המכתב

היי, סליחה שיצא פרק קצר, הבאים יהיו יותר טובים וארוכים!!

***

פיץ זינק על מיטת האפיריון שלו, נשכב על בטנו ושופך את תכולת התיק שלו החוצה.

חוברות, שיעורי בית, סיכומים, דף מקומט...

רגע.

דף מקומט?

הוא ניקה את התיק שלו אתמול.

הוא נזכר שהנייר נפל היום מהתיק של קיף.

הוא גם נזכר שזה היה נראה כאילו החבר הכי טוב שלו מתחיל עם החברה שלו.

הוא פתח את הנייר והתחיל לקרוא.

הוא קרא, והמשיך לקרוא, עד שסיים את המכתב כולו כשהוא אדום מרוב זעם.

הוא קימט את הדף וזרק אותו בחזרה לתיק.

הוא חבט בכרית שלו ונרדם, כועס מאוד.

~כעבור יום~

פיץ התעורר כשהוא מחבק את הכרית שלו על הרצפה, מה שרמז שהוא התגלגל הרבה, כיוון והמיטה שלו הייתה, למעשה, אפיריון.

הוא הסתכל בשעון וקלט שהשעה תשע וחצי ושהוא מאחר.

הוא התלבש מהר, וזינק לפוקספייר.

פיץ נכנס לקפיטריה, ולזעמו, הוא ראה את סופי וקיף מחזיקים ידיים.

(ה.מ - אני לא טובה בתיאורי מכות, אבל לא נורא...)

פיץ התקרב לקיף ותקע לו אגרוף בפרצוף, כל כך חזק עד שקיף נפל על הרצפה.

''אתה, יא חתיכת בוגד מטונף'' פיץ צעק וסטר לקיף, שנאנק מכאב.

''פיץ! פיץ, תפסיק!" סופי צרחה.

פיץ בעט לקיף בבטן, וזה התקפל על הרצפה, אפו מדמם.

''פיץ, מה הוא עשה לך?!" סופי צעקה.

''הוא-הוא- סופי, הוא מאוהב בך! הוא ניסה לגנוב אותך ממני!" פיץ צעק.

''לגנוב? פיץ, אני לא הרכוש שלך! ומה קיף עשה לך שאתה ככה ממציא עליו דברים?" סופי התרגזה.

''סופי, אני לא ממציא כלום, מצאתי מכתב שהוא ניסה לשלוח לך, שבו הוא אומר שהוא אוהב אותך!"

כל הנוכחים בחדר עצרו את נשימתם והעבירו את מבטם בין השלישייה.

''פיץ, אני לא מאמינה עליך." סופי אמרה בכעס ועזרה לטאם ודקס להרים את קיף המעולף ולהביא אותו למרפאה.

פיץ ניענע את ראשו בחוסר אמונה, ואז שמע קול לחש מאחוריו.

''אתה יודע, אני מאמינה לך.''

הוא הסתובב וראה זוג עיניים כחולות כהות בוהות בו.

הפרק הקודם