מה אם סנייפ היה ממוין להפלפאף

מה אם סנייפ היה ממוין להפלפאף?

חלק א'- חייו ומותו של סוורוס סנייפ

 "כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי."

"סנייפ, סוורוס" נשמעה הקריאה.

כול התלמידים צפו בסוורוס כאשר הוא עלה לבמה וחבש את מצנפת המיון, אלו שכבר היו בבתים ואלו שעדיין לא התמיינו, הוא חבש אותה על ראשו, וחיכה.

"מעניין" הוא שמע קול לוחש באוזנו "הרבה חוכמה, לא מעט שאפתנות, אומץ לב רב, אותך יהיה קצת מסובך למיין".

בבקשה לא לגריפינדור! חשב סוורוס בכוח, הוא לא רצה להיות באותו הבית יחד עם פוטר וגם לא סלית'רין הוסיף לאחר מחשבה, כיוון שלא רצה לאכזב את לילי שביקשה ממנו כבר על הרכבת לא להתקבל לבית שעוין את הבית שלה, והיא התקבלה לגריפינדור.

"מעניין" נשמע שוב הקול באוזנו "אז לאן לשבץ אותך, אם אתה כל כך רוצה להגיע לרייבנקלו?"

אני לא כל כך רוצה להגיע לרייבנקלו, אני פשוט לא רוצה להגיע לבתים האלו חשב סוורוס.

"אם כך אז..." לחש הקול באוזנו.

ואז המצנפת רעמה: "הפלפאף"

הוא הוריד אותה מראשו באנחת הקלה, הוא לא מוין לגריפינדור יחד עם הפוטר הזה, אך בלב שלו גם הייתה צביטת עצב קלה, כיוון שהוא גם לא היה באותו הבית יחד עם לילי, שגם היא מוינה לגריפינדור, הוא בהחלט קיווה שפוטר לא יקלקל אותה.

הוא רץ לשולחן של הפלפאף שם הוא נתקבל בקריאות עידוד, הוא חייך, סוף סוף מקום שם מקבלים אותו בשמחה.

יומיים לאחר מכן היה שיעור השיקויים הראשון שלו, עם פרופסור סלגהורן, הוא התמקם במקום בשורה הראשונה עוד לפני תחילת השיעור וחיכה בציפייה לשיעור הראשון, כיוון שתמיד היה לו כישרון לשיקויים.

בכיתה הונחו ארבעה קדרות מעלות אדים, אחת בכול שורה, ברגע הוא הניח את התיק שלו על כיסא בשורה הראשונה, יחד עם שאר החפצים שהיה צריך, הוא הסתובב בין הקדרות ובחן את תוכנם, אחת הכילה שיקויי שהוא זיהה בקלות, זה היה שיקוי לריפוי אבעבועות, הוא עצמו הכין את השיקוי הזה לא פעם עבור אימו, הקדרה השנייה הכילה שיקויי שהוא זיהה על פי ספר השיקויים, הוא היה ירקרק והדיף ריח של עלים מעוכים, זה היה שיקוי זוהר, הקדרה השלישית הכילה שיקוי כתמתם שתפח עד קצה הקדירה, ואז הצטמק לכדור קטן בתחתיתה, וכך הוא עשה שוב ושוב, סוורוס לא הצליח לזהות אותו, והקדרה האחרונה הכילה שיקוי שקוף שבתחילה סוורוס חשב שזה וריטסרום, אבל אז הוא קלט שיש לשיקוי הזה ריח, אמנם חלש אך קיים, ולכן זה לא יכול להיות וריטסרום.

"נא לשבת במקומות" נשמע מאחוריו קול, הוא הסתובב במהירות ומצא שם את פרופסור סלגהורן, עומד בראש הכיתה, סוורוס רץ מהר למקומו והתיישב שם.

השיעור היה מוצלח מאוד מבחינתו, ופרופסור סלגהורן החמיא לו פעמיים על השיקוי שלו, כשהוא עזב את השיעור חיוך גדול היה פרוש על שפתיו, עד שהוא פגש את פוטר שחיכה לו בראש המדרגות.

"היי סברמאוס" גיחך אליו פוטר בחיוך מרושע.

סוורוס התכוון להמשיך ללכת ולהתעלם ממנו, אך אז הופיעה מאחוריו עוד תלמידה של בית הפלפאף- לורה מוריסון, גם היא הייתה טובה מאוד בשיקויים כפי שהוא ראה בשיעור "כל כך מאוכזב שלא התקבלת לסלית'רין, פוטר, עד שאתה מנסה להיות כל כך מגעיל עד שיעבירו אותך לשם למרות החלטת המצנפת?" שאלה לורה בחיוך מתוק על שפתיה.

פוטר מלמל משהו ונסוג משם, לורה שלחה לסוורוס חיוך אמיתי והמשיכה ללכת "תודה רבה" קרא סוורוס בעקבותיה.

היא הסתובבה אליו חזרה "בבקשה, אבל זה סתם משהו שהפלפאף אחד עושה בשביל השני, לא כן?" סוורוס הנהן.

המצנפת בהחלט צדקה כשהיא שמה אותו שם, חשב סוורוס לעצמו, זה באמת היה הבית המתאים לו.

זו הייתה השנה הרביעית של סוורוס בהוגוורסט, הוא ולילי ישבו על המדשאה ליד האגם ודיברו בלחש, למרות שלא היו שום תלמידים אחרים בסביבה.

"אני אומר לך לילי, זאת הזדמנות מצוינת לגלות מה פוטר והחבורה שלו עושים בכל הפעמים שהם בורחים בלילות החוצה, הצלחתי לצותת לפוטר ולסיריוס בלי שהם שמו לב ושמעתי אותם מדברים על מעבר מתחת לערבה המפליקה שכדי להיכנס אליו צריך ללחוץ על סיקוס שנמצא בגזע העץ, זאת הזדמנות שלא כדי לפספס"

"די, סוורוס. זה לא ענייננו מה הם עושים שם, ובכלל, זה עלול להיות מסוכן, אם יתפסו אותנו מחוץ למיטות יכולים לסלק אותנו, בייחד ששנינו כבר הוזהרנו על כך רק לפני חודשיים"

"אבל לילי, זה בהחלט יהיה שווה את הסיכון, לא כן? לגלות סוף סוף מה הם זוממים להם בלילות, בייחוד בגלל שזה לא משהו חד פעמי, אלא הם עושים זאת שוב ושוב, לפחות פעם אחת בחודש, את באמת מוכנה לוותר על ההזדמנות הזאת?"

"כן, בייחוד אם מדובר במה שאני חושבת שמדובר!"

"במה את חושבת שמדובר?" רכן סוורוס בעניין, אך לילי רק שתקה והנידה את ראשה לסירוב.

רק לאחר כמה דקות שסוורוס נדנד לה היא הסכימה לענות "לא שמת לב שבכל לילה שהם יוצאים מדובר דווקא בליל ירח מלא? זה תמיד כך, באופן קבוע, ולכן אני חושבת שאחד מהם לפחות הוא אדם זאב, ואני לא יודעת מה אתך, אך אני בהחלט לא רוצה לפגוש אדם זאב בצורתו הזאבית." ובכך היא סיימה את השיחה, קמה והלכה.

למחרת, סוורוס בדיוק יצא ממבחן בשיקויים שהיה משותף להפלפאף ולגריפינדור כאשר הוא שמע קריאות מאחוריו "סוורוס! סוורוס!", הוא הסתובב וראה את רמוס לופין רץ אליו, אז הוא חיכה עד שרמוס השיג אותו ואז המשיך ללכת.

"איך היה המבחן?" התעניין רמוס, כשסוורוס בחן אותו מקרוב הוא יכל לראות שרמוס שוב לא מרגיש טוב.

"לא משהו, אני חושב שנכשלתי בסעיף האחרון של השאלה" אמר סוורוס באנחה, אך רמוס רק צחק.

"נו באמת, סוורוס, אנחנו למדנו יחד למבחן הזה, ואני עברתי אותו בקלות, אז אני מצפה ממך לעבור אותו בהצטיינות מרובה, הרי אתה יותר מוצלח ממני בהברה בשיקויים, אתה סתם פסימי"

"נו טוב, אולי אתה צודק, אבל בכל זאת נראה לי שנכשלתי" השיב לו סוורוס באנחה.

רמוס הניד בראשו "אתה חסר תקנה, אתה תמיד בטוח שנכשלת במבחן, ואתה תמיד עובר אותו בהצטיינות מרובה, אתה התלמיד הכי אהוב על סלגהורן, תיקון טעות, אתה ולורה מוריסון, שני התלמידים הכי מוצלחים בשיקויים"

סוורוס הניד בראשו בהסכמה, הסתכל לצדדים ובדק שאין אף אחד בסביבה ואז שינה נושא: "רמוס, אני מעוניין לדעת, אתה אדם זאב?"

רמוס נבעת "למה אתה חושב כך?"

"אולי בגלל שככל שהירח מתמלא אתה מרגיש פחות טוב?" שאל סוורוס והרים גבה.

רמוס בדק שאין אף אחד בסביבה ואז לחש לסוורוס "כן, אני אדם זאב, אבל בבקשה אל תספר על כך לאף אחד, כי היחידים שיודעים זאת חוץ ממך אלו פיטר, ג'יימס וסיריוס"

"דמבלדור יודע על כך?" שאל סוורוס, רמוס הנהן "אם כך, אני אשמור על כך לעצמי, אתה יכול להירגע, סודך לא יצא מפי. הנה פוטר, והוא קורא לך" סוורוס הצביע על אחד מגרמי המדרגות.

"כן, אז להתראות, ותודה על העזרה ללמוד למבחן הזה" אמר רמוס והלך לכיוונו של פוטר.

שנת הלימודים התקרבה לסיומה, ותלמידי השנה החמישית נבחנו באותו היום בהתגוננות מפני כוחות האופל.

סוורוס רכן אל מבחנו ומילא אותו בכתב קטן ועכבישי, כשהוא סיים לענות על השאלות הוא רכן אחורה באנחת רווחה, ואז הוא קם והגיש את המבחן.

אחרי סיום זמן המבחן, סוורוס ועוד שני תלמידי הפלפאף מהשנה החמישית- לורה מוריסון וז'ב מאנקס ישבו ליד האגם והשוו את התשובות שלהם במבחן, על ברכיו של סוורוס היה פתוח ספר שיקויים שהוא למד בו בשנתו הרביעית, כעת, תוך כדי דיבור הוא עבר על השיקויים שבו והתאים אותם למוגליגים, כך שגם מוגליגים יוכלו להכין אותם, אם יהיו להם את המרכיבים המתאימים.

"תראו, תראו. הנה סבר-מאוס" נשמע קול מאחוריו, סוורוס נאנח, זה היה פוטר כמובן, שכרגיל חייב להרוס רגעים נחמדים, ואז הוא מצא את עצמו תלוי מהקרסול באוויר, והשרביט נשמט מידיו.

"ברצינות, פוטר? זה כל מה שיש לך לעשות? כל כך פוחד ממני, שאתה מעז לתקוף אותי רק מהגב?" לגלג סוורוס.

לורה וז'ב פרצו בצחוק, ופניו של פוטר האדימו "סתום את הפה שלך" הוא נהם ושלח את סוורוס להסתובב סביב עצמו, כשסוורוס עצר הפנים שלו היו מופנות אל פוטר, והוא יכל לראות שפוטר מחזיק בידיו סניץ', כנראה את אותו אחד שהוא תפס במשחק הקווידיץ' האחרון.

מאחורי פוטר, ז'ב שלף את השרביט שלו וקרץ אל סוורוס, סוורוס החזיר לו קריצה, ואז ז'ב הניף את השרביט שלו וסוורוס נפל חזרה לקרקע, עוד לפני שפוטר הספיק להתאושש, לורה זרקה לסוורוס את השרביט שלו והוא הניף אותו וקרא "טרנטאלגרה", הרגליים של פוטר פצחו בריקוד והוא לא יכל לעצור אותם.

"סוורוס, שחרר אותו" אמרה לילי מאחוריו, היא ראתה אותו תלוי באוויר, ולכן היא באה בריצה, אבל, עד שהיא באה היוצרות כבר הספיקו להתהפך.

"בסדר, אם זה רצונך" אמר סוורוס וביטל את הקללה שעל רגליו של פוטר.

פוטר צנח על הקרקע מותש והביט בשנאה על סוורוס, סיריוס בלק הופיע מבין השיחים ועזר לפוטר לקום, כמה שניות אחריו הופיע גם רמוס לופין.

"אני מאוד מאוכזב ממך, רמוס" אמר סוורוס "דמבלדור מינה אותך למדריך כדי שתישלט על פוטר וסיריוס, ואתה כך נותן להם להתפרע ומתעלם ממה שקורה?"

רמוס הרכין את ראשו בשתיקה, והוליך משם את סיריוס ופוטר, לפני שהעניינים ידרדרו שוב.

חלפו שבע שנים מאז שסוורוס מוין להפלפאף, והנה הוא סיים את שנתו השביעית בהוגוורסט.

סוורוס ולילי ישבו בתא ברכבת בפעם האחרונה, הם נפרדו מהוגוורסט עכשיו, לאחר שבע שנים שבהם הם למדו, רבו, השלימו, התאהבו ועברו את כל הבחינות בהצלחה.

הם ישבו לבדם בתא, על המושבים לידם היו הכלובים של מאנס, הינשוף של לילי, ופליר, החתולה של סוורוס, "מה את מתכננת לעשות עכשיו?" שאל סוורוס.

"כרגע לחזור קצת הביתה, הייתי רוצה להפגיש רשמית בינך לבין אמא שלי, היא רוצה כבר הרבה זמן לפגוש אותך, ביחוד בגלל מה שאני מספרת לה עליך"

"הייתי שמח לפגוש בה פנים אל פנים, אני מקווה שפטוניה כבר לא כועסת עלי"

"אה, לא. מאז ששלחת לה את ספר השיקויים ההוא שהתאמת למוגליגים ואת ערכת השיקויים כמתנה לחג המולד, היא לא מפסיקה להשתמש בהם, וגם היא הפכה למעריצה שלך, היא חולמת כרגע להפוך לרוקחת, ואז היא תוכל למכור את השיקויים שהיא יוצרת כתרופות ביתיות."

דפיקה על דלת התא הפריעה את שיחתם, הדלת נפתחה ולתא נכנס רמוס לופין "אפשר להצרף אליכם?" שאל.

"בשמחה" שלחה אליו לילי חיוך, וסוורוס רק משך בכתפיו, במהלך שבעת השנים שלהם בהוגוורסט הוא ורמוס שלימו ונעשו חברים, אמנם לא הכי טובים, כיוון שרמוס עדיין היה חבר של פוטר, אך עדיין חברים.

"מה קרה בתא שלך?" שאלה לילי.

"ג'יימס וסיריוס מנצלים את זה שמותר להם לעשות קסמים בלי הגבלה כדי לעשות דו קרב בתא, ופיטר מעודד אותם, ולכן החלטתי לחפש תא יותר רגוע" ענה לה רמוס. "החלטתם כבר לאן אתם מתקדמים מכאן?"

"למעשה, עדיין לא, אך אנו פתוחים להצעות" ענה לו סוורוס. "לאן אתה מתכוון להמשיך?"

"אני מקווה להצטרף למסדר עוף החול, כדי להילחם בזה-שאין-לנקוב-בשמו, אני בהחלט מקווה שדמבלדור ירשה לי להצטרף, מה דעתכם להצטרף גם?"

סוורוס ולילי הביטו זה בזה, בעיני שניהם נדלק זיק של עניין, "למה לא, באמת?" אמר סוורוס, הוא בהחלט רצה בכך, לא היה אחד שלא העריץ את אנשי מסדר עוף החול, אלו שנלחמו בזה-שאין-לנקוב-בשמו.

גם לילי הנהנה בהתלהבות "רעיון מעולה".

את שאר הנסיעה הם העבירו בסתם דיבורים, עד הגיעה לתחנה.

חלפו עוד שלוש שנים, רמוס, סוורוס, לילי, ג'יימס, סיריוס ופיטר הצטרפו למסדר עוף החול, לילי וסוורוס התחתנו.

"מהר סוורוס, אנחנו לא רוצים לאחר לסעודת חג המולד של ההורים שלי" האיצה בו לילי.

"לאן את ממהרת, את יודעת שיש לנו סך הכול ללכת קילומטר עד שנצא מטווח המגן נגד התעתקות, ואז נוכל להגיע תוך שנייה אל הבית של ההורים שלך" ענה לה סוורוס בחיוך

"עדיין, גם פטוניה אמורה לבוא, ואתה יודע כמה היא דייקנית ושונאת איחורים."

"בסדר, בסדר, בואי נצא".

לילי לקחה את העגלה של הארי בן החצי שנה והם יצאו מביתם בנחת, הלכו קילומטר עד שיצאו מטווח המגן ואז התעתקו ישר לפתח הבית של ההורים של לילי.

פטוניה כבר חיכתה להם בפנים, הם ברכו זה את זה לשלום והחליפו מתנות, סוורוס הביא לפטוניה ספר שיקויים חדש שהוא התאים למוגליגים, כך שהיא תוכל להשתמש בו בעצמה, ולילי הביאה לה ערכה להכנת שיקויים, כשהם אכלו שאלה אמא של לילי ופטוניה "נו, פטוניה, מה חדש אצלך?"

"מעולה, השיקויים הביתיים שלי נחטפים במהירות מהמדפים, וגם מצאתי לי שופתה לעסק, סקיבית בשם ארבלה פיג אשר היא זאת שמזמינה לי את המרכיבים לשיקויים, בעיקרון אני מעסיקה אותה כעוזרת בית, אך למעשה היא שופתה מלאה בעסק"

"ומה קורה עם המחזר ההוא שלך, ורנון משהו?" שאלה לילי עם חיוך.

"דארסלי, הצלחתי לבסוף להבהיר לו שאני מעוניינת להישאר רווקה, זה לקח זמן, כיוון שהוא לא המברגה הכי חדה, למרות שהוא עובד במפעל של מברגות, אך בסוף הצלחתי"

"אז את וגברת פיג גרות לבד בבית כל הזמן" שאל סוורוס בעודו מאכיל את הארי.

"כן, היא אלמנה ללא ילדים, והיא לא מעוניינת להתחתן מחדש, כך שאנו גרות לבד כל הזמן"

"אני עדיין חושבת שאת צריכה להתחתן, פטוניה, את לא רוצה למות בודדה, בלי ילדים" אמרה אמא שלהן.

"אולי בהמשך, אבל כרגע אני מעדיפה את הרווקות, ואת צריכה לזכור שאני רק בת עשרים כרגע"

"אבא שלך ואני התחתנו כשהיינו בני עשרים, זה זמן טוב להתחתן בו, הנה, גם לילי וסוורוס התחתנו בעודם בני עשרים, ואם אבא שלך עוד היה בין החיים גם הוא היה אומר לך אותו דבר- הגיע הזמן שתמצאי לך בעל"

"בסדר אמא, אני עוד אמצא לי בעל, אבל פשוט לא כרגע, כי עכשיו מספיקים לי השיקויים שלי, ואת יודעת כמה אני אוהבת להכין שיקויים"

"נו טוב, בואו נעזוב את הנושא הזה, לילי, איך מתקדמת ההתפתחות של הארי הצעיר?"

חלפה לה רבע שנה נוספת.

 במפקדת מסדר עוף החול שררה מהומה כאשר סוורוס הגיע לשם "מה קרה?" הוא עצר את קינגסלי שבדיוק עבר לידו.

"התגלה לנו שג'יימס מסר מידע בכוונה תחילה לידי וולדמורט" ענה לו קינגסלי מתנשף וישר המשיך לרוץ, כאשר אחריו עוקבים חמישה ערמות של גיליונות קלף.

"סוורוס! טוב שהגעת!" רץ אליו פרנק לונגבוטם "דמבלדור מעוניין לראות אותך בהקדם האפשרי! הוא חדר הישיבות!" ופרנק יצא מיד דרך אחת הדלתות שהובילה אל המרתף, סוורוס נזכר שגם לפרנק יש תינוק בערך בגיל של הארי, אך הוא לא הצליח להיזכר בשם שלו.

כשסוורוס פתח את הדלת של חדר הישיבות הוא מצא שם רק את דמבלדור יושב מהורהר "איבדנו היום חמישה קוסמים שג'יימס הסגיר לוולדמורט, בנוסף לג'יימס שעבר צד, ולסיריוס בלק שהודיע לי לפני כמה דקות על עזיבת המסדר, כי הוא לא יכול להתמודד עם הבגידה" זה היה נראה שדמבלדור מדבר לאוויר, אך סוורוס ידע שהוא מדבר אליו.

"איך זה קשור אלי?" הוא שאל.

"ג'יימס בגד לצד של וולדמורט כיוון שהוא הבטיח לו שהוא ייתן לו להרוג אותך ולקחת את לילי לעצמו, ולכן קראתי לך להזהיר אותך, וגם כדי להציע לך שאני יטיל לחש פידליוס על הבית שלך, מה שיבטיח שג'יימס לא יוכל להופיע אצלכם"

"זה מיותר, ג'יימס לא יעז להתמודד מולי אחד על אחד, כיוון שאני הרבה יותר חזק ממנו, וגם דאגתי ליצור שדה הגנה סביב הבית שלי כך ששום אוכל מוות לא יוכל להתקרב אליו, ורק חברי מסדר עוף החול פעילים יכולים להתיר את הלחש הזה, כך שאני מוגן מג'יימס, ואני לא חושב שצריך להגיע למצב של לחש פידליוס"

"אתה בטוח בכך?" שאל דמבלדור ועדיין לא הביט בו.

"כן. אתה זקוק לי לעוד משהו, כבודו?"

דמבלדור נענע בראשו לשלילה, ולכן סוורוס עזב את החדר, והוא ישר הלך לדווח ללילי על כך.

דמבלדור נאנח לעצמו וקיווה שהוא צדק בכך שהוא לא סיפר לסוורוס על הנבואה שטרלוני ניבאה, למרות שהנבואה יכלה להתייחס גם אל הבן הצעיר של סוורוס, ובכך שהוא לא התעקש אתו על לחש פידליוס.

זה היה יום הולדתו הראשון של הארי אוונס-סנייפ הצעיר.

סוורוס ולילי בדיוק חזרו מהליכה יחד עם הארי כאשר נשמע לידם קול נפץ ופיטר פטיגרו התעתק לידם, הוא היה מבוהל והתנשם קשות "מהר! ברחו! אלו ג'יימס, סיריוס ואדון האופל עצמו! הם חטפו אותי והכריחו אותי להוריד את כל ההגנות שלכם! הם באים כדי להרוג אתכם! ברחו! ייקחו להם רק כמה דקות כדי להגיע לפה, כיוון שהם לא יודעים שהורדתי גם את המגן נגד ההתעתקות הרחב שלך, כך שעכשיו אפשר להתעתק עד למרחק של עשרה מטרים מהבית!"

סוורוס לא בזבז רגע "פיטר, תישאר פה ותודיע לנו כשהם מופיעים, לילי, רוצי תארגני את הארי לבריחה, אני אודיע לרמוס שיביא תגבורת"

ברגע שסוורוס ולילי נעלמו בתוך הבית חיוך מכוער עלה על פניו של פיטר, שכן זה היה מה שהוא תבע מג'יימס בעד זה שהוא יוריד את ההגנות של הסנייפים בשבילו ובשביל אדון האופל, שהם יאפשרו לו להעמיד פנים שהוא מת ולהפיל את האשמה על סיריוס.

כעבור כמה דקות, בדיוק כשלילי ירדה בריצה במדרגות, נשמעה צעקתו של פיטר "הם באים! אתה לא תעבור ג'יימס!", וולדמורט נכנס מבעד לדלת מניף את שרביטו.

"ברחי לילי! אני אעכב אותו!" צעק סוורוס וזרק על וולדמורט בקבוק של שיקוי שהתנפץ על חזהו של וולדמורט והעלה אד כסוף שהתגבש סביבו והפך את וולדמורט לכעין מומיה.

"אבדה קדברה" נשמע קולו של וולדמורט מתוך המומיה וקרן ירוקה חדרה את המעטפת ופגעה לסוורוס ישר בלב, הוא צנח אחורה מת.

את האור הירוק ראו מבעד לחלון רמוס ושאר חברי מסדר עוף החול שבאו כתגבורת, מה שהם ראו בנוסף זה את ג'יימס מטיל קללה שקטה על פיטר שגרמה לו להתפוצץ, או לפחות, זה מה שהם חשבו שהם ראו, כי מה שקרה באמת זה שהקללה רק יצרה אשליה של פיצוץ, בעוד שפיטר שינה צורה לעכברוש, כרת לעצמו אצבע ונעלם בדשא.

בינתיים, במדשאה האחורית, לילי מעדה בדשא במרחק של תשעה מטרים מהבית, עדיין קרובה אליו מכדי להתעתק, כשהיא הסתובבה היא ראתה מאחוריה את וולדמורט עומד ומחייך ברשעות.

"לא! בבקשה לא את הארי!" היא התחננה בדמעות.

"זוזי הצידה ילדה טיפשה!" נהם וולדמורט.

"בבקשה! קח אותי במקום! בבק…"

"אבדה קדברה" קרן ירוקה נוספת פרצה משרביטו של וולדמורט ופגעה בפניה של לילי, היא צנחה מתה באמצע המילה.

ואז וולדמורט כיוון את שרביטו אל הארי בן השנה, ששכב על הדשא בוכה, ואמר שוב "אבדה קדברה".

חברי מסדר עוף החול שראו זאת פרצו בקריאות תדהמה כשהם קלטו מה קרה, וולדמורט מת, ומולם שכב על הדשא בוכה הילד שיהפוך לאגדה, זה שמסומן בצלקת הברק, הארי אוואנס-סנייפ.

רק אחד לא הצטרף לקולות השמחה, זה היה פרנק לונגבוטם שנשבע לעצמו בשקט "אני אדאג אישית לכך שג'יימס ינושק על ידי סוהרסן, ושאת סיריוס ישליכו לאזקבאן על שותפותו בכך", כיוון שהוא ידע שגם לו יש בן בערך באותו הגיל- נוויל.

ואכן, עוד באותו הלילה, כאשר כל הקוסמים והמכשפות חגגו, ודמבלדור השאיר את הארי אצל דודתו הרווקה פטוניה ועוזרת הבית שלה אראבלה פיג, פרנק לכד את ג'יימס וסיריוס, את ג'יימס הוא מסר לסוהרסנים שינשקו אותו, ואת סיריוס הוא השליך לאזקבאן ללא משפט, מה שהוא לא ידע, ואף אחד אחר לא ידע חוץ משניים, זה שסיריוס היה באמת חף מפשע, והשניים שידעו זאת היו סיריוס, הקורבן, ופיטר פטיגרו, הפושע האמיתי.

		הפרק הבא