בין שחור ללבן

קפאתי במקומי, מה לעזאזל הולך פה?

הצמדתי את האוזן לדלת ושמעתי קול קורא אחריה"אבל אנדרמדה..מה איתנו?"

זה היה נשמע קול של בן,לא זיהיתי אותו אבל זה היה קול קצת מוכר.היה לי הרגשה ששמעתי אותו פעם.

"אני מצטערת, טדי,

אני חייבת ללכת…" שמעתי את דרו לוחשת

 קפאתי במקומי, הטדי היחיד שהיא יכולה לדבר איתו, היה הבוצדם המוזר ההוא מהפלפאף. אם לא העובדה שהוא היה מטמורפמגוס, לא הייתי מודעת לקיומו.

הייתי המומה, דרו, הילדה הטובה, בחיים לא הייתי חולמת שהיא תעשה דבר כזה. המשפחה שלי, נמנעה  אפילו מלדבר עם בוצדמים .

במשפחה שלי טוהר דם זה הכל. כל החיים שלנו סובבו סביב לשמור על טוהר דם. ההורים שלי ירצחו אותה אם הם ישמעו את זה.

סבים שלי לא ידברו עם ההורים שלי. נזכרתי בדרמה שהם עשו מהעובדה שסריוס מויין לגריפינדר ונלחצתי, זה היה הרבה יותר גרוע!

הצמדתי את האוזן שלי חזרה והמשכתי להקשיב.

שמעתי אנשים זזים ואז טד המשיך "דרו אני אוה-"בלה! מה את עושה?" קפצתי בבהלה, נרקיסה עמדה מולי עם 3 חברות שלה.

"לכי" סיננתי לה בשפתים קפוצות.

נרקיסה חייכה"אני ממש סקרנית למה את מקשיבה כל כך,"

שיט, לא יכולתי לתת לזה לקרות, עדיין הייתי בהלם ממה שמעתי, אבל דבר אחד עמד לי בראש- אני לא יכולה לתת לנרקיסה לשמוע את זה.

נרקיסה ניסתה לפתוח א הדלת בכוח.

"אין טעם, הדלת נעולה" אמרתי לה.

"אוקיי בלה, או שאת מספרת לי מה שמעת, או שאני פותחת את הדלת עם כישוף" נרקיסה שילבה ידיים במבט מתריס.

"מה אכפת לך?"

"אני רוצה לדעת במה את לוציוס וקראב הייתם כל כך עסוקים , ומה כל כך עניין אותך בתא הזה" היא אמרה בקול מתוק.

לוציוס ואמנדה, נראה לי שזה הפתרון לבעיה שלי…

"אוקיי… לא ממש השארת לי ברירה" ניסיתי להסוות טון מובס לקול שלי "אבל בואי נכנס לתא אחר" העפתי מבט מזלזל בחברות שלה.

נרקיסה היססה לרגע,

 צחקתי במרירית "בחיי, אני אחותך, אני לא הולכת להתחיל קרב איתך, במיוחד שאני יכולה לחכות שנחזור הביתה ששם לא תוכלי להשתמש בקסם"

נרקיסה גלגלה עיניים ונכנסה לתא ריק, סמוך לתא שדרו כביכול הייתה בו.

נרקיסה סידרה את השיער הבלונדיני שלה התיישבה מולי, שילבה ידיים ואמרו באיטיות "אוקיי… "

"אז ככה, גיליתי היום ש.." ניסיתי נואשות למצוא שקר מוצלח. 

"ש….מה?" שאלה נרקיסה.

"אמנדה ולוציוס מנהלים ביניהם רומן כמה חודשים" פלטתי במהירות.

נרקיסה פתחה וסגרה את הפה שלה כמה פעמים.

"היי ברוז" צחקתי, הייתי ממש מרוצה מהשקר שלי. 

"אבל למה זה סוד?" שאלה נרקיסה בספקנות. 

"אין לי מושג" משכתי בכתפי.

נרקיסה הרימה גבה."אני חושבת שיש לזה הסבר אחר"

עכשיו אני התיישבתי מולה, שילבתי ידיים וחיקיתי את הקול שלה "אוקיי?"

נרקיסה חייכה עלי "למה שאני אספר לך?"

"אין צורך שתספרי לי, ממש לא מעניין אותי מה את חושבת" עניתי לה וקמתי ופניתי לצאת מהתא, נרקיסה חסמה אותי עם היד שלה, "בלה תקשיבי!"

"קוראים לי בלטריקס" אמרתי בקרירות והעפתי את היד שלה ויצאתי.

ניסיתי לפתוח שוב את התא שליד, להפתעתי הדלת כבר לא הייתה נעולה

נכנסתי ובחנתי את התא בחשד. מסתבר שדרו והבוצדם לא השאירו זכר לעובדה שהם היו שם.

יצאתי מהתא והתחלתי להשתחל במעבר הצר, מחפשת את לוציוס ואמנדה.

"הי בלה!" מישהו חיבק אותי.

"אוקיי, תרדו ממני" 

"בלה,את מאמינה שאנחנו לא חוזרות להוגוורטס?" דרו שאלה בעליזות.

כל סימן מהפרדה שלה לא ניכר, היא הייתה נראית עליזה לשם שינוי, אמנדה עמדה לידה,וגלגלה לי עיניים.

"אמ…היי דרו? איפה לעזאזל היית?" שאלתי בחשד.

דרו התעלמה ממני וחיבקה את אמנדה."אמנדי, אני לא מאמינה שלא נישן באותו חדר יותר!"

אמנדה חייכה וחיבקה את דרו, נראה לי שהחשד שלה נעלם.

יופי, אמנדה ודרו היו בסטיות מהיום שהם נולדו, אבל אותנו, טוהרי דם, לימדו שטוהר הדם חשוב יותר מכל דבר. וחוץ מזה,דרו הייתה מאורסת למישהו אחר, ואצלנו לא היה פשע יותר גדול מבגידה.

"דרו אני צריכה לדבר איתך" אמרתי בדחיפות.

"יש לנו קיץ שלם,מה דחוף"

"בואי" עניתי לה ודחפתי אותה לתא הראשון שראיתי, וטרקתי את הדלת.

"מה?" שאלה דרו.

חיכיתי כמה שניות לפני שעניתי:"אין משהו שאת רוצה לספר לי"

לרגע דרו החווירה, אבל אז היא תפסה את עצמה וחייכה לי בתמימות מזויפת.

"אוקיי, אני לא יודעת מה קרה לך, אבל אמנדה מחכה לי" ובלי לחכות לתשובה היא יצאה מהתא.

לא רדפתי אחריה, ממה שאני הבנתי, היא מחביאה ממני את הסוד הזה כמה חודשים.היא לא פתאום תספר לי על המאהב הסודי שלה, במיוחד עכשיו שהם נפרדו. החלטתי לתת לה את הזמן להסביר לי לפני שאני אספר להורים שלי, רציתי לתת לה הזדמנות להסביר את עצמה, אבל עדיין הייתי חייבת לספר להורים שלי.

אתן לה שבוע להתוודות, החלטתי. שבוע זה מספיק זמן לעכל את העובדה שאני יודעת את הסוד.

יצאתי לחפש את לוציוס, מצאתי אותו מסובב בבנות שניסו להסיג את תשומת ליבו.

"איזה הפתעה," מלמלתי במרירות. נכנסתי לתא ריק וניסיתי לישון, מדי מהר, הרכבת עצרה בקינגס קרוס.

מכל הבלאגן אם דרו שכחתי מהקיץ המזעזע שעמד לפני. "אוקיי בלטריקס, את חזקה, את יכולה לשרוד את זה" מלמלתי לעצמי, וקמתי והתחלתי לסדר קצת את עצמי. מהר מדי התייאשתי, הבגדים שלי נראו כאילו קפצתי עליהם, מה שקצת היה נכון.

יצאתי מהתא ומיהרתי לרדת מהרכבת שכבר כמעט התרוקנה.

הפרק הקודם		הפרק הבא