חוזרים להוגוורטס

בס"ד

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג.

בנוסף, זהו פאנפיק שכתבה חברה שלי שרצתה לפרסם כאן. הכשרון לא שייך לי😉

זהו, 

קריאה נעימה!

הוא שכב במיטה, ג'יני לידו, מנסה לעקל את הבשורה...

"הארי פוטר", הוא שומע בראשו את מה שנחקק בזכרונו כאחד הימים הטובים בחייו.

"הארי פוטר הוא ראש מחלקת ההילאים."

ההתרגשות אחזה בו ששמע, 

כהוכחה לכל מי שלא האמין בו.

את רואה אמברידג', אני הילאי, את רואה מקגונגל, הצלחתי, הפכתי להילאי מוצלח! כך חשב, עד שנרדם.

הארי קם, אך היה משהו מוזר במה שראה. 

הוא היה... בחדר המועדון של גריפינדור?!

מול האח החמה, הרמיוני ורון ישנו על הספה, והארי מצא את עצמו על הרצפה...

מה??

למה הם פה?

איפה ג'יני? וג'יימס סיריוס? אלבוס סוורוס? ולילי לונה? 

הוא קם בבהלה מהרצפה הקרה, המקום שהיה כמו... סליחה, המקום שהיה ביתו!

"הארי?" שאל רון בישנוניות. "אתה בסדר, אחי?"

הארי בחן את רון. משום מה... הוא נראה... צעיר יותר.

הוא לא ידע מה לענות. מה עונים לשאלה שאין לה תשובה מדויקת? 

"אה... כן..." הוא ענה לבסוף.

"אתה לא נראה כל כך טוב," הסתכל עליו רון. "אל תשים לב למאלפוי, הוא סתם-"

"מאלפוי?" הארי לא הבין כלום. באיזה תקופה הוא נמצא? איך הגיע לכאן?

"רון? באיזו שנה אנחנו בהגוורטס?" שאל בדרמטיות.

"שנה חמישית... הארי, אתה בטוח שאתה בסדר?"

הארי מלמל משהו, הוא קווה שיחזור להווה.

"אולי כדאי שתכתוב לסיריוס?" שאל רון. הארי הבין. סיריוס עדיין לא מת! הוא יכל להציל אותו! מה שאומר...

-שגם דמבלדור חי! וגם סוורוס! או יותר נכון להגיד, סנייפ!

הרמיוני התעוררה. "הארי, אני חושבת שאתה צריך לספר למקגונגל על אמברידג',"

עכשיו הארי נזכר, (איך לא?) אמברידג'! המכשפה! הארי הסתכל  על ידו.

הצלקת הייתה טריה, גם הרמיוני נראתה צעירה יותר... מה שאומר ש... גם הוא?

הוא העיף מבט ברגלו, כדי לראות האם השיטה הכואבת שקיבל בתור הילאי לפני כמה שנים מופיעה, 

לפני שהוא הגיע לכאן. רגע, איך בכלל הגיע לכאן? 

המשך יבוא...

		הפרק הבא