בית הספר למלאך ולנחש

היי, זאת אני, מפרסמת שוב פאנפיק שאני מקווה שאתחייב אליו, והפעם קרוסאובר, או ליתר דיוק עולם מקביל! 

העולם הוא כמעט זהה לזה של 'בית הספר לטוב ולרע', בעוד רוב הדמויות הן גרסאות של דמויות מ'בשורות טובות', אם כי צוות ההוראה נוטה להיות מורכב מדמויות של בלט"ר. 

אני עוד לא יודעת כמה פרקים יהיו אבל ההערכה שלי היא 20.

בחרתי לדרג את הפאנפיק כ-pg13, אם כי הוא נע ונד בין PG לבין R, אז אני אתן אזהרות קצת יותר מדויקות:

מבחינת קללות, יהיו מדי פעם קללות שבדרך כלל לא יהיו נוראיות במיוחד, אבל אולי יחרידו אתכם אם אתם מצפים לקללות לא נוראיות בכלל.

מבחינת מיניות, יהיו סצינות של אימונים בלי חולצות ועירום בעקבות שינוי צורה, אך אלה לא יובילו ליותר מאשר מבוכה רגעית.
גם תהיה לפחות נשיקה אחת לא מפורטת במיוחד. 

מבחינת אלימות, זה יתאים פחות או יותר לרמת האלימות בבלט"ר, מה שאומר ברגעים קיצוניים מכות, דם, עינויים ובשלב מסוים אף רצח.

עוד משהו? אזהרת סלאש למקרה שפספסתם.

מקווה שתהנו!

ביום שבו נערים אחרים עזרו לאבותיהם לבנות ביצורים סביב לגבלדון, אזירפאל ישב עם גברת טרייסי הזקנה ושיחק איתה קלפים.

"קח את אחד מהקלפים שלי, יקירי."

אזירפאל קימט את מצחו.

"אבל גבירתי," הוא מחה בעדינות, "לא ככה המשחק-"

"פשוט קח קלף," היא קטעה אותו. "אתה יכול לבחור כל קלף."

הקלפים שהחזיקה היו מופנים כלפיה, כך שכולם נראו לאזירפאל אותו דבר.

אולי היא רצתה לעשות תעלול קסמים? אזירפאל אהב קסמי קלפים.

"טוב," הוא התרצה ושלף קלף אחד בזהירות. "אני יכול להסתכל עליו?"

"בטח," ענתה גברת טרייסי. "למה שלא תניח אותו על השולחן ככה ששנינו נראה?"

אזירפאל ציית.

"הו, נסיך הלבבות," אמרה טרייסי וחייכה. "אני רואה אהבת נעורים בעתיד הקרוב שלך."

אזירפאל מצמץ.

"טרייסי, אני יודע שאת מכירה משחקי קלפים רבים וגם יודעת לקרוא בקלפי טארוט. אני בטוח למדי שמה שעשית עכשיו לא מתאים לכללים של אף אחד מהם,"
הוא אמר, ולאחר מחשבה קצרה הוסיף: "גם לא לקסמי קלפים."

טרייסי המשיכה לחייך כשענתה: "לא תמיד צריך לציית לכללים, יקירי, במיוחד לא כשמדובר באהבת נעורים. הו, איזו תחושה מקסימה ומבלבלת.
כמובן, יכול להיות שאני כבר לא זוכרת אותה כמו שצריך, אחרי הכל חוויתי אותה לפני הרבה הרבה שנים."

"אני בטוח שלא כל כך הרבה שנים," אמר אזירפאל את התשובה שהניח שטרייסי קיוותה לה.

גברת טרייסי צחקה ואמרה: "תראה אותך, נחמד כזה לזקנה בלה כמוני, הבית-ספר עוד יחטוף אותך."

בית הספר, רצה אזירפאל לתקן, אבל העדיף לא להגיד את המילים האלה באותו יום.

"האם יש לך עצה בנוגע לאהבת נעורים?" הוא החזיר את נושא השיחה למסלול הקודם.

"הו, אין עצה כנגד אהבת נעורים," ענתה טרייסי כמעט בחולמנות. "אתה יכול רק לקוות שהלב שלך בחר באדם הנכון, ולהתאושש אם לא."

אזירפאל רשם את העצה הזאת בלבו לפני ששאל: "מי היה אהבת הנעורים שלך? מר שאדוול?"

שאדוול היה שכן של טרייסי שפעמים רבות התארח בביתה ורטן הרבה, אם כי היה ברור שהוא מחבב אותה.

הוא גם כנראה היה היחיד מזקני הכפר שלא חיבב את אזירפאל, וקרא לו בשמות מגונים שאזירפאל לא הבין בכל פעם שהוא ניסה לקשור עמו שיחת חולין.

"הו לא," ענתה טרייסי, "בזמנו שאדוול ואני לא הכרנו – טוב, כולם בכפר מכירים את כולם אבל שנינו לא שמנו לב אחד לשני. אהבת חיי היתה-"

"טרייסי'לה, איך את מעייפת את הילד," אישה זקנה נוספת קטעה את טרייסי כשהיא ועוד שתיים כמוה התיישבו סביב לשולחן.

כל אחת מהן צבטה לאזירפאל את הלחי לפני שבחרה מושב.

"אזמרלדה, גיתה, מַרְגְּרָאט!" בירך אותן אזירפאל. "נפלא לראות אתכן. ואל דאגה, גברת טרייסי לא מעייפת אותי. היא מספרת לי על אהבת נעוריה."

"נו, אתה לא צריך לשמוע על השערורייה הזאת," גנחה אזמרלדה.

"אוהו... טוב, לא נשמע על זה," אמרה מרגראט.

"אולי בפעם אחרת," אמרה טרייסי.

אזירפאל תהה אם תהיה בכלל פעם אחרת, אך התגבר על אכזבתו ושאל: "אולי לאחת מכן יש סיפור אחר לספר?"

גיתה חייכה.

"בדיוק עברנו ליד הגברים שבונים את המלכודות והחומה, והבן של בלה, טריסטן, עזר שם. איזה ילד מקסים!" היא נזכרה והתמוגגה. "חבל עליו. עשרים מטבעות שהוא ילך?"

"גם אני מהמרת עליו, כאילו רק אתמול הוא היה תינוק ועכשיו הוא כבר כזה גדול וחזק," אמרה טרייסי.

"אני שמה עשרה מטבעות על הבלונדינית הקטנה, גלוריאנה," אמרה אזמרלדה.

מרגראט הוציאה מתיק הסריגה שלה קובץ ניירות ועט והתחילה לרשום.

"אתן מהמרות לראות מי ייחטף הלילה?" הזדעזע אזירפאל.

"אוי, זה נורא," נאנחה גיתה אך הניחה למרגראט לרשום את ההימור שלה.

"זו באמת התנהגות לא ראויה שתכאיב ללב של כל ילד שנמצא בסכנה ולהוריו האומללים," הסכימה טרייסי.
"למזלנו אנחנו מבוגרות מדי בשביל להיות חלק מאלה וגם מאלה, אז מותר לנו ליהנות פעם בארבע שנים."

אזירפאל שתק, מתלבט בין למחות במילים "אתן לא כל כך מבוגרות" לבין "אבל יש לחלקכן נכדים!"

משהבחינה בארשת פניו של אזירפאל, אזמרלדה הוסיפה: "אוי, אתה בגיל בית ספר, נכון? אזירפ'לה אל תדאג, גם אתה יכול לצחוק על זה מהצד. אתה לא צריך לפחד שתיחטף לנו."

אזירפאל קימט את מצחו.

"איך אתן יודעות?" הוא שאל.

"אי אפשר לדעת, אבל אפשר לנחש," אמרה אזמרלדה. "ואפשר לנחש שזה לא יהיה אתה."

החברות הנהנו עד שטרייסי הבינה למה הן הסכימו ואמרה: "זה לא שאתה לא מספיק נחמד!"

השאר מיהרו להוסיף: "אתה מקסים!" "מותק של בחור!" "מלאכון!"

"פשוט לבית הספר הזה צריך להיות יותר..." מרגראט התחילה לומר ולא סיימה, וכך השאירה לראשו של אזירפאל לנסות להשלים את המשפט.

חזק? אמיץ? נאה?

"אולי בכל זאת כדאי שתהיה פחות מקסים היום," הציעה גיתה לבסוף.

"כן," הסכימה מרגראט, "לך להציק לילדות, או לבעוט בכלב של גונילדה. אלוהים יודע שזה מגיע לו."

אזמרלדה צחקה ואמרה: "זה רעיון, אזירפ'לה. או שתלך לשחק שוב עם הנער הנורא ההוא. הוא ההימור שלי לצד השני."

"איזה נער, קרואולי?" שאלה טרייסי, ומשזכתה בהנהון הוסיפה: "איך את יודעת שהוא כזה נורא?"

"כולנו יודעים שאין לו תקנה, טרייסי'לה," אמרה אזמרלדה בזעף. "קודם כל, יש לו שיער אדום כמו השטן."

"גם לך היה שיער אדום פעם," הזכירה לה מרגראט.

ידה של אזמרלדה התרוממה אל השיער האפור שלה.

"זה היה ערמוני!" היא התגוננה. "שלו אדום כמו אש! מה אתה עושה איתו, אזירפאל? מה אתם מעוללים?"

"אנחנו לא מעוללים שום דבר," ענה אזירפאל. "אנחנו רק מדברים!"

"מדברים, בטח," נשפה אזמרלדה. "כשניסיתי לדבר עם הפרחח הוא תקע בי מבט מאיים."

"אולי הוא לא ראה בך בת שיחה מעניינת במיוחד," רצה אזירפאל להגיד אך חשש להעליב, ובמקום זאת השפיל את מבטו ואמר:
"מבט מאיים? הוא ודאי לא עשה את זה בכוונה. הוא פשוט... ביישן."

אפילו טרייסי גיחכה.

"סלחו לי, אבל אני צריך ללכת," אמר אזירפאל. "האופה מחכה לי."

הוא נופף לזקנות לשלום ויצא לדרכו כשהוא ממלמל לעצמו להזכיר לקרואולי לא להרגיז נשים מבוגרות.

בדרך למאפייה הוא שמע כחכוח דק בגרון.

הוא הסתובב וראה את גלוריאנה, ילדה צעירה ממנו בשנה.

היא החזיקה סל מכוסה בד משובץ ולבשה שמלה אדמדמה, כאילו ניסתה לחקות את כיפה אדומה.

"אזירפאל!" היא אמרה. "מזמן לא דיברנו."

"כן," אישר אזירפאל.

למעשה, הם באמת לא דיברו כבר שנים, לא מאז השלב שבני גילו החליטו שבנות הן מגעילות ואזירפאל לא רצה להתווכח איתם.

"טוב," אמרה גלוריאנה ועפעפה כמה פעמים.

אזירפאל תהה אם נכנס לה משהו לעין.

"רק רציתי שאם תפגוש בהם, תודיע לטריסטן ולבנים האחרים שהם לא צריכים לדאוג."

"למה את מתכוונת?" שאל אזירפאל.

"ובכן, לפחות הטובים שבהם לא צריכים לדאוג. כי אני לא מתכוונת לקצוץ את היופי הזהוב הזה," היא ענתה והעבירה יד בשיערה.
"או ללכלך את פניי, או להפסיק לעשות מעשים טובים. אני מקבלת את גורלי בהשלמה."

"הו, זה... מתחשב מצידך," אמר אזירפאל כשהבין למה היא התכוונה, "אבל עדיין יכול להיות שמישהו אחר יילקח, למרבה הצער."

גלוריאנה תקעה בו מבט נעלב. "את מי אתה מציע? אותך?"

"לא, לא," מיהר אזירפאל להבהיר. "פשוט יש הרבה אפשרויות! לדוגמה, שמעתי שגם טריסטן לא מסווה את עצמו, וגם הוא עוזר לאחרים. והוא נראה טוב."

המבט הנעלב של גלוריאנה הפך לחשדני. "איך אתה יודע שהוא נראה טוב?"

אזירפאל לא הסתובב הרבה עם טריסטן אבל הוא היה יכול להעלות את תמונתו בראשו:
מבנה גוף שעבודה רבה בחווה הפכה לגדול ושרירי, שיער כהה ופרוע אך לא יותר מדי, שיניים ישרות בפנים שתמיד נראו ידידותיות.

איך אזירפאל ידע שהוא נאה? העיניים שלו פעלו.

"אממ, גם זה חלק ממה ששמעתי," הוא ענה לבסוף. "אם כבר את נפרדת מאיתנו, האם יש לך דבר נוסף שתרצי לומר לפני לכתך?"

גלוריאנה חשבה לרגע לפני שאמרה: "אמור בשמי, תהיו טובים ככל שאתם יכולים!
אולי חלק מכם לא יכולים הרבה, אבל בכל זאת תשתדלו. אני צריכה ללכת עכשיו. תעביר היטב את המסר שלי!"

"אעביר היטב!" אמר אזירפאל בידיעה שהוא לא מתכוון להעביר את המסר.

גלוריאנה המשיכה בדרכה למסור את הסל לצדקה או מה שלא יהיה, ואזירפאל המשיך בדרכו למאפייה.

הוא הגיע לשם בדנדון פעמוני כניסה, חייך לשלום אל האופה השתקנית, נכנס לחדר האחורי וקשר סינר גדול מעל בגדיו.

האופה כבר הספיקה להכין ולקלוע את הבצקים השונים ולאזירפאל נשאר רק לסייע בעיטורם ובהכנסתם לתנור על גבי מגשים.

המלאכה היתה מאמצת אך מרגיעה, והמאפייה התמלאה במהרה בריחות נעימים ומעוררי תיאבון. 

אזירפאל פנה לעזור לאופה בהכנת סיבוב נוסף של בצק למאפים, אך האופה הנידה בראשה בתנועה שאזירפאל פירש כ:
"לא, אתה תוציא את המאפים מהתנור ולך למכור אותם ללקוחות שאולי ייכנסו. קח לעצמך משהו טעים."

זה היה עלול להיות חצוף מצידו לפרש כך את הדבר האחרון שהוזכר, אך אזירפאל עבד עם האופה מספיק זמן כדי לדעת שלזה היא מתכוונת.

אחרי המאמץ של סחיבת מגשי מאפים וסידורם בחנות לפי סוג, אזירפאל בחר לעצמו אחד מהם – מתוק ועדיין חם.

כשאזירפאל נגס בו שיניו שקעו דרך מעטה של פריכות מושלמת לפני שהגיעו אל מילוי רך של תפוחים וקינמון.

"מממ," הוא התפעל בקול לפני שעבר לנגיסה הבאה, וכך הוא המשיך לאכול לאט ובעדינות עד שסיים וניגב את פיו בפיסת בד.

"הי, 'תה עובד כאן?"

אזירפאל הסתובב לעבר מקור הקול, שהיה אחד מחבורה של נערים: שלושה שעטו חיוכים לועגים, ואחד שעטה הבעה אדישה מאחורי משקפיים כהים.

אזירפאל הנהן אך פנה אל האחרון שהוזכר במקום אל זה ששאל אותו.

"קרואולי."

"היי אזירה," אמר קרואולי.

"הוא חבר ש'ך?" גיחך הגבוה מבין השלושה לעבר קרואולי. "תציג אותנו."

קרואולי משך בכתפיו.

"לוציוס, אריק, אריק ב', אזירפאל," אמר קרואולי והחווה בקצרה על כל אחד לפי שמו.

"היי 'זירפל," אמר הגבוה שהיה לוציוס. "אתה תחסוך לנו עבודה, למה לא? תביא לנו עוגות חינם."

אזירפאל חייך בעצבנות.

"למען האמת, עוגה קטנה עולה מטבע ועוגה גדולה עולה שני מטבעות," הוא אמר.

"אבל אתה אוכל פה בחינם," ציין אחד מהם. "ראיתי."

אזירפאל הסמיק.

"טוב, זה כי אני מתנדב פה," הוא הסביר, "אולי אם גם אתם תתנדבו תוכלו לקבל מדי פעם מאפים בחינם."

"בא לנו להתנדב פה?" שאל לוציוס את חבריו.

"נהההההה," אמר אריק.

"לא נראה לי," אמר אריק ב'.

"עזוב את זה, אזירפאל," אמר קרואולי ואולי יצר איתו קשר עין, היה קשה לדעת בגלל המשקפיים הכהים.
"זה יהיה לך סיוט להתנדב איתם גם ככה, פשוט תן להם כמה עוגות וזהו. האופה תסלח לך."

לוציוס הנמיך את קולו כך שישמע בין חמישתם אבל לא יגיע עד לחדר הסמוך, ואמר: "או שניקח בחינם בעצמנו."

אזירפאל זנח את חיוכו המנומס.

"לא," הוא אמר בקול קר.

"לא?" שאלו האריקים והתקרבו באיום.

אזירפאל בלע רוק והתנגד פעם נוספת.

"לא."

"אז 'תה אומר," אמר לוציוס וגם הוא התקרב באיום, "שאכפת לך מהאופה השמנה וכל העוגות שלה יותר משאכפת'ך מהחברים ש'ך?"

אזירפאל הרגיש מוקף, אך הוא ציווה על רגליו לא לפסוע לאחור.

"רק קרואולי הוא חבר שלי," הוא ענה.

"אז 'תה שמן כמו האופה הזאת," נחר לוציוס.

קרואולי נטש את העמדה שלו כצופה בשעמום בסידורי מאפים.

"הי, סתום ת'פה!" הוא נהם אל פניו של לוציוס.

לוציוס נרתע קצת.

"מה, הוא באמת קצת שמן!" התגונן לוציוס. "חוץ מזה, הוא עושה לנו בעיות אז הוא צריך להגיד תודה שאנחנו קוראים לו בשמות ולא מרביצים לו."

אחרי שהעיף מבט באזירפאל, הוא הוסיף: "בעצם שלא יגיד תודה. בואו נרביץ לו שלא ירוץ לאופה ואז ניקח מה שבא לנו."

אף אחד מהנערים לא נראה לאזירפאל חזק במיוחד, אבל גם בלי קרואולי הם היו שלושה על אחד, יחס לא הוגן.

אזירפאל בכל זאת אמר: "אני אלחם בכם!"

הוא הרים את אגרופיו באופן שקיווה שנראה מאיים בהרבה מכפי שהרגיש.

קרואולי נאנח מעומק גרונו והוסיף בטון שדומה לאנחה: "לא צריך להרביץ לו, אני מטפל בזה – אזירפאל, אתה לא צריך להילחם באף אחד. בוא פשוט נדבר שנינו בצד."

בלי לחכות לתשובה, הוא אחז בידו של אזירפאל ולקח אותו בעדינות אך בנחישות בין מדפי המאפים, לא לחדר האחורי אלא לכיוון היציאה, מעבר לדלת ובמורד השביל.

בסופו של דבר הוא עצר, העיף מבט בכיוון המאפייה שכבר היתה במרחק מכובד ואמר בהקלה: "יופי. עכשיו אתה לא שם כשיש צרות."

"צרות... רגע, הרחקת אותי כדי שהם יוכלו לגנוב? קרואולי!" נחרד אזירפאל והחל לפסוע בחזרה לכיוון המאפייה, אך קרואולי חסם את דרכו.

"לא!" הוא אמר. "לא הרחקתי אותך מהצרות כדי שתנסה להיות גיבור ותחזור לשם!

תאמין לי כשאני אומר מעומק הלב שהאופה תסתדר עם שלוש עוגות פחות ותצא בשלום מהתקרית הזאת בלעדיך!"

"תן לי לעבור," התלונן אזירפאל. "אני אסתבך גם אם יתגלה שעזבתי באמצע העבודה שלי, וחוץ מזה אני עדיין לובש את הסינר!"

קרואולי התיר את הקשר של הסינר, הוריד אותו מעל אזירפאל והגיש לו אותו מקופל במיומנות של כובסת.

"הנה, תוכל להחזיר לה אותו מחר," הוא אמר והוסיף מעט בעוקצנות: "ערב גדול הערב. בבלאגן הזה, כל מה שתעשה היום, מחר כבר יישכח וייסלח לך."

אזירפאל החזיק את הבגד המקופל ובהה בו, מתלבט.

"קדימה, בוא נשכח מהעבודה ומהחברים המכוערים שלי," הציע קרואולי. "בוא פשוט נדבר."

הוא התחיל ללכת, ואזירפאל הרים את מבטו מהסינר והלך אחריו.

והם פשוט דיברו.

תוך כדי שהלכו בין הבקתות ולעבר האגם הם דיברו על דא ועל הא, ממערכת היחסים שאולי קיימת ואולי לא בין גברת טרייסי ומר שאדוול,

דרך הברווזים והאווזים באגם שהיו חמודים (לפי אזירפאל) וחשודים (לפי קרואולי), ועד למבחר המועט של ספרים שאינם אגדות בכפר.

בדיוק כשהתדיינו על איכותו של קובץ מסוים שקרואולי התעקש לקרוא מתוכו רק את המצחיקים שבהם, הם הופרעו על ידי קריאה.

"הי קרואולי! חיפשנו אותך!"

אלה היו לוציוס והאריקים.

"פספסת את העוגות!" קרא אריק ב' פניו היו מוכתמות בפירורי שוקולד.

"ובעיקר ת'פרצוף של האופה," הוסיף לוציוס. "היא כעסה נורא אבל התעייפה באמצע לרדוף אחרינו."

אזירפאל דמיין לעצמו את המתואר והתכווץ באשמה.

קרואולי לא התרשם.

"בוא קרואולי, כל המבוגרים כאלה לחוצים היום, בוא נפחיד להם ת'צורה!" הציע לוציוס.

"אחר כך," ענה קרואולי, "אני עדיין עם אזירפאל פה."

לוציוס עשה פרצוף לא מרוצה.

אריק העביר את מבטו בין לוציוס ואזירפאל ולבסוף שאל את קרואולי: "למה בכלל אתה רוצה להסתובב עם ההומו הזה?"

אזירפאל קפא כששמע את התואר שהופנה אליו, אך קרואולי ענה בקלילות: "הומו אחד, כמה הומואים, מה ההבדל?"

"לך, לך איתו, אם זה מה שבא לך!" אמר לוציוס.

"רק אל תרוץ לבכות לנו אם הוא ינסה למזמז אותך," הוסיף אריק.

"אני ארוץ להחזיק לכם את היד," ענה קרואולי בחיוך שנועד להרגיז, וצפה בהם מתרחקים ממנו ומאזירפאל, רוטנים ומדי פעם צועקים קללות לאחור.

"הי, אל תתרגש מהם," הוא אמר לאזירפאל ברגע שהם יצאו מטווח שמיעה. "אנחנו סתם קוראים אחד לשני הומו מאז שלמדנו את המילה ואף פעם לא מתכוונים לזה."

הם הלכו בדממה לתוך הכפר כמה רגעים לפני שאזירפאל דיבר: "למה אתה חבר שלהם?"

"מה, רק בגלל איך שהם מדברים אני אמור לשנוא אותם? גם לי אין בדיוק פה מפיק שושנים," ענה קרואולי בזעף קל.

"זה לא רק האופן שבו הם מדברים, קרואולי," אמר אזירפאל בנימה נזפנית, "זה גם האופן בו הם מתנהגים! לא רק מתחצפים אלא שודדים מאפייה, ועוד..."

אזירפאל לא רצה להגיד את זה.

הוא נמנע מהנושא בכוונה, אך הנושא הביט בו בחזרה, מתוך ספרי האגדות שהילדים סביבם החזיקו, מתוך המלכודות שהגברים הכינו,
מבין אמהות שהתחילו כבר לייפות נערים מכוערים וללכלך את היפים, רק שלא יהיו יוצאי דופן.

"ועוד היום," השלים אזירפאל את המשפט. "הם עושים מעשים רעים, קרואולי. הם רוצים שיקחו אותם לבית הספר לרע? אתה רוצה להיות חלק מזה?"

קרואולי פלט צחקוק חסר הומור. "זה מה שאתה חושב שאנחנו, סוכנים של רוע שרוצים להפיץ סבל בין אנשי הכפר?"

אזירפאל נעץ בו מבט חמור.

"אתם לא ממש מתרחקים מהרושם הזה," הוא השיב.

"תראה, אזירפאל," אמר קרואולי וידו הושטה לעבר משקפיו הכהים כאילו ביקש להסיר אותם והתחרט.
"להציק לאנשים פה זה לא באמת המטרה שלי ושלהם, זה אולי היה כשהיינו קטנים.
אבל מתישהו, אולי ביום החטיפה הקודם, כשהיינו בני עשר שזה קרוב לגיל של החטיפה אבל לא יותר מדי, הבנו משהו לגבי המבוגרים פה בכפר.
הם תמיד אומרים לנו לחייך יפה ולאכול בנימוס ולא לנעוץ מבטים וללכת לכנסייה כל שבוע אפילו שזה ממש ארוך ומשעמם ושאני לא רוצה שכל הדמויות שמפוסלות ומצוירות שמה יסתכלו עלי –
איפה הייתי?" קרואולי נראה אבוד לשנייה. "אה, כן, הם אומרים לנו תמיד להיות טובים עד שמתקרב מנהל בית הספר ואז הכל משתנה.
פתאום אם אתה טוב אומרים לך להתנהג כמו זבל ואם אתה רע הם נזכרים בנשמה שלך שהם כבר ויתרו עליה וכל השאר שרים את ההמנון הדפוק הזה,
'ברוכים אתם הרגילים' כי זאת המטרה האמיתית בחינוך של הכפר הזה, להיות כמה שיותר רגילים, לא למשוך תשומת לב. איזו מן מטרה זאת?"

אזירפאל הקשיב והנהן.

"אז הרעיון שלכם הוא למשוך כמה שיותר תשומת לב, ולעזאזל הסכנה?" הוא ניסה לסכם.

"אתה קרוב," ענה קרואולי וחייך. "החלטנו לעשות מה שבא לנו. לעצבן אנשים זה רק בונוס, הרעיון הוא לא לתת להם לשים לנו גבולות.
בגלל זה לוציוס והאחרים יכולים ללכלך אבל לא באמת להחליט שאסור לי להסתובב איתך, כי אם זה מה שמתחשק לי אז זה לא עניינם.
לגבי הסכנה, יכול להיות שכל העניין הוא רק המצאה,

ששני טמבלים הולכים לאיבוד ביערות כל כמה שנים ואז המוזר ההוא מחנות הספרים מאייר אותם בספרי האגדות כדי לעבוד על כולנו."

אזירפאל פכר את ידיו.

"אולי זה אמיתי ואולי לא," הוא אמר. "האם המעשים שלכם שווים את הסיכון?"

קרואולי הרים גבה.

"והמעשה שלך, לנסות להיות גיבור על ילדים אחרים שיכולים לפרק אותך במכות רק כדי שהם לא יגנבו מהמאפייה? זה שווה את הסיכון?" הוא הקשה.
"יש גם בית ספר למלאכים מושלמים, אתה יודע."

"לא החמצתי את הצד הזה של הפעילות," נאנח אזירפאל.
"הנשים המבוגרות בכפר עורכות הימורים, יש את גלוריאנה שלא מוכנה לקצוץ את השיער הזהוב שלה, יש את טריסטן שעוזר לאחרים בעבודה והוא גם נאה..."

להקלתו של אזירפאל, קרואולי לא שאל איך הוא יודע שטריסטן הוא נאה.
הוא רק חייך שוב ואמר: "אני יודע למה עמדת על שלך במאפייה, כי זה מתאים לך ואתה האמנת שזה מה שצריך לעשות, לא משנה מה יקרה לך.
הוצאתי אותך כי לי משנה מה יקרה לך. אתה יודע, אחד מהחכמים המשעממים האלה בספרים שאתה קורא אמר שכולם עושים הכל בשביל עצמם,
בשביל לספק את הרצונות שלהם. והרצונות שלך הם לחיות בשלווה ולקבל צביטות בלחי ומאפים מתוקים מהזקנים בכפר. בלי להסתבך, בלי לרמות אף אחד.
בגלל זה אני מחבב אותך."

אזירפאל לקח את ידו של קרואולי ואמר לו: "ואתה מנסה, לפעמים ממש מתאמץ, להראות שלא אכפת לך משום דבר. רוב הכפר מאמין לך, אבל אני רואה בין השורות שאכפת לך.
זאת הסיבה שאני מחבב אותך."

אחרי שתיקה קצרה הוא הוסיף: "אני מקווה שאתה צודק ושבית הספר לא אמיתי."

"גם אני מקווה," הודה קרואולי. "כי אם הוא אמיתי..."

אזירפאל המשיך: "והמנהל יבחר מישהו לחטוף הלילה..."

השניים הביטו אחד בשני ובאופן שבו הם השתקפו בעיני האנשים שסביבם:
נער אחד ולו בגדים בהירים ומיושנים, תלתלים בלונדיניים ועיניים תכלכלות; נער אחר בבגדים שחורים מבהיקים, שיער שדוני המגיע עד לכתפיו ועיניים משונות, מוסתרות.

"הוא כנראה יבחר בי לרע," לחש קרואולי.

"ובי לטוב," הודה אזירפאל בשקט.

"וזה דפוק," סיכם קרואולי.

"יפה אמרת," הסכים אזירפאל.

		הפרק הבא