החצויים בהוגוורטס

נ"מ הארי:

אישה עם שיער חום ועיניים כחולות פתחה לנו

את הדלת. היא הייתה בהריון מתקדם.

"אני סאלי. איך אפשר לעזור לכם?" היא שאלה

אותנו. זאת הבת של וולדמורט? היא נראית כל

כך נחמדה.

"אני אלבוס דמבלדור." פרופסור דמבלדור אמר

לה. "אני בטוח שמר ברונר סיפר לך עליי."

"בטח." היא זזה ונתנה לנו להיכנס. "פרסי וחבריו

עוד מעט יגיעו. אתם רוצים עוגיות?"

"אנחנו נשמח." רמוס אמר. סאלי הלכה וכשהיא

חזרה היא החזיקה צלחת עם עוגיות בצבע כחול.

"אז מי אתם?"

"אני רמוס לופין, זה סיריוס בלק, וזה הארי פוטר."

רמוס אמר ואני הסתכלתי על התמונות שהיו תלויות

על הקיר. ברובן נער עם שיער שחור ועיניים ירוקות

ים הופיע.

"זה פרסאוס?" שאלתי והצבעתי על התמונות.

"כן." סאלי ענתה לי, ואני הופתעתי. הוא לא

היה דומה לוולדמורט. היינו מאוד דומים. "הוא

הבן היחיד שלי. חוץ מהתינוקת, כמובן. רוב

החיים שלו רק אני הייתי בחיים שלו, עד שהוא

פגש את החברים שלו." הדלת נפתחה ואיש

עם כיסא גלגלים נכנס לבית. אחריו נכנסו עשרה

נערים. חלקם מופיעים בתמונות.

"היי אמא." נער אחד התקרב אלינו. זה היה פרסי.

הוא חיבק את סאלי ושאר חבריו התקרבו גם הם.

גם נערה בלונדינית חיבקה את סאלי.

"הו, אנבת'. מה שלומך?"

"אני בסדר." הנערה אמרה. "איך את? התינוקת

בסדר?"

"גם אני וגם היא בסדר. אל תדאגי."

"טוב."

"הארי, תכיר את מר ברונר." דמבלדור אמר לי.

האיש עם כיסא הגלגלים עשה לי שלום.

"אני מנהל בית הספר שבו כל הנערים האלו

לומדים." מר ברונר אמר לי.

"זה הארי פוטר. סיפרתי לך עליו."

"נעים מאוד." מר ברונר לחץ את היד שלי.

"פרסי, תשמור על עצמך." סאלי אמרה לפרסי.

"ואנבת' תשמרי עליו גם את."

"את יודעת שזה מה שיקרה." אנבת' אמרה

לסאלי.

"תתקשרי אליי כשהיא תיוולד, טוב?" פרסי

שאל את אימו.

"ברור." סאלי ענתה. היא חיבקה את פרסי

ויצאנו החוצה.

"שכולם ייגעו בזה." דמבלדור אמר. הוא הוציא

עיתון מהגלימה שלו וכולנו נגענו בו. כעבור כמה

שניות כבר היינו מול כיכר גרימולד מספר 12.

דמבלדור הוציא פתק מהגלימה שלו ונתן לכל

החברים של פרסי לקרוא אותו. כמה דקות אחר

כך נכנסנו לבית. נכנסנו למטבח, שם הוויזלים

והרמיוני ישבו. התיישבתי בין רון להרמיוני,

ורמוס וסיריוס גם התיישבו.

"אני מולי וויזלי, זה ארתור, אלו פרד, ג'ורג',

ביל, רון, ג'יני, והרמיוני, הארי, רמוס וסיריוס."

גברת וויזלי אמרה והצביעה על כל אחד כשאמרה

את שמו. "איך קוראים לכם?"

"אני פרסי ג'קסון." פרסי אמר.

"אנבת' צ'ייס." אנבת' אמרה.

"ג'ייסון גרייס." נער עם שיער בלונדיני ועיניים

כחולות מחשמלות אמר.

"אני פייפר מקלין." נערה עם שיער בצבע

שוקולד ועיניים שהחליפו צבעים אמר.

"אני ליאו ואלדז." אמר נער עם שיער שחור

מקורזל ועיניים שחורות, ותווי פניו שדוניים.

"אני קלאריס לה רו." אמרה נערה עם שיער

בלונדיני ועיניים שחורות.

"אני פרנק ז'אנג." אמר נער עם שיער שחור

קצוץ ועיניים חומות.

"אני הייזל לבסק."אמרה נערה עם עור בצבע

שוקולד, שיער בצבע קינמון ועיניים זהובות.

"אני ניקו די אנג'לו." נער עם שיער שחור, עור

חיוור בגוון זית ועיניים שחורות אמר.

"ואני וויל סולאס." אמר נער עם שיער בלונדיני

ועיניים כחולות.

"נעים מאוד." מר וויזלי אמר.

"טוב, אני חושבת שנתכונן לשינה." גברת וויזלי

אמרה. "פרסי, ג'ייסון וליאו יישנו בחדר של הארי

ורון, פרנק, וויל וניקו יישנו בחדר של פרד וג'ורג',

הייזל, קלאריס, אנבת' ופייפר יישנו בחדר של ג'יני,

והרמיוני תישן עם ג'יני בחדר שלה."

"רגע, מה?" פרסי שאל. "אין מצב. אני יישן עם אנבת'

באותו החדר."

"לא, אתה לא. בנים לא ישנים עם בנות באותו החדר.

ככה זה גם בהוגוורטס."

"תקשיבי, אם אנחנו לא ישנים ביחד, יש לשנינו

סיוטים. ככה זה. אנחנו צורחים באמצע הלילה."

"מה אתם עושים בבית הספר שלכם?" מר וויזלי

שאל.

"אנבת' גרה אצלי בבית." פרסי ענה למר וויזלי.

"היא עברה לגור אצלי בבית."

"ולהורים שלכם אין בעיה עם זה?"

"לא."

"מולי, אם להוריהם אין בעיה, אז אני לא חושב

שזה תפקידנו להגיד להם מה לעשות." מר וויזלי

אמר. "סיריוס, איזה חדר פנוי?"

"יש את החדר של רגולוס." סיריוס אמר.

"בסדר." גברת וויזלי נכנעה. "אנבת' ופרסי יישנו

בחדר של רגולוס. פרד וג'ורג', אתם תישנו עם רון

והארי."

"מה?!" פרד צעק.

"זה לא הוגן." ג'ורג' אמר.

"אנחנו לא רוצים לישון עם רוני פוני."

"אל תקראו לי ככה." רון אמר להם. "ואני לא רוצה

לישון איתם."

"בסדר." גברת וויזלי אמרה. "נתחיל עם הבנות.

קלאריס, פייפר והייזל יישנו בחדר של ג'יני, והרמיוני

תישן עם ג'יני בחדר שלה. עכשיו הבנות. רון והארי

יישנו עם ג'ייסון וליאו בחדר שלהם. פרד וג'ורג' יישנו

עם פרנק, וויל וניקו בחדר שלהם. ואנבת' ופרסי יישנו

בחדר של רגולוס."

"בסדר." פרסי אמר בשם כולם.

"לילה טוב." מר וויזלי אמר.

"הרמיוני, בואי רגע." רון אמר לה ושלושתנו עלינו

לחדר שלה.

"לא מצאתי עליהם כלום. אבל זה לא ממש חשוד,

אני חושבת." הרמיוני אמרה לנו. "אבל זה מוזר כי

ממש חם והוא עם בגדים ארוכים. ולא רק הוא. כולם

ככה."

"ילדים, לכו לישון." גברת וויזלי נכנסה לחדר עם ג'יני.

"מחר הולכים לסמטת דיאגון."

"לילה טוב, גברת וויזלי." אמרתי לה ואני ורון הלכנו

לחדר שלנו. פרסי, ג'ייסון, וויל, פרנק, ליאו וניקו היו

שם ודיברו, וברגע שנכנסנו הם היו בשקט.

"אתם הארי ורון, נכון?" ג'ייסון שאל אותנו.

"כן." רון ענה.

"פרסי, אתה יכול להפשיל את השרוול שלך רגע?"

שאלתי את פרסי.

"זאת שאלה מוזרה. אתה יודע, נכון?" פרסי שאל

אותי.

"כן. אני יודע."

"אז למה אתה שואל אותי את זה?"

"כדי לוודא שאתה לא אוכל מוות." אמרתי והחלטתי

לא לשקר.

"אוכל מוות?" ליאו שאל והתחיל לצחוק. "למה

שנאכל את תנטוס?"

"את מי?" רון שאל, וגם אני לא הבנתי.

"ליאו, תשתוק שנייה. מה זה אוכל מוות?" פרסי

שאל אותי.

"הם עושים את הכל מה שוולדמורט אומר להם."

עניתי להם.

"די כבר להגיד את השם שלו." רון מלמל.

"אני לא סבא שלי." פרסי אמר לי. הוא הפשיל את

השרוול שלו ולא היה לו את קעקוע אוכלי המוות.

אבל היה לו קעקוע אחר. מזלג וכמה אותיות באנגלית.

"למה אתה לא אומר את השם שלו, רון?"

"פחד." עניתי לו. "אף אחד בעולם שלנו לא אומר

את השם של וולדמורט, חוץ מאנשים בודדים. קוראים

לו הזה-שאין-לנקוב-בשמו, אתם-יודעים-מי ואדון האופל.

אבל לא וולדמורט."

"דיי כבר." רון אמר. "אני הולך לישון."

"ביי, ליאו וג'ייסון." פרסי, פרנק, וויל וניקו יצאו מהחדר.

הייתה דפיקה בדלת ופייפר נכנסה.

"היי פייפס." ג'ייסון אמר. הוא התקרב אליה ונישק אותה.

"היי דינמו." היא אמרה לו.

"ועכשיו אני מתגעגע לקליפסו." ליאו אמר.

"איפה היא, באמת?" ג'ייסון שאל אותה.

"נשארה במחנה. אמרתי לה לא לבוא. אני לא רוצה לסכן

אותה."

"טוב, אני הולכת לישון." פייפר אמרה ויצאה מהחדר.

"תגיד, מה יש לך נגד פרסי?" ג'ייסון שאל אותי.

"וולדמורט הרג את ההורים שלי כשהייתי בן שנה."

"אתה הבן של לילי וג'יימס?" ליאו שאל.

"כן. אני הארי פוטר. הילד שנשאר בחיים."

הפרק הקודם		הפרק הבא