעבר הבחור, הלבוש בחליפה השחורה, שעמד על הבמה הקטנה ונעץ בו מבט מלא הלם.

"סליחה?" שאל הכומר. היה נראה שזו פעם ראשונה שהוא נכח בחתונה, שבה מישהו הביע התנגדות.

דראקו נאנח. כבר היה מאוחר מידי להתחרט. הוא הרגיש עצמו מפלס את דרכו דרך שורת המושבים, בזמן שהעולם כולו בוהה בו. לפחות ארבע מאות זוגות עיניים העמוד בו מבטים. רובם הגיעו מראשים ג'ינג'יים, מה שגרם לפעולה שהוא עמד לעשות להיות מלחיצה עוד יותר.

"סליחה," הוא לחש, אחרי שדרך על אצבעה של אישה חמורת סבר. "אני מצטער," הוא אמר, כשניסה לעבור איש מלא. לבסוף, הוא הצליח להיחלץ מתוך השורה. מבטו של הארי לא עזב אותו לרגע. דראקו הרגיש את עורפו בוער. הוא התיישר וכחכח בגרונו. אחר כך, הוא מצא את עצמו צועד על הבד הלבן, שהיה פרוש על הרצפה, מנסה שלא לדרוך על עלי הכותרת שהיו מפוזרים עליו. הוא שם לב שג'יני מתאמצת לשמור על הבעת פנים מופתעת. הוא ראה איך היא מנסה לעודד את הארי לעשות משהו. לגרש את דראקו מהמקום, אולי? הוא הופתע שהארי עדיין לא עשה את זה. הוא הופתע, בכלל, שהוא הוזמן לחתונה.

הוא נעצר, מטרים ספורים מהם. הוא העביר עליהם מבט מהיר - הכומר המבוגר עמד באמצע, מימינו עמד הארי ולידו עמדו ארתור ורון וויזלי. משמאל לכומר עמדה ג'יני ומשמאלה עמדו אימא שלה והרמיוני גריינג'ר. הוא ניסה לא להסתכל יותר מידי על הצד השמאלי של הבמה. כל אחת מהנשים נעצה בו מבט מפחיד יותר מקודמתה.

דראקו סובב את מבטו לרגע אל הקהל. חיפוש מהיר הוכיח לו את השערתו - דין תומאס אכן ישב בשורות הראשונות, יחד עם שאר הגריפינדורים מהשנה שלו. לא היה צריך יותר מרגע, כדי להבחין במבט מלא האימה של תומאס. בשנייה שמאלפוי הישיר מבט לכיוונו, תומאס חשף את שיניו בזעם. דראקו הרגיש פתאום הרבה יותר שלם עם החלטתו.

הוא הסתובב בחזרה. הפעם הוא תכנן להסתכל רק על פוטר. שהרי בשבילו הוא עשה את כל זה. בשביל להציל את החמור הזה מחיים של שקר.

הוא פתח את פיו כדי לדבר.

		הפרק הבא