פרסי ג'קסון הנכד של וולדמורט

הייתי במחנה כשאנבת התקשרה אלי,

 הייתי עסוק לשכנע את  הפגעסוסים שאור (חניך חדש בין אפרודיטה) 

לא מסתיר סופגנייה בכיס שלו. 

'אבל בוס' הם צהלו במחאה 'נודף ממנו ריח ברור של דונטס עם ציפוי שוקולד

עם קרמל מלוח ופצפוצים מעל!' 

  טוב זה כבר היה תיאור מעט מדויק מידי  הרמתי גבה ואז הושטתי את ידי  במהירות ושלפתי מכיסו דונטס מצופה שוקולד עם קרמל מלוח ופצפוצים 

"אור" אמרתי "לעולם אל תנסה להטעות פגסוס בנוגע לסופגניות"  

לפתע שמעתי קול מאחורי , שלפתי את אנקלומוס (נראה לי שככה כותבים את זה ) והסתובבתי מוכן להצלפה ,

 כשקלטתי מי זה כבר היה מאוחר מידי, החרב שלי עברה ברסס המים והתמונה התפוגגה , אופס . 

כעבור כמה שניות התמונה ברסס המים חזרה וראיתי את אנבת 

"מוח אצה!" קראה "זו היתה הדרכמה האחרונה שלי! " 

"?סליחה אנבת " עניתי במבוכה "הבהלת אותי , נו אז למה התקשרת

" יש לך אנשים מוזרים בבית, הם אוכלים לך את העוגיות"

נבהלתי , הם אוכלים לי את העוגיות?! אני חייב להגיע לשם הכי מהר שאני יכול! מיהרתי אל ביתן הפייסטוס

ראיתי את ליאו בכניסה "ליאו" קראתי "יש לך משהו שיביא אותי לבית שלי מהר?" "כן" חייך ליאו

ומייד הבנתי שהכנסתי את עצמי לצרה רצינית 

מהבוקר אני מחפש מישהו שיתנדב לבדוק את מדחפי הטילון שלי" אמר ליאו 

אופס, הלך עלי

נסוגתי לאחור "אתה יודע אני חושב שאני פשוט אעוף על פגסוס" אמרתי

ליאו גיחך "אין סיכוי מוח אצה כבר התנדבת"

 "הי" התרעמתי "רק לאנבת מותר לקרוא לי מוח אצה

ליאו חייך ודחף אותי לביתן 9 . אחרי כמה דקות מצאתי את עצמי טס בזיגזגים בשמיים על מדחפי טילון

הצלחתי בקושי לזגזג אל תוך החלון של הבית שלי

 ואז להוריד את המדחפי טילון המקוללים שהעיפו אותי בכל הבית

לפחות בכל התעופה בזיגזג הזאת בבית הצלחתי לתפוס עוגייה

לבסוף התיישבתי על הספה בשלווה 

(מייד אחרי שזרקתי את מדחפי הסילון מהחלון וקיללתי בייוונית את ואלדס בקולי קולות) 

ורק אז קלטתי שיש קבוצה של 6 אנשים בגלימות בבית שלי שבהו בי כאילו נפלתי מהשמיים

(אני מניח שבמובן מסוים באמת נפלתי מהשמיים)

ואנבת שהביטה בי במבט ה'אתה כל כך מטומטם' שלה

"לקחתי עוגייה כחולה (הקודמת נגמרה מזמן) ואמרתי "הי

גאון מילים שכמותי, נכון?

		הפרק הבא