הארי פוטר והשיטות הרציונליות ספר 1

"עכשיו, רק כדי להיות ברור," אמר הארי, "אם הפרופסור אכן מרחף אותך, אבא, כשאתה יודע שלא היית מחובר לשום חוטים, זו תהיה ראיה מספקת. אתה לא הולך להסתובב. ותגיד שזה טריק של קוסם. זה לא יהיה משחק הוגן. אם אתה מרגיש ככה, אתה צריך להגיד את זה עכשיו , ונוכל למצוא ניסוי אחר במקום."

אביו של הארי, פרופסור מייקל אוונס-ורס, גלגל את עיניו. "כן, הארי."

"ואת, אמא, התיאוריה שלך אומרת שהפרופסור צריך להיות מסוגל לעשות את זה, ואם זה לא יקרה, תודו שטעיתם. שום דבר לגבי איך קסם לא עובד כשאנשים סקפטיים לגבי זה. , או משהו כזה."

סגנית המנהלת מינרווה מקגונגל התבוננה בהארי בהבעה מבולבלת. היא נראתה די מכשפת בגלימותיה השחורות ובכובעה המחודד, אבל כשדיברה היא נשמעה רשמית וסקוטית, מה שלא התאים כלל למראה. במבט ראשון היא נראתה כמו מישהי שצריכה לצקצק ולהכניס תינוקות לקדרות, אבל כל האפקט נהרס ברגע שהיא פתחה את פיה. "האם זה מספיק, מר פוטר?" היא אמרה. "שאני אמשיך להפגין?"

" מספיק? כנראה שלא," אמר הארי. "אבל לפחות זה יעזור. קדימה, סגנית המנהלת."

"רק פרופסור יעשה," אמרה, ואז, " וינגרדיום לוויוסה ."

הארי הביט באביו.

"אה," אמר הארי.

אביו הביט בו בחזרה. "אה," הידהד אביו.

ואז פרופסור אוונס-ורס הביט לאחור אל פרופסור מקגונגל. "בסדר, אתה יכול להוריד אותי עכשיו."

אביו הורד בזהירות לקרקע.

הארי חילף יד בשיער שלו. אולי זה היה רק החלק המוזר הזה שבו שכבר השתכנע, אבל... "זה קצת אנטי קליימקס," אמר הארי. "אפשר לחשוב שיהיה איזשהו אירוע נפשי דרמטי יותר הקשור לעדכון על תצפית של הסתברות אינסופית -" הארי עצר את עצמו. אמא, המכשפה ואפילו אבא שלו נתנו לו שוב את המבט הזה . "כלומר, עם לגלות שכל מה שאני מאמין בו שקרי."

ברצינות, זה היה צריך להיות יותר דרמטי. המוח שלו היה צריך לשטוף את כל מלאי ההשערות הנוכחיות שלו לגבי היקום, שאף אחת מהן לא אפשרה לזה לקרות. אבל במקום זאת נראה היה שהמוח שלו פשוט הולך, בסדר, ראיתי את הפרופסור של הוגוורטס מניפה את השרביט שלה וגורם לאביך להתרומם באוויר, מה עכשיו?

הגברת המכשפה חייכה אליהם בטוב לב, ונראתה די משועשעת. "האם תרצה הפגנה נוספת, מר פוטר?"

"את לא חייבת," אמר הארי. "ביצענו ניסוי מוחלט. אבל..." הארי היסס. הוא לא יכול היה להתאפק. למעשה, בנסיבות העניין, הוא לא צריך לעזור לעצמו. זה היה נכון וראוי להיות סקרן. "מה עוד את יכולה לעשות?"

פרופסור מקגונגל הפכה לחתול.

הארי נסוג לאחור ללא מחשבה, דוושת כל כך מהר עד שהוא מעד על ערימת ספרים תועה ונחת בחוזקה על התחתון שלו במכה. ידיו ירדו כדי לתפוס את עצמו מבלי להגיע כמו שצריך, והייתה צביטה אזהרה בכתפו כשהמשקל ירד ללא חיזוק.

בבת אחת הפך החתול הטאבי הקטן בחזרה לאישה עטופה בגלימה. "אני מצטערת, מר פוטר," אמרה המכשפה, ונשמעה כנה, למרות שזוויות שפתיה התעוותו כלפי מעלה. "הייתי צריכה להזהיר אותך."

הארי נשם נשימות קצרות. קולו יצא חנוק. "את לא יכולה לעשות את זה!"

"זו רק שינוי צורה," אמרה פרופסור מקגונגל. "טרנספורמציה של אנימגוס, ליתר דיוק."

"הפכת לחתול! חתול קטן ! הפרת את שימור האנרגיה! זה לא רק כלל שרירותי, זה משתמע מהצורה של המילטון הקוונטי! דחייתו הורסת את האחדות ואז אתה מקבל איתות FTL! וחתולים הם מסובכים! מוח אנושי לא יכול רק לדמיין את האנטומיה של חתול שלם ואת כל הביוכימיה של החתול, ומה עם הנוירולוגיה? איך אפשר להמשיך לחשוב באמצעות מוח בגודל חתול?"

שפתיה של פרופסור מקגונגל התעוותו חזק יותר עכשיו. "קֶסֶם."

"קסם לא מספיק כדי לעשות את זה! אתה צריך להיות אלוהים!"

פרופסור מקגונגל מצמצה. "זו הפעם הראשונה שקוראים לי ככה. "

טשטוש עלה על הראייה של הארי, כשהמוח שלו התחיל להבין מה זה עתה נשבר. כל הרעיון של יקום מאוחד עם חוקים קבועים מתמטית, זה היה מה שנשטף באסלה; כל רעיון הפיזיקה . שלושת אלפים שנה של פתרון דברים גדולים ומורכבים לחתיכות קטנות יותר, גילוי שהמוזיקה של כוכבי הלכת היא אותה מנגינה כמו תפוח נופל, גילוי שהחוקים האמיתיים היו אוניברסליים לחלוטין וללא חריגים בשום מקום ולקחו צורה של מתמטיקה פשוטה השולטת את החלקים הקטנים ביותר, שלא לדבר על כך שהמוח היה המוח והמוח היה עשוי מנוירונים, מוח היה מה שהיה אדם -

ואז אישה הפכה לחתולה, עד כדי כך.

מאה שאלות נלחמו על עדיפות על שפתיו של הארי והמנצח נשפך: "ואיזה סוג של לחש זה וינגרדיום לוויוסה? מי ממציא את המילים ללחשים האלה, גננות?"

"זה יצליח, מר פוטר," אמרה פרופסור מקגונגל בקול חד, למרות שעיניה נצצו בשעשוע מודחק. "אם אתה רוצה ללמוד על קסם, אני מציע שנסיים את הניירת כדי שתוכל ללכת להוגוורטס."

"נכון," אמר הארי, המום במקצת. הוא ריכז את מחשבותיו. מצעד התבונה פשוט יצטרך להתחיל מחדש, זה היה הכל; עדיין הייתה להם שיטת הניסוי וזה היה הדבר החשוב. "אז איך אני מגיע להוגוורטס?"

צחוק חנוק ברח פרופסור מקגונגל, כאילו הוצא ממנה בפינצטה.

"חכה רגע, הארי," אמר אביו. "זוכר למה לא הלכת עד עכשיו לבית הספר? מה עם המצב שלך?"

פרופסור מקגונגל הסתובבה מול מייקל. "מצבו? מה זה?"

"אני לא ישן כמו שצריך," אמר הארי. הוא נופף בידיו בחוסר אונים. "מחזור השינה שלי הוא עשרים ושש שעות, אני תמיד הולך לישון שעתיים מאוחר יותר, כל יום. אני לא מצליח להירדם מוקדם יותר מזה, ואז למחרת אני הולך לישון שעתיים מאוחר יותר מזה. 22:00 , 12:00, 02:00, 4:00, עד שזה יעבור מסביב לשעון. גם אם אני מנסה להתעורר מוקדם, זה לא משנה ואני הרוס כל היום. בגלל זה לא הלכתי לבית ספר רגיל. עד עכשיו."

"אחת הסיבות," אמרה אמו. הארי ירה בה במבט זוהר.

מקגונגל נתנה המממממ ארוך . "אני לא זוכרת ששמעתי על מצב כזה לפני..." אמרה באיטיות. "אני אבדוק עם מדאם פומפרי כדי לראות אם היא יודעת תרופות כלשהן." ואז פניה התבהרו. "לא, אני בטוחה שזו לא תהיה בעיה - אני אמצא פתרון בזמן. עכשיו", ומבטה התחדד שוב, "מהן הסיבות הנוספות האלה?"

הארי שלח להוריו מבט זוהר. "אני מתנגד מצפוני לגיוס ילדים, בטענה שאני לא צריך לסבול בגלל כישלון של מערכת בית ספר מתפוררת לספק למורים או חומרי לימוד אפילו באיכות מינימלית מספקת".

שני הוריו של הארי יללו מצחוק על כך, כאילו הם חשבו שהכל בדיחה גדולה. "אה," אמר אביו של הארי, בעיניים בורקות, "זו הסיבה שנשכת מורה למתמטיקה בשנה השלישית."

" היא לא ידעה מה זה לוגריתם!  "

"כמובן," אמרה אמו של הארי. "לנשוך אותה הייתה תגובה מאוד בוגרת לזה".

אביו של הארי הנהן. "מדיניות שקולה לטיפול בבעיית המורים שאינם מבינים בלוגריתמים".

"הייתי בן שבע! כמה זמן תמשיך להעלות את זה?"

"אני יודעת," אמרה אמו באהדה, "את נושכת מורה אחד למתמטיקה והם אף פעם לא נתנו לך לשכוח את זה, נכון?"

הארי פנה אל פרופסור מקגונגל. "הנה! אתה רואה עם מה אני צריך להתמודד?"

"סליחה," אמרה פטוניה וברחה דרך הדלת האחורית אל הגן, שממנו נשמעו בבירור את צרחות הצחוק שלה.

"הנה, היא, שם," נראה היה שפרופסור מקגונגל מתקשה לדבר מסיבה כלשהי, "אסור לנשוך מורים בהוגוורטס, זה די ברור, מר פוטר?"

הארי הזעיף לעברה את פניו. "בסדר, אני לא אנשוך את מי שלא נושך אותי קודם."

גם פרופסור מייקל וורס-אוונס נאלץ לעזוב את החדר לזמן קצר לאחר ששמע זאת.

"טוב," נאנחה פרופסור מקגונגל, לאחר שהוריו של הארי הסתדרו וחזרו. "טוב. אני חושב, בנסיבות העניין, שעלי להימנע מלקחת אותך לרכוש את חומרי הלימוד שלך עד יום או יומיים לפני תחילת הלימודים."

"מה? למה? הילדים האחרים כבר יודעים קסם, לא? אני חייב להתחיל להדביק את הפער מיד!"

"היה סמוך ובטוח, מר פוטר," השיבה פרופסור מקגונגל, "הוגוורטס די מסוגלת ללמד את היסודות. ואני חושד, מר פוטר, שאם אשאיר אותך לבד לחודשיים עם ספרי בית הספר שלך, אפילו בלי שרביט, אני יחזור לבית הזה רק כדי למצוא מכתש מתנשא עשן סגול, עיר מרושלת המקיפה אותו ומגפת זברות בוערות המטילות אימה על מה שנותר מאנגליה".

אמו ואביו של הארי הנהנו בקול מושלם.

" אמא! אבא!  "

הפרק הקודם