הסיפור שלא קורה בו כלום

בס"ד

ברוכים השבים לפאנפיק שלא קורה בו כלום. אם עוד לא לקחתם אחריות על הקריאה שלכם, עכשיו זה הזמן.

"טוב, תראה לי אותו," אמר הארי פתאום.

"את מי?" שאל המישהו שהתקשר להארי בסוף הפרק הקודם.

"את סבתא שלי, מה זה את מי?" התלוצץ הארי.

"סבתא שלך?" המישהו אמר בקול קודר, "הארי, צר לי לבשר לך, אבל סבתא שלך איננה איתנו..."

"אויש, אל תהיה טיפש," אמר לו הארי, "התכוונתי לאף של וולדמורט, נו, אתה יודע!"

"מה? למה שאדע?" המישהו התגונן, "היה מעבר פרק מאז הפעם האחרונה שדיברנו! תן איזה תקציר של מה שהיה, משהו, אל תזרוק אותי סתם למים. אתה סתם מוציא אותי טמבל אחר כך."

"אבל אתה תמיד טמבל," הארי אמר לו, "זה התפקיד שלך, להיות טמבל לידי כדי שאני אצא חכם יותר. טוב, איפה האורח?"

"כן כן, האורח," המישהו אמר, "מן הסתם הוא לא פה, רק המכתבים שלו פה. מי טמבל עכשיו, אה?"

"אבל הוא ממש כתב במכתב שלו, 'קיבלתי את ההחלטה המתבקשת פשוט לבוא אליכם במקום להישאר אי שם וככה אולי תוכלו לעזור לי'. זה אומר שהוא פה! מי טמבל עכשיו?"

"וואי וואי, גם ההחלטה וגם האורח," המישהו גירד בראשו בלחץ, "אני מרגיש שיש פה רפרנס למשהו, אבל אני לא מזהה למה."

"אל תנסה להעביר נושא," הארי הפציר בו.

"מה, מזה שהאורח כאן?" הטמבל שאל.

"לא, מזה שיצאת טמבל," הארי חייך בניצחון, "עכשיו בוא נלך לראות אותו!"

והם אכן ראו אותו, בחדר ליד.

"אממ..." הארי גמגם.

"מה?" הטמבל שאל, בשעה שהביטו באורח שלהם.

"אתה בטוח שזה...." הארי המשיך להתגמגם.

"מה? הוא אמר שהוא האף, אז הוא האף!" הטמבל מיד אמר.

"אבל אתה לא שם לב שהוא לא..."

"לא מה?"

"לא נראה כמו אף?"

מולם ישב נער כבן 14, שאמנם היה לו אף, אבל היה לו גם את כל שאר הגוף.

"חתיכת גזען חשוך, מי אתה שתקבע איך אף אמור להיראות? ואם הוא מגדיר את עצמו כאף?" הטמבל התעצבן.

"אתה יודע? אתה טמבל באמת," הארי אמר בדאגה, "כדאי שתבדוק את זה."

ואז הארי פנה לילד. "שלום, מי אתה?"

"קוראים לי ג'ייק," דיקלם הילד.

"אהלן ג'ייק," הארי ענה, "תרשה לי להציג את עצמי, קוראים לי הארי פוטר ואני–"

"אני לא יכול לגלות את שם המשפחה שלי, זה מסוכן מדי," המשיך ג'ייק לדקלם.

"או- אוקיי, משתגיד," הארי הופתע מקטיעתו הפתאומית, "אתה לא חייב לגלות. בכל אופן, מה שאני בא לשאול זה–"

"–מה שאתם חייבים לדעת זה שכולנו בסכנה גדולה. כן, אפילו אתם!" ג'ייק קטע אותו שוב.

הארי הביט בו בעצבנות. "סיימת?" הוא שאל.

"כן," ג'ייק כיחכח בגרונו, "כן, מצטער. אני פשוט לא... השינוי הזה לא רגיל."

"השינוי!" נחרד הטמבל.

"שתוק שם," הארי ציווה עליו, ושאל את ג'ייק, "איזה שינוי?"

"השתניתי לאף," הוא אמר.

"מה?"

"השתניתי לאף," ג'ייק אמר שוב, אבל מעט חזק יותר.

"אה, לא, שמעתי מה אמרת בפעם הראשונה," הארי צחק במבוכה. מרלין, נראה שהג'ייק הזה טמבל יותר מהטמבל.

"אז למה שאלת 'מה'?" ג'ייק שאל.

"כי... כי לא הבנתי," הארי אמר, "מה זאת אומרת השתנית לאף?"

"עכשיו אני ג'ייק," ג'ייק אמר.

"כן... נכון..." הארי עקב.

"אבל קודם הייתי אף," ג'ייק המשיך להסביר.

"זה מתקדם לאנשהו?" הארי נאנח.

"רק אל הלא נודע, יקירי," הטמבל ענה, "מה שאני הבנתי מג'ייק, בכל אופן, זה שיש לו את היכולת להשתנות. כלומר, לשנות את הצורה של הגוף שלו."

"אה, כמו אנימאגוס! או פולימיצי!" צהל הארי.

"כן כן, לכל יצור חי עם DNA," הטמבל הסביר, "ג'ייק רוכש את הDNA ומשתנה לזה."

"אז אם ג'ייק השתנה לאף, זה אומר שהוא לא האף! הוא ג'ייק!" רטן הארי, "בשביל מה אנחנו צריכים את השבוי הזה כאן עכשיו?"

"השבוי!" נחרד הטמבל.

"מה יש לך עם להיחרד ממילים רנדומליות?" הארי המשיך לרטון, "מה נסגר עם כולם היום? טוב בכל אופן, ג'ייק, סורי על הטרחה, אבל אתה כאן בטעות. שלום!"

"אבל אני לא ג'ייק," אמר ג'ייק, "אני האף."

"מה? אבל אמרת שאתה ג'ייק!" הארי כמעט תלש לעצמו שיער מרוב תסכול, "מה זה השינוי הזה?"

"השינוי!" הטמבל נחרד, ואז אמר, "אה רגע, זה היה כבר."

הארי נשם עמוק לפני שדיבר, ואז אמר, "אולי התגובה שלי קצת מוגזמת, אבל–"

"–התגובה!" הטמבל התפלץ.

"עוף מכאן," הארי אמר, והטמבל יצא מהמשרד בבושת פנים.

"תראה," ג'ייק שאינו ג'ייק התחיל להסביר, "אני האף, אני לא ג'ייק."

"אז מי זה ג'ייק?" שאל הארי.

"סתם מישהו מסיפור אחר, לא חשוב," האף ענה, "הקטע הוא שאני הצלחתי להשיג את הכוח להשתנות, בדיוק כמו שג'ייק השיג, ואני השתניתי לג'ייק."

"מה? למה שתעשה דבר מוזר כזה?" הארי שאל.

"כי כשאני אף, אני לא ממש יכול ללכת או לזוז, אלא בעיקר להריח ולהשתמש בדיבור מחשבה."

"דיבור מה?"

"דיבור מחשבה. זו דרך לשדר לך את המחשבות שלי וככה לתקשר, מבין? אבל אני לא יכול לעשות את זה כאן כי בניגוד לדיבור רגיל, שנכתב עם מרכאות לפני ואחרי, דיבור מחשבה נכתב עם סוגריים משולשים, ואת זה אי אפשר לכתוב בפאנפיק הזה כי זה משגע את הקוד של הפורטל."

"מה זה היו ההזוי הזה?" רטן הארי, "בסדר, אוקיי, סבבה, אז למה אמרת בהתחלה שאתה ג'ייק?"

"כי כשאני משתנה לגוף חדש, לוקח לי זמן להתרגל אליו ולשלוט באינסטינקטים שלו, אז התנהגתי כמו שג'ייק האמיתי היה מתנהג."

"אבל אתה לא ג'ייק," הארי ניסה להבין.

"לא, אני האף."

"יופי, שמח שהגענו למשהו חד משמעי. אני אודיע את ההודעה לטמבל," הארי אמר.

"ההודעה!" הטמבל הכריז כשנכנס לחדר בלי שהארי קרא לו, "עוד רפרנס!"

"או שהוא ייכנס לבד..." הארי מלמל, "טוב, איך מתקדמים מכאן?"

"את הלא נודע כבר הזכרתי?" הטמבל שאל.

"כן," הארי נאנח.

"טוב, אם זה האף, אולי כדאי שניצור קשר עם המחתרת," הטמבל אמר.

"איזו מחתרת?" הארי שאל.

"קודם כל, המחתרת היא גם חלק מהרפרנס שרץ פה בפרק," הטמבל ענה, "ודבר שני, המחתרת הסודית של אוכלי המוות שמעולם לא סיפרתי לך עליה."

"מה? למה יש להם מחתרת סודית?" הארי שאל, "ולמה לא סיפרת לי?"

"אני בטוח שהם ישמחו לקבל את האף שלו בחזרה," הטמבל אמר, וג'ייק זקר את אגודליו לחיוב.

הארי נאנח. "לא יודע, באמת שאני לא יודע," הוא אמר, "אני עדיין חייב דחוף לשירותים עוד מהפרק הקודם, תשלח ינשוף להרמיוני או משהו שהיא תחליט."

"ומה איתי בינתיים?" האף שאל, והארי משך בכתפיו. "תנסה לחשוב איך היית משלב בין נסיכת השמש של סוסי הפוני לבין חרק," הוא אמר.

"בין מה למה???" האף שאל, אבל מאוחר מדי. הארי רץ לעבר השירותים.

רק נזכיר לכם שבריאותו של הארי מוטלת בספק! אולי הוא קיבל זיהום בראש החזיר וימות??? נגלה רק בפרקים הבאים!

"אני סבבה עם להרוג אותו, אבל כבר קיבלנו משהו קודר בתחילת הפרק, כשסבתא רבתא שלי מתה," ג'יימס אמר.

"מה אתה עושה פה? אתה בכלל לא מופיע בפרק הזה!" התלוננה דמות מסתורית.

"אני מופיע בסופי פרקים, זה הקטע שלי," ג'יימס חרץ את לשונו.

בכל אופן, האם הארי ימות מזיהום? אה וגם יש את המחתרת הזאת של אוכלי המוות מסתבר. קיצר המשך יבוא!

הפרק הקודם