מה אם סנייפ היה ממוין להפלפאף

מה אם סנייפ היה ממוין להפלפאף?

חלק ב'- הארי אוואנס- סנייפ ועולם הקוסמים

כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי."

הארי התעורר מדפיקות על הדלת של חדרו "בוקר טוב" הוא שמע את דודה פטוניה קוראת לו.

הוא קם באנחה, אבל אז הוא נזכר איזה יום היום וחיוך עלה על פניו, זה היה יום הולדתו האחד עשר.

הוא ירד במדרגות בריצה, פטוניה עמדה ליד הכיריים והכינה בייקון, גברת פיג, עוזרת הבית שלהם, הכינה ערמה של מתנות על השולחן "יום הולדת שמח, הארי" אמרה לו פטוניה.

"בוקר טוב, דודה פטוניה" השיב לה הארי. "בוקר טוב, גברת פיג"

"יום הולדת שמח, הארי" השיבה לו גברת פיג שרק עכשיו שמה לב שהוא הגיע ושיגרה אליו חיוך גדול.

דודה פטוניה הורידה את המחבת מהאש וחילקה את הבייקון לשלשה צלחות "אתה יודע מה תכננו לעשות היום?" שאלה את הארי.

"מה?"

"ללכת לבקר בגן  החיות, כמובן"

הארי חייך, גן החיות היה אחד המקומות האהובים עליו, וביחוד ביתן הזוחלים, שם הוא אהב לעמוד שעות ולצפות בנחשים, הוא חש הזדהות רבה עמם, שכן, לא פעם כאשר דודה פטוניה עבדה על שיקוי חדש וגברת פיג הייתה עסוקה, הוא הרגיש כלוא לבדו בבית הגדול, בלי איש לעסוק עמו.

אחרי שהם סיימו לאכול הארי פתח את המתנות, הוא לא קיבל שום דבר שהוא לא ציפה לו, שיקוי חדש מדודה פטוניה, אופניים חדשות מגברת פיג, אחרי שהבריון השכונתי, דאדלי דרסלי, הרס את הקודמות שלו, ועוד כמה דברים קטנים שהוא קיבל מהשכנים ומהלקוחות הקבועים של דודה פטוניה.

שעתיים אחר כך, הארי, דודה פטוניה וגברת פיג נכנסו לביתן הזוחלים, אחרי שכבר ביקרו בכמה מהחלקים האחרים של גן החיות, הארי נעצר ליד התא של הפיתון הבורמזי, הפיתון ישן, ואז הארי נדחף הצידה על ידי שלושה אנשים שמנים, הוא זיהה אותם בקלות, אלו היו דאדלי דרסלי, הבריון השכונתי ושני הוריו- ורנון וססיליה דרסלי.

דאדלי הצמיד את אפו לזגוגית ובהה בחוליות החומות המבריקות של הפיתון "תעשה שהוא יזוז" הוא רטן לאביו, ורנון דפק על הזגוגית, אך הנחש לא זז, הוא דפק פעם שנייה, אך כלום, "משעמם" ילל דאדלי והמשיך הלאה.

הארי חזר להסתכל בפיתון, ואז, להפתעתו, הפיתון התרומם וקרץ לו, הארי הסתכל לצדדים, אבל לא היה שם אף אחד אחר, אז הוא קרץ לפיתון חזרה.

הנחש הסב את ראשו לכיוון הדרסלים ואז שלח מבט בהארי שאמר בפירוש "ככה זה בכל יום".

"אני יודע" מלמל הארי, למרות שהוא לא היה בטוח שהנחש יכול לשמוע אותו "זה בטח מעצבן"

הנחש הנהן במרץ.

"מאיפה אתה בכלל?" הנחש הצביע בזנבו על שלט שהיה לי התא נחש בריח, ברזיל, הפרט הזה נולד בגן החיות, "אני מבין, אף פעם לא היית בברזיל?" הנחש נענע בראשו.

באותו הרגע נשמעה מאחוריו צעקה "אבא! אמא! בואו תראו את הנחש הזה! אתם לא תאמינו מה הוא עושה!" והארי חטף אגרוף לצלעות שהפיל אותו על הרצפה, זה היה דאדלי שרץ להביט שוב פעם על הפיתון, מה שקרה אחר כך היה כל כך מהיר שאף אחד לא ראה מה קרה שם, שנייה אחת דאדלי עמד עם האף צמוד לזגוגית ובהה בפיתון, שנייה אחרי זה הוא קפץ אחורה מבועת.

כשהארי התיישב הוא יכל לראות את הסיבה לכך, הזגוגית של התא נעלמה והפיתון זחל משם לחופשי, הארי היה יכול להישבע שהוא שומע את הפיתון לוחש "ברססססיל, אני מגיע… תודה אמיגו".

כשהם היו במכונית הארי ראה את דודה פטוניה וגברת פיג מחליפות מבטים בסתר, או לפחות, מה שהם חשבו שהוא בסתר, הוא נאנח, זה לא היה המקרה הראשון המוזר שקרה סביבו, ובכל פעם, דודה פטוניה וגברת פיג היו מחליפות מבטים כעין אלו כאשר הן חשבו שהוא לא מסתכל.

דודה פטוניה ניווטה את המכונית ברחובות עד שהם הגיעו אל הבית שלהם, ברגע שהיא יצאה מהמכונית נשמעה צווחה וינשוף חום צלל אליה מלמעלה ועצר כמה סנטימטרים ממנה, לרגלו היה קשור מכתב שהכתובת שנכתבה עליו מאחורה הייתה כתובה בדיו ירוקה, דודה פטוניה הסירה ממנו את המכתב ונתנה לו מעט ממזון הציפורים שהיא תמיד שמרה באחד מכיסיה בדיוק למקרים כאלו "אם אתה צריך קצת זמן להתרענן, יש מקום בינשופיה שמאחורי הבית" אמרה לו.

הינשוף צווח שוב והמריא מידה, לא לכיוון הינשופיה, אלא לכיוון האופק, דודה פטוניה צפתה בו במבט מהורהר ואז פנתה להביט במכתב שבידיה, ברגע שהיא קראה את שם השולח עלה חיוך על פניה, היא הראתה אותו לגברת פיג תוך כדי דאגה שהארי לא יוכל לראות אותו, גם על פניה של גברת פיג עלה חיוך, דודה פטוניה קיפלה את המכתב והטמינה אותו באחד הכיסים שלה.

זה גרם להארי להסתקרן, כי דודה פטוניה אכן קיבלה הרבה מכתבים על ידי ינשופים, בעיקר מלקוחות שרצו להזמין מהשיקויים שהיא מכינה, אך היא אף פעם לא הסתירה ממנו את המכתב כך.

"הארי" אמרה דודה פטוניה "אני ואראבלה צריכות לדבר קצת, אז בינתיים תוכל לסקור את המתנות החדשות שלך, נקרא לך בעוד כמה דקות"

זה גרם להארי להסתקרן עוד יותר, מה יכול להיות כל כך סודי שדודה פטוניה וגברת פיג צריכות להסתודד לגביו?

הוא עלה לחדרו ועיין מעט בספר השיקויים ששלחה לו אחת הלקוחות הקבועות של דודה פטוניה, מישהי בשם דוריס קרוקפורד, הספר אמנם היה מלא בשיקויים חדשים, אך כמעט כולם דרשו מרכיבים שלא היו לו בערכת השיקויים הקטנה שהוא קיבל מדודה פטוניה ביום הולדתו הקודם, הוא נאנח, ואז נשמעה קריאה מלמטה "הארי".

הוא ירד למטה במדרגות וראה את דודה פטוניה וגברת פיג יושבות זו מול זו על שתי כורסאות הקטיפה האדומות שדודה פטוניה קנתה בחנות רהיטים עתיקים לפני ארבע שנים, ביניהן היה מונח שולחן נמוך, הוא התיישב בזהירות בכורסא השלישית. "כן?"

דודה פטוניה נאנחה "אני לא יודעת איך להתחיל להסביר לך את זה…" אמרה.

"הארי, זוכר את האנשים שמגיעים מדי פעם לקנות מדודתך שיקויים כשהם לבושים בגלימות ארוכות וחובשים מצנפות מחודדות?" תפסה גברת פיג את הפיקוד על השיחה.

הארי הנהן, הוא לא היה יכול לשכוח אותם, כיוון שהם היו הלקוחות העיקריים של דודה פטוניה. "אלה שאמרתן לי לא לשאול שאלות כי הם לא כמונו."

דודה פטוניה הנהנה "אלה. אבל לא דייקנו במה שאמרנו לך, הם אמנם לא כמונו, אך הם כן כמוך"

"מה?" עלתה הבעת בלבול על פניו של הארי. "אני לא כמוכן? אתן רוצות לומר לי שאני חייזר או משהו כזה?"

"ממש לא!" צחקה גברת פיג "אתה קוסם, הארי! קוסם! ואילו אני ודודתך איננו מכשפות."

"מה?" הבעת הבלבול שעל פניו של הארי העמיקה "קוסם?"

"זוכר את כל המקרים המוזרים שקרו לך בזמן האחרון?" שאלה דודה פטוניה, "הפאה של המורה שלך שהפכה לכחולה? הקפיצה שהובילה אותך לגג של בית הספר? והזכוכית שרק היום נעלמה?" הארי הנהן, "כל אלו היו בעצם התפרצויות בלתי רצוניות של קסם, דבר שמאוד נפוץ בקוסמים בגילך, ולכן הגיע הזמן שתשלוט בקסם" היא סיימה את דבריה בקול חגיגי והושיטה לו את המכתב שהיא קיבלה לפני כן.

הארי פתח אותו ומצא בפנים מעטפה נוספת שהייתה עדיין חתומה, על הצד האחורי שלה היה כתוב בדיו ירוקה הארי אוואנס-סנייפ בסלון של משעול וונבסטר 8, בצד הקדמי היה חותם בצורת האות H סגולה מלכותית בתוך מגן שמסביבה היו ארבע חיות כל אחת על רקע בצבע שונה, היו שם אריה זהוב על רקע אדום ארגמני, גירית שחורה לבנה על רקע צהוב, נחש כסוף על רקע ירוק ונשר ברונזה על רקע כחול, מתחת ל-H היה כתוב משפט בלטינית שהארי לא הצליח להבין.

"מה המשמעות של המשפט הזה?" הוא שאל בעניין.

"לעולם אל תדגדג דרקון ישן" ענו גברת פיג ודודה פטוניה בבת אחת, הן החליפו מבטים ואז דודה פטוניה הסבירה: "זה המוטו של הוגוורסט, כשתקרא את המכתב שבפנים תבין יותר טוב מה קורה."

הארי פתח את המכתב הפנימי וקרא אותו במהירות.

דודה פטוניה חייכה אליו "חלמתי לקבל כזה מכתב מאותו הרגע שבו אמך קיבלה אחד כזה ונודע לי לראשונה על עולם הקוסמים, אך אף פעם לא זכיתי לכך, כיוון שאני לא מכשפה אלא מוגליגית"

"מוגליגית?" שאל הארי בתימהון.

"אחת שאין לה כוחות קסם ושלא נולדה בעולם הקוסמים," הסבירה גברת פיג. "אני, לעומת זאת, סקיבית, כי אני כן נולדתי בעולם הקוסמים, למרות שאין לי כוחות קסם."

"רגע, רגע, אתן מוכנות להסביר לי מה בדיוק הבדיחה הזאת?" שאל הארי.

דודה פטוניה שלפה מכיסה ספר קטן כרוך בעטיפה ירוקה מהוהה, "לילי, אמך, נתנה לי אותו בתור מתנת יום הולדת, כיוון שהיא ראתה עד כמה אני מסוקרנת מעולם הקוסמים" הסבירה. "הספר הזה נותן הסבר בסיסי על עולם הקוסמים, כך שכדאי שתקרא אותו."

הארי לקח את הספר והציץ בכריכתו, הייתה עליה תמונה של נער מבולבל עם משקפיים עגולות עומד מול מכשף בגלימה שחורה כלילה שמניף שרביט, על השדרה היה כתוב: האמת על עולם הקוסמים, מדריך עולם הקוסמים לבני המוגליגים, מאת א' חרטטניק הוא פתח את הספר בעמוד אקראי ופיו נפער, באמצע העמוד הייתה תמונה של מכשפה עולה על המוקד, המכשפה שבתמונה נופפה לו, "התמונה זזה!" הוא קרא.

"זה מוסבר בפרק הראשון" אמרה דודה פטוניה "כדאי לך לקרוא את זה לפי הסדר."

למחרת בבוקר הארי ירד למטבח מהורהר, "איך הספר?" שאלה דודה פטוניה שישבה ליד השולחן ושתתה קפה.

"בסדר, אבל יש משהו שאני לא מבין, בספר היה כתוב שקרובי המשפחה המוגליגים אינם יכולים להשתמש בשרביט או ליצור שיקויים, ולכן יש להרחיק מהם את הדברים הללו, אז איך את מסוגלת ליצור שיקויים למרות שאת מוגליגית?" הוא שאל, התיישב ומשך אליו פרוסת קלי ואת כלי החמאה.

"זה בגלל אבא שלך," ענתה לו דודה פטוניה. "הוא עבר על כמה ספרי שיקויים ושינה אותם ככה שגם אני אוכל להכין אותם, הוא היה מומחה בשיקויים, אחרי שהוא מת התחלתי לעבור לבד על ספרי השיקויים שאראבלה הייתה מזמינה, בהתחלה זה לא יצא לי טוב, אך עם הזמן השתפרתי בכך, וכך הגעתי למצב שאתה רואה אותי בו היום, אחת ממכינות השיקויים הכי מפורסמות בעולם הקוסמים."

"ואז הוא מת בתאונת דרכים, למרות שהוא היה מומחה בשיקויים." ציין הארי.

"אני…" התחילה דודה פטוניה, ואז נאנחה. "לא. הגיע הזמן שתדע את האמת. הוא לא מת בתאונת דרכים."

"מה?????" הארי כמעט צווח.

דודה פטוניה קברה את ראשיה בכפות ידיה, "אני לא יודעת איך לומר זאת, אך כל הזמן שיקרתי לך לגבי המוות של ההורים שלך. הם לא מתו בתאונת דרכים."

"אז איך כן?" שאל הארי.

דודה פטוניה נשמה עמוק לפני שענתה "לפני כשבע עשרה שנים, קוסם מרושע החל להסתובב בעולם, הוא אסף אליו קבוצה של חסידים, הם נקראו אוכלי המוות, הם הסתובבו בכל רחבי אנגליה, אלו היו ימים אפלים, אפלים מאוד לפי מה שלילי, אמך, סיפרה לי, אוכלי המוות רצחו ועינו להנאתם, לא ידעת במי אתה יכול לבטוח, ואדונם היה הרשע מכולם, מרוב פחד אף אחד לא העז לקרוא לו בשמו, אלא כינו אותו תמיד 'אתה-יודע-מי' או 'זה-שאין-לנקוב-בשמו', חסידיו כינו אותו 'אדון האופל', רק מעטים העזו להילחם בו ובחסידיו, הוריך היו חלק מאלו שהעזו להתנגד אליו, אך הם לא יצאו מזה ללא פגע, אתה-יודע-מי הופיע יום אחד בפתח ביתם והרג אותם, את מה שקרה אחר כך אני יודעת רק משמועות שהגיעו אלינו עם ינשופים, איש לא יודע מה קרה שם, אך אתה-יודע-מי מת שם, ואתה נשארת בחיים, כשעל מצחך הצלקת, איש לא יודע כיצד."

"את רוצה לומר שאני הבסתי את הרוצח של ההורים שלי בעודי בן שנה? זה לא קצת מגוחך?"

"זה מגוחך. אני מסכימה. אך דמבלדור, המנהל של הוגוורסט ומי שהוביל את ההתנגדות לאתה-יודע-מי, אימת את זה כאשר הוא הביא אותך לפה, היית אז תינוק קטן בן שנה, הוא נשא אותך בידיו, כשהוא דפק על הדלת בשעת לילה מאוחרת זה הפחיד אותנו מאוד, רק לפני כמה דקות הגיעה אלי ואל אראבלה הידיעה שאתה-יודע-מי מת, פחדנו שחסידיו ישתוללו ברחובות וירצחו אלפים כנקמה על כך, ואז נשמעו הדפיקות שלו, כשפתחנו לו את הדלת, הוא סיפר לנו שלילי וסוורוס מתו, נהרגו על ידי אתה-יודע-מי, ושהוא נהרג לפני שהספיק לרצוח גם אותך."

"ואת כל זה שמרת לעצמך כל הזמן הזה?" שאל הארי בכעס.

"לא. הכנתי אותך לזה לאט לאט, אך לא יכולתי לספר לך על זה כל עוד שלא סיפרתי לך על עולם הקוסמים, ולכן נאלצתי לשמור על שתיקה"

הארי עצם עיניים ונשם עמוק כמה פעמים לפני ששאל בעיניים עצומות: "מה השם האמיתי של את-יודעת-מי?"

"אין לי מושג." הודתה דודה פטוניה. "לילי וסוורוס אף פעם לא הזכירו אותו, אבל אולי אראבלה יודעת, כיוון שהיא מגיעה מבית של קוסמים."

"ואלו כל ההפתעות שאת שומרת ומתכננת לספר לי מתישהו, או שיש עוד כמה סודות כאלו שאת שומרת לעצמך?"

"יש עוד אחת, הסיבה לכך ששמרתי עליך רחוק מעולם הקוסמים." אמרה דודה פטוניה.

"נו?" רכן הארי בסקרנות "את מתכוונת לשמור אותה לעצמך עוד הרבה זמן?"

"אתה מפורסם, הארי."

"אני מה?"

"מפורסם. אין אחד בעולם הקוסמים שלא שמע על הארי סנייפ, הילד שנותר בחיים, התינוק שהרג את אתה-יודע-מי, אני רציתי לתת לך ילדות רגילה, לכן הרחקתי אותך מאיפה שתגדל כמפורסם."

הארי שתק ולא הגיב על כך.

"תהיה מוכן ליציאה מחר על הבוקר, אנחנו צריכים ללכת לקנות לך ציוד לשנת הלימודים הקרובה, ויש רק מקום אחד בלונדון שאפשר להשיג בו את מה שאתה צריך, סמטת דיאגון."

עשרים וחמש שעות אחרי השיחה, הארי, דודה פטוניה וגברת פיג צעדו ברחובות לונדון, הארי הסתכל לכל הכיוונים וניסה לנחש איך הם יגיעו למקום שדודה פטוניה כינתה סמטת דיאגון, הם חלפו על פני חנות תקליטורים ואז דודה פטוניה פתחה דלת של פאב, זה הפתיע את הארי, כי דודה פטוניה תמיד הזהירה אותו לא להתקרב לפאבים.

מעל הדלת התנוסס שלט מלוכלך שהיה כתוב עליו הקלחת הרותחת עם ציור של קדירה, בפנים היה חשוך ואפלולי, הארי יכל לראות מספר אנשים שיושבים בפינות ומדברים זה עם זה בשקט.

דודה פטוניה הובילה אותם אל הדלפק של המוזג "היי, טום." אמרה.

המוזג הסתכל עליה ומיד עלה חיוך על פניו "שלום וברכה, העלמה אוואנס, מה מביא אותך לפה בימים אלו?"

"האחיין שלי, הארי. הוא קיבל מכתב קבלה להוגוורסט."

"יפה." אמר טום והציץ לעבר הארי "רגע, זה הארי סנייפ!"

 ראשים בכל רחבי הפאב התרוממו למשמע הקריאה וכל העיניים ננעצו בהארי.

הראשונה שקמה הייתה גברת בגיל העמידה שלחצה את ידו בהתרגשות "דוריס קרוקפורד, אדוני, אני לא מאמינה שאנו סוףסוף נפגשים פנים אל פנים."

טום המוזג מיהר לצאת מאחורי הדלפק ולחץ גם הוא את ידו של הארי בהתרגשות "מר סנייפ".

ואז נשמעה המולה של כסאות נגררים והארי מצא את עצמו לוחץ ידיים עם כל הלקוחות של הפאב.

"איזה כבוד, מר סנייפ. איזה כבוד"

"תמיד רציתי לפגוש אותך, כולי התרגשות"

גבר צעיר וחיוור התקרב אליו בחשש גדול, אחת מעיניו קפצה מעט.

"הארי, זה פרופסור קווירל, הוא ילמד אותך בהוגוורסט" אמר טום המוזג, אחרי שראה שקווירל לא הולך להציג את עצמו.

"סססנייפ" גמגם פרופסור קווירל "אין מילים כמה אני שמח לפגוש אותך."

"איזה מקצוע אתה מלמד, פרופסור קווירל?" שאל הארי בנימוס.

"התגוננות מפני כוחות האופל" אמר קווירל והיה נראה להארי שהוא לא מעוניין לחשוב על הנושא הזה "לא שאתה צצצצריך את זה, אה, סנייפ?"

הלקוחות לא הניחו לקווירל לקבל בלעדיות על הארי ולקחו לו עוד עשר דקות עד שהוא הצליח להיחלץ מהם ולהתקדם עם דודה פטוניה וגברת פיג אל החצר האחורית.

הארי הסתכל לצדדים בפליאה, הוא לא ראה דרך לעזוב את החצר, היא הייתה ריקה חוץ משני פחים ולא היו לה יציאות. "איך אנחנו ממשיכים מכאן?"

"רק רגע." אמרה דודה פטוניה ונכנסה חזרה לפאב, כעבור כמה שניות היא הופיעה שוב כשאליה מתלווה טום המוזג. טום הקיש על אחת הלבנים, והקיר החל לנוע, הוא התפצל לשניים והחור גדל עד שהוא הפך לפתח שדרכו נשקף רחוב מדהים שהארי לא ראה כמוהו מעולם.

"ברוך הבא לסמטת דיאגון, הארי" אמרה גברת פיג.

כשהם התקדמו הארי הפנה את ראשו לכל הכיוונים, הוא לא רצה לפספס שום דבר, מכל עבר הוא ראה חנויות מלאות בדברים מפליאים- קדרות, בעלי חיים, חלוקים, מטאטאים, טלסקופים, מכשירים כסופים מוזרים שהארי לא זיהה, עטי נוצות, מגילות קלף, ספרי כשפים, היו שם כל כך הרבה דברים שהארי ממש הסתחרר, אך זה היה נראה שגברת פיג יודעת לאן ללכת, היא הובילה אותם על פני החנויות ובית המרקחת אל בניין גדול לבן כשלג שדלתות ארד גדולות היו קבועות בו, הבניין היה גבוה בהרבה מחנויות שמסביבו.

"גרינגוטס." אמרה גברת פיג. "בנק הקוסמים הכי גדול בבריטניה, וגם בנק הקוסמים היחיד בבריטניה, הוא מנוהל על ידי גובלינים, אז תשתדל לא לנעוץ מבטים, הארי."

הם נכנסו דרך דלתות הארד אל מבואת שיש ענקית, בתוך המבואה ישבו כמאה גובלינים על שרפרפים מאחורי דלפק ארוך, מסביב למבואה היו הרבה מאוד דלתות והגובלינים הובילו אנשים דרכם, דודה פטוניה הובילה אותם אל הדלפק מול גובלין שכתב בכתב קטן מאוד בתוך מחברת גדולה מאוד עשויה עור.

"שלום לך," אמרה דודה פטוניה. "באנו להוציא כסף מהכספת של מר סנייפ הצעיר."

"המפתח לכספת אצלך?" שאל הגובלין בלי להפסיק את הכתיבה.

דודה פטוניה שלפה מהכיס שלה צרור מפתחות ענק ובררה ממנו מפתח קטן עשוי זהב, "הנה" אמרה והושיטה אותו לגובלין שבדק אותו היטב מכול הצדדים.

"גריפהוק!" קרא הגובלין וגובלין אחר הופיע מיד, "קח אותם לכספת של משפחת סנייפ." אמר לו הגובלין בעודו ממשיך לכתוב והושיט לו את המפתח הזעיר.

כשהם יצאו מגרינגוטס הארי היה מסוחרר מעט מהנסיעה, אך לא היה לו זמן להתאפס, שכן מיד החלה סחרחרת של קניות, הם קודם כל הלכו לחנות השרביטים של אוליבנדר, ומשם פנו לחנות החלוקים של מדאם מלקין, לכרך ודף בע"מ, לבית המרקחת (שם הם התעכבו כחצי שעה, כיוון שהרוקח ודודה פטוניה דיברו על משהו שקשור לשיקויים), ומשם לכל מיני חנויות קטנות נוספות כדי לקנות את כל שאר הדברים שהארי היה צריך ללימודים.

בסוף הם עצרו בחנות הגלידות של פלוריאן פיסטוקיו כדי לקנות גלידות, הארי בחר לעצמו גלידת שוקולד מלאת שבבי אגוזים, הוא ודודה פטוניה ישבו בצד כדי לאכול את הגלידות בעוד שגברת פיג נכנסה לחנות דורסי לילה, כדי לקנות להארי מתנת יום הולדת מאוחרת.

"מאיפה יש לי כסף בכספת?" שאל הארי.

"מהרבה מקומות, חצי מהירושה של סבא וסבתא שלך, הכסף שנותר לאביך לפני מותו והרבה פרסים שהובטחו למי שיצליח להרוג את אתה-יודע-מי, הכספת הייתה במקור של אביך, היא שייכת במשך דורות למשפחת סנייפ ואתה ירשת אותה." ענתה לו דודה פטוניה.

"עכשיו כשאני יודע שאני קוסם, האם תרשי לי להיפגש עם קרובי משפחה מהצד של אבי, כיוון שאת כבר לא צריכה לדאוג שאני אגלה בטעות את זה שאני קוסם?"

"אביך היה בן יחיד, וגם אביו היה בן יחיד, ואילו אמו הייתה בת מוגליגים שניתקה את הקשר עם הוריה, כך שאין לך שום קרוב חי שידוע לי עליו מהצד של אביך."

"ומה עם קרובי משפחה של גברת פיג?"

"המשפחה שלה מסרבת להכיר בה מאז שהתברר שהיא סקיבית, בעלה המוגליג עזב אותה, כיוון שהוא גילה שבגללה הבן שלהם קוסם, ובנה נהרג על ידי ההילאים, בגלל שהוא היה אוכל מוות, אך אל תזכיר לה את זה, כי היא מאוד נפגעה מכך, היא עצמה תמכה במסדר עוף החול ובנה בגד בה כך, הנה היא מגיעה, בוא נחליף נושא."

גברת פיג התקרבה אליהם, נושאת בידיה כלוב ציפורים גדול ובו תנשמת שחורה גדולה, "הארי, תכיר את האלווין" הציגה גברת פיג את התנשמת.

"תודה רבה, גברת פיג" אמר הארי.

"טוב, סיימנו פה, אז עכשיו אנו יכולים לחזור הביתה" אמרה דודה פטוניה.

הפרק הקודם		הפרק הבא