בית הינשוף - Arranged Marriage AU

ווילו שכבה על המיטה שלה בטירה של הקיסר, כיסתה את פניה עם כרית וקיללה כל החלטה שהייתה לה בחיים.

בכל פעם שהיא לא הייתה עסוקה בעבודה בתור ראש איגוד, היא הייתה עסוקה במחשבה על השיחה האחרונה שלה עם השומר המוזהב. מה שאומר, לילות שלמים שבהם הייתה עסוקה בלהתחרט על כך שהיא הודתה לו.

כלומר, נכון, הוא הציל את קלובר. ווילו עדיין לא עיכלה את העובדה שהיא לא איבדה את חיית הכוח שלה לתמיד. אבל מצד שני, הוא היה השומר המוזהב. היא שנאה אותו. היה אסור לה לתת לו לראות את הצד הזה שלה. הוא ישתמש בזה רק בשביל לפגוע בה.

היא נאנחה והורידה את הכרית מהפנים. קלובר שכבה על מסגרת המיטה והביטה במכשפה בסקרנות. ווילו רטנה והתיישבה לפני שהרימה את קלובר והתחילה ללטף אותה. היא באמת התגעגעה לחברה הקטנה שלה.

וכמובן שקלובר הייתה חייבת להרוס את הרגע בזמזום עיקש.

״את עדיין רוצה לפגוש אותו?״ שאלה ווילו בעייפות. היא כבר הספיקה לספור את כמות הפעמים שקלובר ביקשה ממנה את זה בשבוע האחרון.

קלובר המשיכה לזמזם.

ווילו הרימה את ידה בהכנעה. אחרי הכל, זאת לא הייתה בקשה מסובכת מדי. ״בסדר, נלך לבדוק אם הוא בחדר.״ היא הסכימה, לפני שהסתירה את קלובר מתחת לחולצה שלה ויצאה למסדרון.

השעה הייתה מאוחרת, ובקושי היו אנשים בטירה. יהיה קל ללכת לחדר של השומר המוזהב מבלי שאף אחד ישים לב. וגם אם מישהו ישים לב, מותר לה ללכת לחדר של בעלה, נכון? זה לא אמור להיות מוזר.

היא הלכה בדרך שהיא שיננה בחודש האחרון, עד שנעצרה מול אחת הדלתות. היא לא הייתה נראית שונה מכל שאר הדלתות במסדרון. לא היה ברור ממבט ראשון שהיה מדובר בחדר של האחיין של קיסר, אבל ווילו למדה מהר מאוד שהוא לא היה נחשב לאצולה בקרב האנשים בטירה. לפחות לא יותר משאר ראשי האיגוד.

ווילו דפקה על הדלת בעדינות. לא הייתה תשובה. היא תכננה להסתובב ולחזור לחדר שלה, אבל אז נזכרה שוב בתחינות של קלובר בשבוע האחרון לפגוש את החבר החדש שלה. במקום ללכת, ווילו פתחה את הדלת בזהירות.

״שומר מוזהב?״ היא שאלה בשקט. לא הייתה תשובה. כנראה הוא יצא למשימה. ווילו נכנסה פנימה וסגרה את הדלת מאחוריה, נותנת לקלובר לצאת מהמסתור שלה. ״את חושבת שהוא השאיר כאן את פלאפג׳ק?״ היא שאלה את חיית הכוח.

במקום לענות, קלובר רק זמזמה בשמחה. ווילו הניחה שזה אומר שהתשובה שלילית. הרי למה שהוא ישאיר את חיית הכוח שלו ללא השגחה? היא התלבטה אם כדאי לה להישאר לחכות בחדר או לנסות בפעם אחרת. היא בדיוק התחילה לפנות אל הדלת כשזאת נפתחה, וחשפה מאחוריה את השומר המוזהב.

פעם נוספת המסיכה לא הייתה על הפנים שלו, ובמקום זה הוא החזיק אותה בידו השמאלית. עם היד השניה הוא החזיק את הצוואר שלו. ווילו הניחה שהוא כנראה נתפס לו. אולי היא תוכל להמליץ לו על צמחים מרפאים.

״ווילו?״ הוא שאל בהפתעה, אבל ווילו יכלה לשמוע כאב חנוק בקול שלו. ״מה את עושה כאן?״

״קלובר רצתה לשחק עם פלאפג׳ק, אם זה בסדר מבחינתך,״ התחילה ווילו להסביר, אבל קולה דעך כשהיא שמה לב שדם מכתים את הכפפה הימנית שלו. ״אוי, טיטאן. אתה מדמם?״

האנטר התקשח. ״זה כלום. אני בסדר.״

״תן לי לראות את זה.״ ווילו התחילה להתקרב, אבל האנטר הושיט את ידו קדימה בשביל לעצור אותה.

״אמרתי שאני בסדר.״ הוא התעקש.

ווילו הסתכלה עלי בספקנות, אבל לא זזה כשהוא סגר את הדלת מאחוריו והניח את המסיכה על שולחן הכתיבה. היא צפתה בו כשהוא התיישב על המיטה שלו בפנים מעוותות מכאב. היא שמה לב לערכת העזרה הראשונה שעל השידה רק כשהוא הושיט יד לקחת אותה.

״זה קורה הרבה?״ היא שאלה בשקט.

האנטר הזעיף את מבטו מבלי לענות.

״תן לי לעזור לך.״ היא התקרבה אליו פעם נוספת.

האנטר סובב את ראשו לכיוונה בחדות, מה שגרם לו לפלוט זעקת כאב. אבל הוא עדיין היה נראה משוכנע בכך שהוא לא צריך עזרה. ״אמרתי לא.״

ווילו איגרפה את ידיה בכעס. איך הוא מעז להתייחס אליה ככה, כשהיא רק מנסה לעזור לו? היא הלכה לכיוונו וחטפה מידו את הערכה. ״ואני אמרתי כן. קדימה, תראה לי את הפצע.״

המכשף הבלונדיני עדיין נראה מסוייג בהתחלה, אבל בסוף הוא וויתר והוריד את ידו מהפצע. ווילו השתנקה כשהיא ראתה את כמות הדם שזלגה מהפצע והכתימה את הכפפה. ״איך זה קרה?״ היא שאלה בזמן שהתחילה לנקות את הדם. ״במשימה שלך?״

״לא. נכשלתי בה.״

״מה?״

״נכשלתי במשימה. בלוס העניש אותי.״

היד של ווילו קפאה באמצע התנועה. ״מה אתה מתכוון, העניש אותך? הקיסר עשה את זה?״

האנטר הרים אליה מבט מבולבל. ״כן. אני נכשלתי.״

״אז הוא חתך אותך?!״ ווילו שמה לב שהיא הרימה את קולה רק כשהאנטר התכווץ בתגובה.

המכשף השפיל את עיניו. ״זה מגיע לי.״

״לא זה לא.״ הפעם ווילו דיברה חלש יותר. ״שום דבר לא מצדיק תקיפה.״

״זאת לא תקיפה, זה עונש,״ התעקש האנטר.

״אתה מדמם,״ ציינה המכשפה, והראתה לו את צמר הגפן הספוג בדם בתור הוכחה.

״זה לא כזה גרוע.״

ווילו סיימה לנקות את הדם ולחטא את הפצע, והתחילה לחבוש. היא אף פעם לא הייתה טובה בטיפול בפצעים, אבל היא קיוותה שהיא עושה עבודה מספקת. ״כל הצלקות שלך הן מבלוס?״

האנטר לא ענה.

״אתה לא שם לב שהוא פוגע בך?״

האנטר הזדקף, ועיניו האדומות ננעצו בה בכעס. ״הוא לא פוגע בי. הוא לא היה פוגע בי. הוא אוהב אותי.״

״אבל-״

הואתפס במפרק ידה והרחיק אותה בכוח מהפצע החבוש. ״אני מזהיר אותך, מכשפה ראשית. המילים האלו יכולות להיחשב כבגידה בקיסר.״ ווילו השתתקה. ״ועכשיו, אם סיימת, את מוזמנת לחזור לחדר שלך.״

ווילו לא התנגדה כשהשומר המוזהב הוביל אותה אל מחוץ לחדר. ״אל תשכחי את חיית הכוח שלך.״ הוא הושיט אליה את קלובר. ווילו הספיקה רק לקחת את הדבורה המזמזמת לפני שהדלת נטרקה בפניה.

ווילו חזרה אל חדרה ונשכבה על המיטה. בדיוק כמו בכל לילה אחר באותו שבוע, היא לא הצליחה להוציא את הפנים של השומר המוזהב מראשה. אבל הפעם הוא לא היה נראה מאיים או קר. הוא היה נראה… פגוע. מתגונן.

ווילו קיוותה שהוא יהיה בסדר.

הפרק הקודם