פרסי ג'קסון הנכד של וולדמורט

 התעוררתי בבוקר מצרחה חדה של גברת וויזלי על התאומים 

"?מה אתם חושבים לעצמכם?! לא יכולים לבשל עם קסם! מתי יכנס לכם שכל לראש" 

היה רק חלק מצרחותייה . קמתי באנקה בעודי משפשף באוזני הכואבות

התלבשתי וירדתי למטה , המחזה הבא השאיר אותי פעור פה , 

כל המטבח היה מכוסה רוטב עגבניות כולל גברת וויזלי שעדיין צרחה על התאומים

התקרבתי לרון "מה קרה פה?" לחשתי לו והוא סימן לי לצאת מזירת הפשע 

יצאתי לסדרון והוא אחרי "אמא הטילה אחריות מטבח על פרד ועל ג'ורג' אבל העצלנים השניים האלה 

השתמשו בקסם בשביל לבשל וגם להלך להם די טוב עד הקטע שבו הם היו צריכים להוסיף את הרוטב ואז הקסם השתבש להם

ובמקום למזוג את הרוטב בכמויות קטנות אל הסיר המצקת לקחה חופנים של רוטב והשתוללה בכל משפריצה על כל החדרים,

כשאמא גילתה את זה והצליחה לעצור את זה, , טוב ראית את התגובה שלה" הוא ציחקק

 אני רוצה לדפוק את הראש בקיר, "כאילו באמת? הם לא יכולים להשתמש במצקת בעצמם?" שאלתי

מסתבר שלא" אמר קול מאחורי"

הסתובבתי וראיתי את הרמיוני ספק משועשת ספק רגוזה, גם היא הייתה מלאה ברוטב עגבניות

"אתם באים?" שאלה "דמבלדור ערך ישיבה דחופה הוא גם אומר שאנחנו יכולים לבוא"

באמת?" התלהבתי היא משכה בכתפייה

"מוזר לא? בדרך כלל דמבלדור לא מרשה לנו אפילו לישיבה לא חשובה ללכת 

ועכשיו ממש בישיבה דחופה מותר לנו?" חשבתי על זה, זה באמת לא נשמע הגיוני

"טוב בוא נלך" אמר רון "אחרת לעולם לא תדע אם זאת הייתה ישיבה חשובה או לא" 

                                                                                                                                                       בישיבה

התיישבנו בכיסאות שהקצו לנו וחיכינו במתח שהישיבה תתחיל 

"הזמנתי את כולכם היום" פתח דמבלדור "כדי לספר לכם" הוא עצר לרגע והביט בי

".שלוולדמורט הייתה ילדה."

סערת רגשות התחולה בי

לרגע הרגשתי זעם ואז רחמים ואז שנאה ואז חרטה

לא ידעתי מה להרגיש , מצד אחד הרגשתי זעם, אחרי כל המשפחות שהוא הרג הוא הקים משפחה?!

מצד שני חשתי רחמים על הילדה, היא בטוחה חוותה ילדות קשה מאוד מצד וולדמורט 

מצד שלישי שנאתי את הבת שנאה טהורה , היא הבת של וולדמורט! היא לא תהסס לרצוח כמו אביה

ומצד רביעי חשתי חרטה, היא לא פגעה בי מעולם, אני לא יכולה לשנוא סתם אותה

 לשנוא אותה סתם כך זה כמו לשנוא את סיריוס על משפחת בלק שהעריצו את הוולדמורט

קלטתי שכולם מביטים בי בציפייה, מחכים לראות איך אגב 

נשמתי עמוק ושקעתי בכיסאי 

המשכתי להקשיב לדבלדור המדבר

"הילדה הייתה סקיבית אז היא זרק אותה מביתו אחרי שאמה לא הסכימה להורגה

היא אומצה על ידי משפחת ג'קסון שמתו בהתרסקות מטוס ואז גידל אותה דודה החורג 

כשגדלה, הוא מת ממחלה ובת וולדמורט הולידה בן בשם פרסאוס ג'קסון 

והילד הזה הוא קוסם רב עוצמה ואני רוצה להזמין אותו להוגוורטס "

סיים דמבלדור הוא הביט אלי כדי לראות את תגובתי 

 נאבקתי להשתלט על רגשותי, דמבלדור הנהן אלי באהדה

"נלך להביא את פרסאוס מחר" אמר והלך

יצאתי מחדר הישיבות עם רון והרמיוני "מה דעתך?" שמעתי את רון אומר מבעד לערפל שהתמקם בראשי

אני לא יודע" עניתי בכנות"

"אני לא רוצה לשפוט אותו" אמר רון "אבל בהחלט יש סיכוי שהוא אוכל מוות"

"אני לא מתכוון לשפוט אותו" אמרתי לאחר מחשבה "אבל אני כן מתכוון להיות זהיר"

"יופי" אמרה הרמיוני "כי אם הייתם שופטים אותו רק בגלל סבא שלו הייתם לא פחות גרועים ממאלפוי"

ואז היא הלכה לחדר של הבנות, אולי היא שכחה ספר או משהו כזה

באותו לילה היו לי חלומות מוזרים על ילד עם שיער שחור ועיינים בצבע ירוק ים שצוחק צחוק מרושע 

ואז נושר לו האף והפנים שלו מלבינות והוא יוצר ללורד וולדמורט ש.. אוכל עוגיה כחולה?  

                                                                      זה היה לילה מוזר מאוד

הפרק הקודם		הפרק הבא