בינה לבין עצמה

הערה: היי:) זה פאנפיק ראשון שלי אז א. אשמח לקבל ביקורות:) ב. לא לצחוק על כושר הכתיבה המדהים שלי;)

היא הלכה מאחורי גבה, וקפצה עליה: "בו!" "היי איימי.." אמרה בקול שקט הרמיוני. איימי הרהרה לעצמה, האם היא כועסת עלי? העלבתי אותה?
אך מארק העיר אותה מכל הרהוריה:"הרמיוני!! איימי!! איך היה החופש??" הרמיוני כאילו התעוררה עכשיו אמרה: "או היי מארק! איך היה לך?" ואיימי שקעה שוב להרהוריה.
בעוד מארק והרמיוני דיברו נשמע הצלצול. 
באותו יום הרמיוני לא התרכזה כמו תמיד, דבריה של המורה הידהדו בראשה. היא חשבה לעצמה:'האם אני לא כמו כולם? אז מה אני?'

הרמיוני הלכה בסיום היום עם מחשבותיה והירהרה. 'האם מה שעשיתי אתמול היה אמיתי? איך זה קרה?'

היא לא שמה לב ונתקעה בכמה וכמה עמודים בדרך לביתה.

הרמיוני הגיעה לביתה ופתחה את הדלת כרוח סערה, וסיפרה להוריה כל מה שראתה אתמול. על האור שבקע..

ההורים שלה לא הבינו אך הרשו לה לעשות כרצונה.

הרמיוני קמה מוקדם מן הרגיל, ובכל זאת איחרה לבית הספר. היא שוב הלכה עם הרהוריה ופגשה את איימי. 

הפעם נשארה אדישה לה ולא הגיבה בכלל. איימי הייתה בטוחה שעשתה משהו רע.

"בננות בוקר טוב" נשמע קולו של מארק. הרמיוני אמרה וכמעט שלא שמעו אותה:"בוקר טוב.." "היי מארק" איימי אמרה.

"אני רואה שהרמיוני קמה היום על צד שמאל הא?" צחק מארק בקול. איימי גיחכה והרמיוני רק רצתה לגמור עם היום הזה.

הרמיוני רצה עם הצלצול לביתה, איימי רצה אחריה כי רצתה לבוא איתה.

איימי חשבה:'היא בטוח כועסת עלי... מה עשיתי לה?'




קצר קצת לא נורא:)

		הפרק הבא