סוורוס וויזלי, פרד סנייפ

פרק 1

"אני לא מאמין שנכנסת לעונש בלעדי" ג'ורג' נגס בצפרדע שוקולד, מאוכזב

"כן" אמר פרד "אני יודע כמה ניסית להכעיס את הפרופסור סנייפ. אני מצטער שלא הצלחת"

"הוא רק הוריד לי כמה נקודות בית" הסכים ג'ורג' "כנראה הייתי צריך לעשות משהו גרוע יותר מלהכניס לו לשלוש לכיס"

פרד חייך חיוך קונדסי, "אבל זה באמת היה מצחיק"

ג'ורג' גיחך וטפח לפרד על כתפו "אני ממש גאה בך שהצלחת לגרום לפיבס לשפוך עליו דלי מלא חשופיות מקורננות" אמר בסיפוק "זה היה מחזה מרהיב"

"תודה" פרד שרבט משהו לא ברור על גיליון הקלף המצהיב.

הם ישבו בחדר המועדון של גריפינדור. השמש החלה לשקוע. עוד מעט הם יצאו יחד מחדר המועדון, כי אסור לצאת ממנו לאחר השקיעה.

שאר התלמידים היו עסוקים בהכנת שיעורי בית. לי ג'ורדן, חברם הטוב, כבר הלך לישון לאחר שניסה לאכול חביתה מביצת בת יענה שלא ברור מאיפה השיג, וכמה דקות אחר כך התנדנד, מלמל משהו על סלמונלה ורץ למרפאה.

פרד וג'ורג' לא עשו שיעורי בית. הם לא האמינו בהכנת שיעורי בית, ולכן כעת הם העדיפו לשבת יחד, לתכנן את ההמצאה הבאה שימציאו ולדבר.

"אם אנחנו רוצים להכין את רובה המים המשפריץ כפליים נצטרך ללכת לספרייה" ציין פרד "אתה יודע, לחפש לחשי הגברה וכאלה"

ג'ורג' נשך את שפתו התחתונה "אתה יודע שאני אלרגי לספריות" הוא הזכיר לאחיו התאום

"כן, גם אני" פרד כיווץ את פניו בריכוז "נצטרך יום אחד להתגבר על הפוביה הזאת, כדי להצליח להמציא משהו"

מחוגי השעון בחדר המועדון הצביעו על השעה 18:10. פרד איחר כבר בעשר דקות לעונש שסנייפ הטיל עליו.

"טוב" פרד גלגל את גליון הקלף וסגר את קסת הדיו "אני חושב שאני צריך ללכת להיענש"

"אל תלמד את הלקח" אמר ג'ורג' "ותזכור לעשות צרות"

"אל תדאג" סיכם פרד. הוא הכניס כמה חפצים קטנים ירקרקים לתוך הכיס וחייך חיוך ממזרי "אני לא אשכח"

"איחרת ברבע שעה" הקול של סנייפ היה קודר ואפל כתמיד. זה כאילו הוא ממש רצה שיחשדו בו. המשרד שלו היה חשוך כמו הגלימות שלו, והוא הופיע באוושה קלה מחדר פנימי קטן שממנו יצא עשן, ככל הנראה של שיקויים שהוכנו שם.

פרד הביט בקדרה שהונחה מולו ופניו נפלו באכזבה "אז זה העונש שלי? להכין שיקויים?"

"הפרעת בשיעור בזמן הכנת שיקוי ההזדהות" אמר סנייפ בקול קר ושקט "לכן עכשיו תכין אותו שוב, ונראה אם אתה חכם כמו שאתה כנראה חושב שאתה"

פרד חייך חצי חיוך "שיקוי ההזדהות? זה השיקוי ההוא עם הכתמים הירוקים על הברכיים-?" הוא החווה לכיוון רגליו

"מה?" לחש סנייפ "לא הייתי ממליץ לך לנסות את הסבלנות שלי"

"אה-" פרד אמר בבלבול "לא?"

סנייפ הרים את ראשו בזעם שקט "שיקוי ההזדהות הוא שיקוי קל למדי להכנה, שמגביר את יכולת האמפתיה וגורם לשותה לחוש ולקרוא רגשות של אחרים בעוצמה חזקה יותר" הוא תופף באצבעותיו על שולחן האבן "כמובן, כל זאת רק במידה ומכינים אותו נכון"

"אה, בטח" הסכים פרד בקלילות "אתה יכול לסמוך עלי, סנייפ"

"פרופסור סנייפ" הוא סינן כמעט מבלי להזיז את שפתיו "המתכון נמצא בספר השיקויים בעמוד 232. המרכיבים כולם נמצאים בארון, או לחילופין על השולחן" הוא הניף את שרביטו והאש מתחת לקדירה התחילה לבעור "בהצלחה"

פרד פתח את הספר עב הכרס ובהה במתכון. הוא היה כתוב באותיות מעט מטושטשות, ונדרש לו זמן להבין מה כתוב שם "תמיסת קוויפלין?" מלמל ושפך את תכולתו של בקבוקון אקראי מהארון לתוך הקדרה "מה זה? המילה הזאת מחוקה-"

הכנת השיקוי לקחה כשלושת רבעי שעה, בזמן שבפועל נכתב במתכון שהכנת השיקוי לוקחת חצי שעה בלבד. פרד נחתך באצבעו שלוש פעמים, צעק "אאוץ'" עוד כחמש פעמים בלי סיבה ברורה, ערבב לכיוונים לא נכונים וניחש מרכיבים יוד כמה פעמים. לאחר כמה פיצוצים עמד השיקוי מוכן.

הפרופסור סנייפ עיווה את פניו "איזה ריח נורא" נהם והביט אל תכולת הקדירה. במתכון נכתב שהשיקוי צריך להיות אדום ומבעבע, אך השיקוי של פרד היה כחול ועלה ממנו מעט עשן "אני חושש שנכשלת" אמר סנייפ בקול קר

"שוב?" פרד הציץ גם הוא לתוך הקדרה "למה, הוא דווקא נראה די דומה לתיאור במתכון.."

"פתאום עלתה בי מחשבה" סינן סנייפ בזעם עצור "מה יקרה אם תנסה לשתות את השיקוי שהכנת?"

"אמ-" גמגם פרד "אני אחוש אמפתיה רבה?"

סנייפ הביט בו ופניו הלבינו. הוא מילא בבקבוקון שקוף את השיקוי הכחול והציב אותו מול האור. פרד סגר את פיו וחייך חיוך נבוך.

"הבה ננסה" סנייפ הגיש לו את השיקוי "שתה"

פרד עיווה את פניו "טוב, זה באמת קצת מסריח"

"שתה" ציווה סנייפ

פרד משך בכתפיו. הוא הביט אל השיקוי, שכעת עלו ממנו אדים צבעוניים, עצם את עיניו ושתה.

פיצוץ רם נשמע, ועוד לפני שפרד הספיק להבין כמה סחרחורת הוא מרגיש, העולם נהיה שחור.

פרד חש כאב מתפרץ בכל גופו. הוא עצם את עיניו, ואז פקח אותן. הוא הרגיש כבד יותר מכפי שהוא אמור להיות.

לאחר כמה דקות, הכאב נפסק בבת אחת. פרד גילה שהוא מסוגל להתרומם, אבל הסחרחורת עדיין הייתה עזה. פיו היה יבש ושיערו הרגיש פתאום מוזר על ראשו, אבל הוא הצליח להתיישב.

הוא היה במיטה במרפאה הלבנה מדי של הוגוורטס. מדאם פומפרי הייתה בחדר הפנימי וככל הנראה רקחה תרופה כזו או אחרת. ג'ורג' שכב במיטה לידו.

"ג'ורג'? במה הסתבכת?" פרד אמר בדאגה משועשעת קלה. הקול שלו היה עבה. עבה מדי.

פתאום הוא הבחין שהוא גבוה מהרגיל, ורחב מהרגיל. הוא לבש גלימה גדולה עם הסמל של כל הוגוורטס, ולא של גריפינדור, וכפות ידיו היו גדולות ודביקות

"מה קורה לי…?" הוא מלמל ושפשף את שיערו.

לפתע הוא קפא.

שיערו היה שמנוני והגיע עד כתפיו.

"זה אומר ש-" פרד זינק מהמיטה והתעלם מהבחילה החזקה. הוא רץ אל המראה.

והפרופסור סנייפ הביט אליו בחזרה.

"אני חושב ש-" פרד רעד ועיניו נפערו "אני חושב שהשיקוי שלי לא כל כך עבד"

הוא חזר בהלם אל הצד השני של המרפאה והביט בתלמיד השנה השנייה הג'ינג'י ששכב חסר הכרה במרפאה "זה לא ג'ורג'" הוא לחש "זה סנייפ בגופו של פרד, כלומר, בגוף שלי"

חיוך מרושע התפשט על פניו של פרד, שהיה עכשיו סנייפ "אני בגוף של סנייפ עכשיו" הוא הניף את ידיו העבות, המחוספסות "אני בגוף של סנייפ עכשיו!"

פרד עכשיו מורה לשיקויים. הוא קוסם מבוגר עם מוניטין אפל ומחמיר, הוא אחד הרוקחים הטובים בהיסטוריה, יושב בשולחן המורים באולם הגדול ומעניש תלמידים, ויותר מכל, הוא ראש בית סלית'רין.

אפשר לעשות עכשיו כל כך הרבה מתיחות.

הגוף של פרד נע. סנייפ, בגופו של פרד, פקח את עיניו "מה-" הוא מלמל בקול דק כשראה את פרד עומד מולו, בגופו שלו.

פתאום הוא הבין והתיישב במיטתו, עיניו מצומצמות בזעם ובלבול "השיקוי שלך" הוא נהם

"אתה אמרת לי לשתות אותו" אמר פרד בשמחה "ועכשיו אני אתה ואתה אני"

"ייקח לפחות חודש לרקוח שיקוי נגדי" סינן סנייפ "ובינתיים?"

"בינתיים" צחקק פרד "בינתיים אתה תצטרך להתאמץ יותר בשיעורים שלי"

"לא- פרד!" צרח סנייפ, אבל מדאם פומפרי נכנסה בדיוק

 "הפרופסור סנייפ" היא הסתכלה על פרד "פרד" היא הביטה במבט רך אל סנייפ הזועם "אני שמחה לראות שהתעוררתם"

"אני לא פרד" אמר סנייפ "אני הפרופסור סנייפ"

"מה?" לחשש פרד בהנאה "אתה מעז לעשות ממני צחוק?"

מדאם פומפרי הסתירה חיוך "פרד," אמרה לסנייפ "תמתח כמה אנשים שאתה רוצה, אבל תן לי קודם לשחרר אותך מהמרפאה"

סנייפ הביט אל פרד במבט חודר, אבל הוא היה נראה רק מגוחך בגופו של נער רזה בן שתים עשרה עם פרצוף מנומש. הוא הבין שכל עוד הם התחלפו בגופים, הוא מוכרח להעמיד פנים שהוא פרד, עד שהוא יסיים לרקוח את שיקוי הנגד.

וזה ייקח חודש לפחות.

		הפרק הבא