המרדף: גרסת הארי פוטר

פרק קצת קצר, אני אשתדל להמשיך!

ת"ב?

"הארי?" אמרה הרמיוני בדאגה בשעה שדפקה על דלת חדרו. "אתה כבר שעה בחדר!" היא פתחה את הדלת. הארי הציץ אליה בתסכול.

"מה קרה??" שאלה הרמיוני בדחיפות.

"אני לא מצליח לבחור," אמר הארי באומללות,

"בין הטוקסידו השחור לבין החליפה הלבנה. מה לעשות??" הוא שאל בחוסר אונים.

הרמיוני צחקה.

"הארי, פשוט תלבש חולצת טריקו וג'ינס! זה סך הכל שעשועון!" היא מירפקה אותו.

"כן," מלמל הארי בעגמומיות, "אולי את צודקת." הוא סימן לה שתצא, וחזר לארון הבגדים שלו. הרמיוני גילגלה עיניים בחיבה ויצאה.

כעבור חצי שעה, הארי כבר היה לבוש במיטב הג'ינסים מקסטרו שלו ובחולצת טריקו מגוהצת ומעומלנת הייטב. נעליי הניק שלו היו משוחות הייטב במשחת נעליים משובחת, ופיו הדיף ניחוח מנטה מרענן.

רון צחק חמש דקות ברציפות כשראה אותו.

"ברצינות... בנאדם-" הוא נחנק מרוב צחוק. הוא ניסה לדבר עוד כמה פעמים, אבל קרס בהתקף צחקוקים.

בדיוק אז, הרמיוני חזרה. "מישהו ראה את המייקאפ והליפסטיק שלי?" היא שאלה בחשדנות.

הארי הסמיק.

"אוי גבר-" רון התפוצץ מצחוק שוב.

הארי, בפנים סמוקות, (אולי בגלל האיפור) הכניס את ידו לכיס האחורי של הג'ינס והחזיר לה את האיפור שלה.

"בשביל מה הליפסטיק, אחי?" שאל רון בחיוך. "אה... תמיד רציתי לנסות." אמר הארי במבוכה אדירה.

"אפשר לצאת??" שאלה הרמיוני בעצבנות.

"כן!" אמר הארי במהירות.

"אז יוצאים! צ'ייסר, אנחנו באים!"

הפרק הקודם		הפרק הבא