הרפתקאותיו של רגולוס האכזר

אהלן לכל הקוראים שעדיין לא קיימים! (בעצם אם את/ה קורא/ת את זה אז כנראה יש לי קוראים)

כאמור, הסיפור הוא תיעוד של משחק תפקידים, אם לא הבנתם משהו - מוזמנים לשאול בתגובות, אני אשמח לענות.

גם אם אתם סתם קוראים ואין לכם שאלות אני אשמח לתגובות, זו הדרך היחידה שלי לדעת שאתם קוראים. 

בפרולוג היה כתוב ששני הפרקים הבאים כבר כתובים, עכשיו 6 או 7 הפרקים הבאים כבר כתובים. אז השאלה שלי היא כזו:

לדעתכם, עדיף לפרסם פשוט את כל הפרקים שכתבתי מייד כשאני מסיים לכתוב? או שעדיף להעלות פרק ביום, או פרק ביומיים, כדי לתת לכם קצת זמן להיות במתח וגם כדי שאם ארצה לתקן משהו בפרק בכמה ימים אחרי הכתיבה, הוא עדיין לא יהיה מפורסם ואז יהיה לי הרבה יותר קל לעשות את זה.

אשמח לדעתכם בתגובות. 

אז אחרי כל החפירות, אל הפרק!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הקרב נערך על במת עץ מוגבהת, שפינותיה עולות באש. קפטן הליידי האפורה נלחם ברגולוס, רגולוס ספג כמה פגיעות והפיל אותו. במקביל שני הלוחמים נלחמו זה בזה ואחד הפיל את השני. שלושת השורדים - הכוהן, רגולוס, והלוחם - ברחו למרכז הבמה, בעוד רוב החלקים החיצוניים - כולל הלוחם הנופל והקפטן - בוערים באש תופת. הם נלחמו במרכז, ואחרי קרב קשה - ושימוש בשני שיקויים - הכוהן והלוחם נפלו, ורגולוס שרד. האש התקדמה לכיוון המרכז, מותירה רק ריבוע קטן שבו נמצאו שלושת היריבים - שניים מהם מעולפים - שאינו בוער. רגולוס שם נפשו בכפו, ורץ דרך שלוש משבצות בוערות אל מחוץ לבמה. רגע אחר כך, כל הריבוע - למעט משבצת אחת - החל לעלות באש, יחד עם הכוהן והלוחם המעולפים.

בזמן שרגולוס נח בצד מן הקרב, מתאושש מהכוויות והפגיעות, ניגשו ארבעת כוהני הכת של הפיראטים אל הבימה הבוערת, מקיפים אותה, מחזיקים לפידי ברקים ומדברים בשפה בלתי-מובנת. הבימה המשיכה לבעור כך במשך כמה דקות, ואז צעקו כל ארבעת הכוהנים כאחד קריאה אדירה, והשליכו את לפידי הברקים אל תוך הבימה הבוערת. האש התרוממה יחד עם העץ הבוער, נאספה לתוך עצמה, וצנחה במשבצת המרכז, בצורת אש טהורה שברקים זוהרים בתוכה.

קול נשמע מתוך האש. "מי הוא זה המזמן אותי?" שאל הקול הרועם, בעוד האש ממשיכה לבעור בעוצמה בלתי-טבעית. "אלו המבקשים את כוחך, לשרתך!" צעקו כל הפיראטים פה אחד.

גרגור נשמע מתוך האש. "מי הוא זה שלא ענה?" שאל הקול הרועם. "אני מריחה יצור אחד יותר ממספר הצועקים!" הוסיף הקול. הפיראטים הסתכלו זה על זה בבהלה, ואז שמו לב לרגולוס, השורד מן ההקרבה, שלא צעק איתם.

רגולוס קם על רגליו, מתנודד מעט, וצעד לכיוון האש. "אני, רגולוס המתקרא האכזר, אינני משרתו של שום יצור. נצר אני לדרקונים הגדולים אשר מן הצפון, וחרבי מפלחת בשר ועצם. אבל כוח רוצה אני יותר מכל, אם תוכל להעניקו לי" צעק רגולוס בקול גדול, ואז הוסיף בקול נמוך יותר "הוד עוצמתך". רגולוס התכופף מעט לעומת האש הבוערת, למרות שלא היה בטוח שהמחווה שלו בכלל תיראה בידי היצור.

נהמה נשמעה מתוך האש. "הדרקונים הגדולים אשר מן הצפון מתו זה כבר, רגולוס המתקרא האכזר. אולם סבורה אני שאוכל להשתמש באכזריותך לא פחות מבכוחם. ואם כוח תבקש, אותו תקבל" אמרה הקול הרועם, וציוותה "השלימו את הטקס!"

הכוהנים חזרו לדבר בשפה הזרה, צועקים מילים בשטף. מגן גדול, עליו מצויירת שמש, הופיע מאי שם והושלך אל תוך האש, ואחריו גם ספר שעל כריכתו מצוייר אותו הסמל. לבסוף, קראו כל הפיראטים שנית בשפה הזרה, צועקים את המילים בזו אחר זו. בסיום הצעקה, האש התרוממה שנית לאוויר. לבימת העץ, המגן והספר לא היה זכר, וגם לא לשום חומר בערה אחר. האש התגבשה לצורת עמוד, ואז נשלחו שתי זרועות מתוכו לשתי הצדדים. צורת ראש הגיחה מלמעלה, רגליים מלמטה והמרכז התעבה. אז נפלה האש, כעת בצורה דמויית-אנוש, חזרה אל רצפת האבן, ואז השתנה הגוון. האש הכתומה-אדומה הפכה לבנה, ואז האנרגיה הגולמית הפכה לבשר, מותירה בת אנוש יפיפייה עירומה לגמרי, מחייכת. הדמות הטילה את ראשה לאחור, וצחקה צחוק עמוק ומלא.

כאיש אחד, כרעו כל הפיראטים על ברכיהם וצעקו "הוד נערצותך, אנחנו לשירותך!". לאחר ששכחו הדי הצעקה, קד רגולוס, שנותר עומד, ואמר "הוד עוצמתך" בקול מלא יראת כבוד. "קומו, משרתיי" ציוותה הדמות, מרימה את שתי ידיה.

הדמות התמתחה, מסתגלת לגופה החדש. היא העיפה מבט מעבר לכתפה, וראתה את שערה השחור הקצוץ. היא הנידה לרגע את ראשה מעלה ומטה, ושערה השחור המבריק החל להתארך, עד שהגיע אל כתפיה בתוך רגעים ספורים. 

רחש התפעלות עבר בין הפיראטים. הדמות הסתכלה שנית סביבה, מסתובבת סיבוב של 360 מעלות בפסאודו-ריקוד, בחן מושך בצורה על-טבעית. החיוך עלה שנית על פניה של הדמות, כאשר היא ציוותה "צאו מעליי" בקול רך ומתוק.

הפיראטים התחילו לצאת באופן מסודר מן החדר הגדול. הקפטן מתחיל להעביר פקודות. הפיראטים הקרובים יותר לדלת יצאו ראשונים, אחריהם המפקדים - שעמדו קרובים לבימה - ואחרונים הכוהנים ורגולוס. כאשר הכוהן הגדול כמעט עבר את מפתן הדלת, ורגולוס רק צעד מאחוריו, נשמע קולה של הדמות שנית. "לא אתם" היא מצווה בקולה הרך. "הישארו כאן איתי, שניכם". הכוהן סגר את הדלת בידו האחת, תוך כדי שהוא מסתובב חזרה לכיוון הדמות וכורע שנית על ברכיו. 

רגולוס הסתובב אל הדמות, וקד שנית. "הוד עוצמתך" הוא אמר. "האם יש דבר מה שתרצי ממני?".

הדמות הסתכלה סביבה בפעם השלישית, רואה כעת חדר עשוי שיש, חשוף לגמרי מרהיטים. הדמות הקישה באצבעותיה, ושני כיסאות עץ מרופדים הופיעו. הדמות התיישבה ברגליים פשוקות על הכיסא האחד, והחוותה על השני. "שב, רגולוס המתקרא האכזר" אמרה בקולה הרך. בזמן שרגולוס צעד צעד אחד לאחור כדי להתיישב על הכיסא שהופיע באורח פלא, הדמות הפנתה את תשומת ליבה אל הכוהן שכרע על ברכיו ליד הדלת. היא החוותה תנועת הזמנה בידה, ואמרה "בוא, משרתי". קולה היה רך כמעט באותה המידה. 

הכוהן נעמד מכריעתו, התקדם בצעדים מדודים לכיוון הדמות, וכרע שלישית על ברכיו כאשר היה במרחק צעד ממנה, יוצר משולש ישר-זווית בינה לבינו לבין רגולוס. הכוהן היסס לרגע, ואז פתח את פיו. "התרצי בגדים, הוד נערצותך?". הדמות חייכה, ואמרה בקולה הרך. "זה תלוי". "במה, אם אפשר לשאול?" שאל הכוהן בהיסוס. "אם אנחנו נמצאים בקרב משרתיי בלבד, בגדים הם מיותרים. אם לא, עירום עשוי להתקבל בחוסר הבנה. מה שמוביל לשאלה הבאה שלי. היכן אנחנו בגולריון, ומי עוד נמצא באזור מלבדנו?" הדמות סיימה בשאלה, אך הביטה לכיוון שני הנוכחים האחרים בחדר, כאילו מצפה משניהם לענות בעת ובעונה אחת.

רגולוס המשיך להביט בדמות כמהופנט, למשך כמה רגעים של שתיקה. לאחריהם כחכח הכוהן בגרונו "אנחנו שודדי ים, הוד נערצותך. אנחנו נמצאים באי קטן שבו יש מבנה אבן גדול, שבעבר היה מקדש לאבאדאר. הסמלים שלו נשרפו בטקס שבו זימנו את הוד נערצותך. האי הוא עיגול בקוטר של כמה קילומטרים, ואנחנו שולטים בכולו ומשתמשים בו כבסיס הבית שלנו. לרוב ניצבת שמירה על החופים הנוחים לעגינה, אבל היום כולם היו בטקס. האי נמצא במרכז הים הפנימי, במרחק של עשרות עד מאות קילומטרים מהחופים. ככל הידוע לי, רק משרתי הוד נערצותך" הכוהן עצר לרגע, ואז תיקן את עצמו "רק משרתי הוד נערצותך ורגולוס המתקרא האכזר, נמצאים על האי". רגולוס ציין לעצמו את המידע, שכן אף שידע שעגנו במקום כלשהו ונכנסו למבנה אבן, פרט לכך לא ידע דבר מהדברים שאמר הכוהן. 

הדמות חייכה שנית. "אם כך, אין צורך בבגדים. למיטב זכרוני, בפעם האחרונה שהגעתי לכאן הייתם ממלכה קטנה בדרום אביסטן. מה קרה מאז?" שאלה הדמות. "זה היה לפני זמן רב, הוד נערצותך. צ'ליאקס כבשו את הממלכה מאז, ואלו שנותרו נאמנים להוד נערצותך נטשו את הממלכה והפכו לשודדי ים. עשר שנים אחר כך גילה אבי את האי הזה, ומאז הוא הפך להיות בסיס הבית שלנו" ענה הכוהן ביראת כבוד. רגולוס ציין לעצמו גם את המידע הזה, אין לדעת מה יהיה שימושי בעתיד.

הדמות הנהנה. "מהם המנהגים הדתיים שלכם?" שאלה הדמות. רגולוס הקשיב גם כאן, בהנחה שגם המידע הזה יהיה שימושי. "נהגנו להתפלל אלייך לפני כל ארוחה, הוד נערצותך" אמר הכוהן "ולשרוף כל סמל של אלים אחרים. בעבר נהגו גם להתיז כמה טיפות דם מכל שבוי או ילד שנולד, אבל המנהג הזה הופסק עם הזמן. בטקס חתונה, אנחנו עדיין מערבבים את דם החתן והכלה לשלוש כוסות, ונותנים להם לשתות כוס אחת כל אחד, ומשאירים עבור הוד נערצותך את השלישית" סיים הכוהן את הפירוט. 

רגולוס ציין לעצמו שדתם הייתה ברברית למדי, ולא היו בה מנהגים רבים. לא היו חגים, למשל; הוא תהה האם הם חוגגים חגים לא-דתיים או שפשוט אין להם חגים, והחליט לברר זאת מאוחר יותר.

הדמות הנהנה, ואמרה בקולה הרך "בכן, כעת אוכל לשתות את הכוס השלישית. לך בבקשה, ואמור למשרתיי הנאמנים שיתכוננו לסעודה חגיגית לכבוד שובי, שתיערך הערב במקום המתאים ביותר שיש לכם". הכוהן קד, ואמר "אני סבור שמדובר בחדר האוכל הישן של המקדש, הוא הגדול והמרוהט ביותר". "מצויין" הגיבה הדמות בקולה הרך "בוא להראות לי את הדרך כאשר תשקע החמה" הוסיפה. הכוהן קד שנית, ואמר "כמובן, הוד נערצותך". הוא הסתובב, יצא וסגר אחריו את הדלת.

"וכעת אליך, רגולוס המתקרא האכזר" אמרה הדמות, והסבה את מבטה אל רגולוס, שהסתכל עליה במשך כל השיחה. "אמרת שכוח אתה רוצה יותר מכל, ואם אתן לך אותו, תוכל לעשות כל דבר בתמורה" אמרה הדמות. "כך אמרתי" הנהן רגולוס באישור. "ביכולתי להעניק לך כוח רב, בין השאר משום שגם אני, קרובת משפחה אני של הדרקונים הגדולים אשר מן הצפון. אוכל להעיר בך את כוחם" אמרה הדמות, ואז הוסיפה "בתמורה, כמובן, לכמה דברים קטנים שתעשה עבורי".

"אלו דברים?" שאל רגולוס בקול ניטרלי "זה נשמע מפתה למדי, אבל התמורה צריכה להיות קטנה מספיק כדי שזה יהיה משתלם" הוסיף כהסבר. 

הדמות חייכה בהנאה. "סוחר. פגשתי כמה וכמה כמוך בעבר, ותמיד נהנתי מהם יותר מכל" סתמה את דבריה ולא פירשה. "כתמורה, יהיה עליך להרוג כמה אנשים עבורי, ולהיות לצידי בימים הבאים" אמרה הדמות, ואז הוסיפה "או שגם הפירוט הזה אינו מספיק לך, רגולוס המתקרא האכזר". 

כעת היה תורו של רגולוס לחייך. "אינני מתקרא האכזר לחינם, הוד עוצמתך" אמר "אוכל להרוג עבורך את מי שתרצי, ולהיות לצידך הוא כוח ההכרח כעת, אם לא ארצה להילחם בכל שודדי הים שעל האי הזה כדי לקחת את ספינתם ולעזוב, ללא כל צוות".

הדמות צחקה. "חכם וציני בנוסף לכל. אני מתחילה לחבב אותך" אמרה בקולה הרך, ואז שאלה "אם כן, אתה מסכים לעסקה?".

"אני מסכים" אמר רגולוס והנהן. "כיצד תוכלי להעיר בי את כוחם של הדרקונים הגדולים אשר מן הצפון?" שאל, להוט לדעת הכל.

"באמצעות הדבר שבו אני טובה יותר מכל" אמרה הדמות, והשאירה את רגולוס עם תקווה גדולה שניחש נכונה. לאחר רגע, היא לא הסתפקה ברמז אלא אמרה מפורשות "אכניס אותך אל גופי" קולה הרך היה כעת מפתה מתמיד, והיא קמה מכיסא העץ, מפתלת את גופה כבריקוד תוך כדי כך.

חיוך עלה גם על פניו של רגולוס, והוא התחיל להוריד במהירות את בגדיו, זורק אותם על הרצפה. באותו הזמן, הדמות הקישה באצבעותיה שנית ומיטת ברזל מפוארת הופיעה, עם מזרן עבה ונוח עליה. הדמות המשיכה לרקוד, תוך כדי שרגולוס מוריד בלהיטות את אחרוני הבגדים שלו.

הזין שלו כבר היה קשיח מדקות ארוכות של צפייה בדמות היפיפייה העירומה, והוא קפץ לכיוונה ברגע שסיים להוריד את בגדיו. היא קלטה אותו בידיה החזקות, והשכיבה אותו על המיטה. "עליך לשרת" אמרה הדמות, מצמידה את השפתיים שבין רגליה לפיו של רגולוס. רגולוס החל למצוץ וללקק בלהיטות, הזין שלו מקשיח עוד יותר עם כל רגע שעובר. לאחר כמה שניות, הדמות קמה, ונשכבה מעל רגולוס על המיטה, מניחה את שפתיה על הזין שלו, ודוחפת. רגולוס נאנק בתשוקה, והחל לנשק את פיה בתאוותנות, תוך שהוא דוחף את הזין שלו לתוכה מהר ככל שיכול. הוא דחף, דחף ודחף, מכניס כבר יותר מרבע מהזין שלו אל תוכה כאשר הוא הרגיש אותה נרטבת על הזין שלו, מגיעה לאורגזמה. היא הטתה את פיה מפיו, והוא מיהר להתחיל ולמצוץ את שדה השמאלי, תוך שהוא ממשיך לדחוף את הזין שלו לתוכה.

היא נענתה לו, דוחפת את גופה כנגד הזין שלו, שדה עולה ויורד לקצב מציצתו, ופיה מוצץ את צווארו. הוא המשיך לדחוף, והגיע למחצית מהזין שלו בתוכה כאשר היא נאנקה בתשוקה, והוא הרגיש אותה נרטבת בפעם השנייה. הוא עבר לשדה הימני, תוך שהוא ממשיך לדחוף את הזין שלו לתוכה. היא דחפה כנגדו, עוזרת לו להיכנס פנימה. לאחר כמה רגעים, ירכיהם נגעו כאשר הזין שלו היה שקוע כולו בתוכה, והוא המשיך למצוץ את שדה בלהיטות, מרגיש את החשמל ניעור בו. הוא הגיע לאורגזמה, מרגיש את הזין שלו יורה את זרעו בתוכה, אבל להיטותו לא שככה כלל. הוא הוציא את הזין שלו בחדות מתוכה, התהפך כך שהוא היה מעליה והפך אותה. היא שיתפה פעולה, כאשר הוא החל לדחוף את הזין שלו מאחוריה, בתשוקה שהלכה וגדלה מרגע לרגע.

הוא נאנק שוב בלהיטות אדירה, כאשר הוא חש את שתי זרועותיה מעסות את אחוריו, חשות בו. הוא דחף את הזין שלו עוד יותר פנימה, והרגיש אותה נרטבת בשלישית. לאחר רגע, גם הוא נרטב – בשנית – והוציא את הזין שלו מאחוריה. היא התהפכה, וזחלה מתחתיו, פיה מחפש את הזין שלו. לאחר רגע, היא החלה למצוץ את הזין שלו בחוזקה לוהטת. הוא נאנק, ידיו מחפשות אחרי שדיה, מעסות אותם בתשוקה גוברת והולכת. הוא הגיע לאורגזמה שלישית בתוך פיה, והיא בלעה את זרעו בלהיטות. היא הוציאה את הזין שלו מפיה, זחלה קדימה ודחפה כנגדו שוב. הזין שלו החל להיכנס אל שפתיה שנית, והוא התחיל למצוץ את שדה השמאלי שוב, משתוקק להיות חלק ממנה. הוא דחף שוב ושוב ושוב, כאשר הוא הרגיש אותה נרטבת ברביעית, ושמע אותה אומרת "זהו, רגולוס" היא התהפכה, ושלפה את עצמה מהזין שלו. הוא המשיך למצוץ את שדה השמאלי, מנסה לעורר אותה שנית, והיא הניחה לו לעשות כן למשך כמה רגעים. לבסוף, היא ירדה מהמיטה ואמרה "זה היה מספיק לפעם הזו, רגולוס" קולה הרך פיתה אותו לחשוב שאם היא אומרת לפעם הזו, משמע שעומדות להיות עוד כמה פעמים. הוא התהפך, ונשכב על המזרן למשך כמה דקות.

"אל תשכח להגיע לארוחת הערב החגיגית לכבוד הגעתי, רגולוס המתקרא האכזר" אמרה הדמות "אם כי אני מציעה שתתאמן מעט על כוחותיך החדשים קודם לכן" הוסיפה לאחר רגע, והלכה לכיוון הדלת.

"כמובן, הוד עוצמתך" אמר רגולוס בקול מעומעם. 

הוא קם, והחל להבין מהם כוחותיו החדשים.

מטא: רגולוס עולה דרגה מדרגת דמות 2 לדרגת דמות 3, וספציפית מדרגת כושף 1 לדרגת כושף 2.

ההמשך יבוא.

הפרק הקודם		הפרק הבא