בית הינשוף - Royalty AU

בין הממלכות האויבות הפרידו שתי חומות אבן גדולות. השטח שבין החומות נחשב לשטח ניטרלי, ושם האנטר סייר ברגע זה.

הוא הסתיר את פניו בברדס ועקב אחרי פלאפג׳ק, קרדינל המחמד שלו, שעף מקדימה והראה לו את הדרך.

האנטר ידע שהוא לא היה אמור להיות שם. למעשה, זה היה ילדותי מאוד מצידו לברוח מהממלכה שלו, במיוחד כשהוא היה המלך. אבל אחרי מה שגילה… הפצע המדמם ברגלו פעם כמו תזכורת כואבת לאמת על המלוכה שלו.

הבריחה החוצה לא הייתה מסובכת מדי. הוא לא היה יכול לצאת מהחומה המקיפה, לפחות לא בלי סיבה טובה או ליווי, ולכן הוא ביקש מאחד השומרים שילווה אותו. השומר הזה היה עכשיו מעולף כמאתיים מטרים מחוץ לשער. המחשבה על מה שעשה לשומר המסכן עדיין מילאה את האנטר חרדה.

אבל לא היה לו יותר מדי זמן לחשוב על זה, כי בדיוק הוא שמע את פלאפג׳ק מצייץ באזהרה, רגע לפני שאור מסנוור הופיע מול עיניו והקפיא אותו במקומו.

״מי שם?״

האנטר ידע שאין לו לאן לברוח. גם אם הוא היה מנסה, הוא עדיין צלע והפציעה ברגלו הייתה מעכבת אותו. ולכן הוא נשאר במקום כשכדור האור המרחף התכווץ עד שהמלך הצעיר היה מסוגל לראות קווי מתאר של דמות אנושית - ילד קצת יותר צעיר ממנו - שגם כיסה את פניו בברדס.

״תזדהה.״ ציוותה הדמות. עכשיו האנטר היה מסוגל להבחין שהיה מדובר בנערה ולא בנער.

בהתחלה הוא לא זז, אבל כשפלאפג׳ק נעמד על כתפו ודחף את ראשו בברדס, האנטר ויתר והוריד את הכובע, חושף את פניו המצולקות אל השובה שלו.

״רגע אחד,״ הנערה הורידה את הברדס מראשה. אפילו באור הקלוש האנטר היה יכול לראות את העור השחום שלה ואת עיני הדבש הגדולות שנצצו מול כדור האור שהחזיקה בידה. ״האנטר?״

•••

האנטר ישב בפינה של התא והביט ברצפה בזעף. הוא הבין שהוא לא היה אמור להסתובב קרוב כל כך לחומה של ממלכת האויב, אבל הוא באמת חשב שתא הכלא הזה היה מוגזם. הוא המלך, אחרי הכל.

המכשפה שתפסה אותו נעלה אותו בתא הזה לפני שהלכה לקרוא לשומרים, אבל לפחות היא השאירה איתו את פלאפג׳ק, שעכשיו ניקר ברצפה בסקרנות.

״מה אתה מחפש?״ שאל האנטר בשקט, ובדיוק כמו שציפה, לא קיבל תשובה. לא שהייתה סיבה שהקרנידל יתחיל לדבר פתאום.

האנטר שמע צעדים מתקדמים ומיהר להיעמד, למרות הכאב הדוקר שנשלח במעלה הרגל שלו מהתנועה המהירה. הוא סירב להיראות פחות מאצילי, אפילו בתא הכלא של הממלכה האויבת.

המכשפה חזרה, מעירה את הדרך עם כדור האור שלה. פעם נוספת האנטר התרשם מכמה שונים היו הדברים בין שתי הממלכות. כאן המכשפות הסתובבו בחופשיות, ואפילו היו חלק מהמשמר המלכותי. בבית שלו הכישוף היה מחוץ לחוק, לאחר שמכשפה רצחה את אבא של האנטר כשזה היה רק תינוק.

מכשפה שהייתה בין היתר גם אמא שלו.

הפעם המכשפה לא באה לבד. היא הובילה מאחוריה שני נערים נוספים, בן ובת, היא בשריון אבירים והוא בבגדי מלוכה. האנטר זיהה את השניים כמובן.

״ווילו. גאס.״ הוא אמר בברכה, כאילו לא היה שבוי שלהם.

״זה אוגוסטוס בשבילך,״ התפרץ הנסיך.

האנטר הכיר את ווילו וגאס מהביקורים שלו בארמון, כשדוד שלו, הנסיך פיליפ, ניסה להגיע להסכמים עם המלך, אבא של גאס. השניים היו החברים הכי טובים עוד מאז שהאנטר זכר אותם, אבל מסיבה כלשהי לא היה נראה שהם מחבבים אותו במיוחד.

״מה אתה עושה כאן, האנטר?״ שאלה ווילו, קולה עדין אך תוקפני. האנטר היה מוכרח להודות שהוא לא מופתע שהיא התגלגלה להיות אבירה.

״בסך הכל יצאתי לסיבוב בשביל לנקות את הראש,״ ענה האנטר בניסיון לשמור על קור רוח. הוא לא היה יכול לספר להם את הסיבה האמיתית שהוא נמצא שם. ״זה עבד נהדר, עד שה… מכשפה שלכם תפסה אותי.״ הוא ירק את המילה כמו עלבון.

המכשפה הידקה את אגרופיה בצידי גופה. ״למכשפה הזאת יש שם.״ היא הכריזה בעצבנות. ״זה לוז. ולמה שתצא לטייל בלי שומרים? אתה אמור להיות המלך, לא?״

האנטר לא ענה.

״אנחנו יודעים שאתה משקר, האנטר,״ אמר גאס. ״גם הנסיכה שלך נמצאת פה.״

״הנסיכה? מי…?״ התחיל האנטר בבלבול, לפני שהבין על מי הנסיך מדבר. ״אמיטי?״

״היא טענה שהיא ניסתה לברוח מהחתונה,״ המשיך גאס בהתעלמות מוחלטת מהאסיר שלו, ״אבל עכשיו זה נראה כמו תירוץ.״

האנטר עדיין ניסה להבין במה בדיוק גאס מנסה להאשים אותו, או למה הוא מנסה להכניס לזה עכשיו את אמיטי. הוא התקדם כמה צעדים קדימה כדי לעמוד מעל הנסיך הצעיר, וגרם לפלאפג׳ק, שעדיין כרסם את הרצפה, לקפוץ לאחור. ״אני לא יודע מה אתה רומז, אבל אמיטי לא קשורה לזה.״

גאס פתח את פיו להגיב, אבל קול מזועזע קטע אותו לפני שהספיק להוציא מילה. ״אתה מדמם?!״

ווילו הביטה בעיניים גדולות על הרגל של האנטר, שרק עכשיו שם לב שחזרה לדמם שוב. ״האנטר, מה קורה כאן?״ היא כבר לא נשמעה מאיימת, רק… מודאגת.

זה גרם להאנטר להרגיש רע. במיוחד בגלל שהוא לא יכול לספר להם את האמת.

״תקפו אותך?״ גם גאס היה נראה יותר מודאג מכועס.

״לא, לא! זה שום דבר כזה!״ הוא מיהר להבהיר. הוא שפשף את הזרוע שלו, שגם עליה הייתה צלקת מפצע שהחלים רק לא מזמן, והרגיש שהוא מתכווץ מול המבטים המודאגים ומלאי הרחמים של שלושת השובים שלו. הוא לא היה יכול לספר להם את האמת. הוא היה חייב להמציא סיפור כיסוי כלשהו. הוא היה חייב-

המחשבה שלו נקטעה למשמע ציוץ. האנטר הסתכל על פלאפג׳ק, שהפסיק לנקר ברצפה והביט בבעלים שלו בחזרה. כמעט היה נראה שהוא מנסה להגיד להאנטר במבט לספר להם את האמת.

וכנראה זה היה מה ששבר אותו בסוף.

״זה… פיליפ.״ הוא מלמל בשקט, המילים מרגישות מרות על הלשון שלו.

״דוד שלך תקף אותך?״ שאלה המכשפה - לוז - בהלם. היא נראתה פחות מודאגת מהשניים האחרים, והרבה יותר נדהמת. כאילו היא נכנסה עכשיו לסיפור הרפתקה או מתח.

״לא, לא,״ מיהר האנטר להבהיר, ״זה כנראה בכלל לא הוא! זה כנראה הכל טעות אחת גדולה. אני סתם מדמיין דברים.״ הרי לא יכול להיות שפיליפ באמת היה עושה לו דבר כזה. דוד שלו אהב אותו. הוא לא היה פוגע בו בכוונה.

ווילו הושיטה יד דרך הסורגים ונגעה בזרוע של האנטר, כאילו היא מנסה לנחם אותו. הוא התבייש להודות שזה עבד. ״מה פיליפ עשה?״ היא כבר לא נשמעה מודאגת. היא נשמעה נחושה.

האנטר נשם עמוק, והזכיר לעצמו פעם נוספת לא להקשיב יותר לעצות של ציפורים שלא יכולות לדבר.

״קללה,״ הוא ענה לבסוף. ״פיליפ קילל אותי.״

		הפרק הבא