My mind turns your life into folklore

התכוונתי ללכת לרקוד עם בטי אחרי שחבר שלי יסיים את הבדיחה. לא רציתי לאכזב אותה, ידעתי שהיא חיכתה לערב הזה הרבה זמן. קמתי מהכיסא שישבתי עליו כדי לחפש אותה. אולי היא רוקדת עם חברות שלה בינתיים. הצצתי לכיוון רחבת הריקודים.

פניי החווירו ברגע. הרגשתי צורך להקיא. אני לא האמנתי למה שעיניי רואות. ממש מולי אני רואה את בטי רוקדת עם מישהו אחר. היא בוגדת בי. מול כולם. אני הרגשתי כאילו מישהו צריך לצבוט אותי כרגע. לא ידעתי אם אני רואה נכון. המשכתי להסתכל כמה שניות ואז התחלתי לרוץ. לא הייתי מסוגל לראות את זה עוד שנייה אחת. יצאתי מהאולם והאטתי את הקצב. רציתי להגיע הביתה. זאת הליכה רחוקה אבל אני לא חושב שאני מסוגל כרגע להזמין מונית. אני לא רוצה לראות אף אחד כרגע, אפילו לא נהג מונית. אני לא מסוגל להוציא את התמונה הזאת מהראש שלי. בטי מתחרמנת עם באק מקבוצת הפוטבול שלי כשכולם רואים. אני מרגיש כל כך מבויש ונבגד. הלכתי על שביל אבנים ובעטתי באבן תוך כדי הליכה. 

"מה האבן עשתה לך?" שמעתי קול של נערה שואל. הסתובבתי אחורה והיא לא הייתה שם. הסתכלתי לכיוון הכביש וראיתי אותה במכונית אפורה. היא לא הייתה מוכרת לי. "תיכנס למכונית." הציעה לי. נכנסתי לאוטו. 

"מה קרה?" שאלה. 

"איך את יודעת שקרה משהו?" שאלתי בחשד. לא הכרתי את הנערה הזאת, אבל הייתי שיכור מהמשקאות שחבר שלי הכניס לנשף בלי שישימו לב אז לא היה לי אכפת שהיא זרה. היא נראתה כמו מישהי שאפשר לסמוך עליה.

"אני יודעת."

"בדיוק גמרתי עם חברה שלי." אמרתי. זה לא היה בדיוק נכון, אבל מבחינתי זה נגמר. 

"אני ממש מצטערת." היא אמרה. הרגשתי שהיא מבינה את הכאב שלי ואני יכול להרגיש בטוח להמשיך לדבר. "אתה בטוח שגמרתם? זה בסדר שאתה כאן איתי עכשיו בכלל? אני לא רוצה להיכנס ביניכם." שאלה בחשש. 

"כן. מאה אחוז. לאן אנחנו נוסעים?" 

"אני סתם רוצה להכיר קצת את העיירה, אני חדשה כאן," היא אמרה בביישנות.

"את יכולה בבקשה להוריד אותי ליד הבית שלי? זה כאן ימינה." ביקשתי. רציתי להתקלח ולשטוף מעצמי את התחושה הנוראית. 

היא פנתה ימינה וסימנתי לה היכן לעצור. היא עצרה את האוטו.

"רגע. לפני שאתה יורד," אמרה בביישנות. "אפשר את מספר הטלפון שלך?"

הסתכלתי עליה בפעם הראשונה בנסיעה הזאת. היא הייתה מהממת. היופי שלה לא היה דומה ליופי של בטי. לבטי היה יופי מסתורי, לה היה יופי כמו של פיה. 

הנהנתי.

היא הושיטה לי עט וכתבתי את המספר שלי על כף היד שלה. ירדתי מהמכונית ונכנסתי לביתי ברגשות מעורבים. אני מרגיש שהכול קרה כל כך מהר. לפני שעה עוד הייתי מאוהב ומאושר. איך הגעתי למצב של לתת את המספר שלי לאיזה זונה חדשה בעיר? אני לא יודע אם אני אמור לנהל שיחה עם בטי. ביום שני אני צריך להגיע ללימודים כרגיל? אני אמור להתעלם מבטי? לנשק אותה? האופציה השנייה מפתה אותי הרבה יותר. אבל היא לא הגיונית. 

החלטתי להרהר בכל זה בבוקר. 

הפרק הקודם