נונסנס בהוגוורטס

ויתור זכויות יוצרים לטים ברטון וג'יי קיי רולינג ועוד מיליון יוצרים של עוד כל מיני יצירות שגנבנ- לקחנו מהן השראה.

*נכתב עם אן

הארי, הילד בעל אוזן הברק, הלך לו לאיטו במדשאות רחבות-הידיים של הוגוורטס. הייתה זאת שעת צהריים והארי היה עייף מאוד. הרמיוני ורון, שני חבריו הטובים, חיכו לו באולם הגדול כדי ללכת יחד לשיעור שינוי-צורה. למדו או משהו. הארי בדיוק חשב על חייו האומללים כשהוא נתקל פתאום בלא אחר מאשר עץ שגדל על האדמה הרטובה. הוא ניסה לייצב את עצמו בכדי להימנע מנפילה, ופתאום הכל הסתחרר; הארי נפל על הקרקע, ומולו עמד ג'וזף קראקסטון!

"מה קורה פה? לא אמרת שנפר זכויות יוצרים!" התלונן הארי, אבל הכותבת של פאנפיק זה הייתה עסוקה בלכתוב טיוטות לפרק שלעיתים כוללות תרחישים שבהם הארי הולך לשירותים להתנשק עם פוטר ולכן לא שמעה את מה שהוא אמר. "באמת, אנשים. כל כך חצופים," אמר הארי והתפנה להביט על מי שעמד מולו. הארי ראה וונסדיי (רון הראה לו מלא אדיטים של זה) וידע איך ג'וסף קראקסטון לכאורה נראה, אך בכל זאת מראהו האמיתי הרתיע אותו מעט. פני השלד שלו היו ריקות, אבל היה בהן משהו מאיים. "ילד, אתה תזוז מהדרך פה שלי, אה?" קראקסטון אמר, והארי נאנח. "אוי נו, באמת? עכשיו הוא כאילו האגריד?" הכותבת מוסרת שכן ושהארי עוד מעט הולך לאכול ספגטי בלונז (כן כן, לא בולונז. בלונז.)

הארי התחיל להרהר במשמעות של בולונז ובלונז וההבדל ביניהם כשמשום מקום הופיעה לא אחרת מאשר וונסדיי!

"הארי, תתחפף," היא אמרה ועשתה לו אצבע צרדה. (שזה כזה קליק עם האצבע, לא סימן מגונה. נא לא להתבלבל.) "וואן, טו, טרי, פור!" היא התחילה לרקוד את הריקוד של בלאדי מרי, אבל זה לא היה בגרסת הsped up אז הארי השתעמם והלך משם. לא, לא כדי לאכול בלונז, אלא כדי להגיע לשיעור שלו. הוא נכנס חסר נשימה אל כיתת שינוי-הצורה, בדיוק באמצע משפט של מקגונגל. "...יכול לענות לי על השאלה הבאה: איזה מורה בבית הספר הוא אנימגוס רשום שיכול להפוך לחתול?" היא סרקה את הכיתה עד שמבטה נח על הארי. "אה, פוטר, אתה נראה לי מתאים. מהי דעתך?" הארי נתקף פאניקה והסמיק. "אני, אני... ביי," אמר וברח לשירותים. (בשלב זה הכותבת מאוד שמחה.)

הארי עוד הביט על המסדרון הריק כשנתקל בדמות שהייתה בדרכה אל מחוץ לשירותים. זאת הייתה... המשך יבוא!

אוקיי, לא. זאת הייתה צ'ו. "הארי, רציתי לומר לך שאני אוהבת את... אוי לא, התחיל השיעור," וצ'ו הלכה משם לפני שהארי הספיק לומר לה ש... לא אכפת לו. טוב נו, פעם אחרת. הוא הביט סביבו והחליט ללכת משם ולהבריז משיעור שינוי צורה. "אבל יש בגרויות מחר!" הרמיוני הופיעה משומקום בפעם הראשונה בפאנפיק הזה וצעקה עליו. "אם לא תבוא, אני, אני, אני, אני אתעלף! ואתה לא רוצה שזה יקרה כי אז אני אפספס את הבגרויות!" הרמיוני הרצינה עד כמה שהיא יכולה להרצין (אחרי הכל, היא כמעט אף פעם לא צוחקת). הארי ידע כמה הבגרויות חשובות להרמיוני ולכן החליט להתעלם לגמרי ממה שהיא אמרה כי לא באמת היה לו אכפת מאף אחד. הוא פתח את פיו לענות לה, אבל אז סגר אותו כי הבחין בדמות מוכרת רצה לקראתו. זה היה דמבלדור, והוא נראה כועס. "הארי, אני לא מאמין עליך," הוא אמר (בשלב הזה של הפרק הכותבת לגמרי התחרפנה והתחילה לכתוב תרחישים שבהם הארי הולך לפגישה עם חתולים במשרד של דמבלדור.) הארי שקל את האפשרויות שלו - הוא יכול לברוח, אבל היה לו ברור שיתפס בסוף ויצטרך להתמודד עם זעמו של דמבלדור. לפתע הארי נזכר במשהו ששכח ממנו מאז שנכתב ממש בתחילת הפרק - המילה הרביעית בפאנפיק הזה, אם לדייק - העובדה שיש לו אוזן ברק. "אה, כן? אז אתה יודע מה?" הוא הטה את ראשו וסובב אותו כך שאוזנו הימנית הופנתה ישר אל דמבלדור המובך - "קח את זה!" ואוזנו של הארי פלטה ברק מסנוור אשר העיף את דמבלדור עד מגרש הקווידיץ'. הארי חייך, ואז שם פעמיו לאולם הגדול לאכול פסטה עם ב(ו)לונז.

המשך יבוא... או שלא.

		הפרק הבא