מה אם דמבלדור היה מתפורר לפתע

הפרק שלך

מה אם דמבלדור היה מתפורר לפתע ללא סיבה?

חלק ב'- הספל של הפלפאף

"כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי."

"אנחנו תקועים!"

הארי הנחית בתסכול את ערימת הספרים שבידיו על שולחן המטבח של בית משפחת בלק.

"פשטידת הפטריות כבר מוכנה, אדונילי, אפשר לפנות את השולחן מהספרים?" קריצ'ר, שהשתנה שינוי מהותי מאז שהתליון של סלית'רין נהרס, היה לבוש כעת במגבת מטבח נקייה, והוא בהחלט הפגין לראווה את יכולות הבישול שלו.

הרמיוני הניפה את שרביטה וערימת הספרים התרוממה מהשולחן וריחפה לעבר ארנק הפייטים הקטן שלה, הערימה התכווצה ונבלעה בתוך הארנק, "כולנו כבר מיואשים, הארי, אין לנו שום כיוון להמשיך" אמרה בעייפות. "אבל אנחנו לא יכולים להתייאש עכשיו ולהפסיק, נותר לנו רק עוד הורוקרוקס אחד ונוכל להרוג את וולדמורט."

"כן, אבל זה גם מה שאמרת לפני חודשיים, כאשר השמדנו את התליון של סלית'רין, ואז לפחות אמרת את זה בעידוד, עכשיו את אומרת את רק כי את לא מוכנה להודות במציאות- אנחנו תקועים! אין לנו שום כיוון להמשיך אליו!"

קריצ'ר הגיש את פשטידת הפטריות לשולחן, בדיוק כאשר הדלת נפתחה ורון, נוויל ומודי נכנסו למטבח.

"איך היה?" שאלה הרמיוני במהירות לפני שהארי הספיק לומר משהו.

"הצלחנו להציל עוד כמה בני מוגליגים" אמר רון. "העברנו אותם לבתים בטוחים כרגע, מחר מר אוליבנדר יכין לאלו מהם שאיבדו את השרביטים שלהם שרביטים חדשים, כמעט נכשלנו עם האחרון, כי מנדנגוס קיבל רגליים קרות וברח משם באמצע."

"ומה עם מה שביקשתי מכם?" הרימה הרמיוני גבה.

רון שלף מכיסו את שברי התליון של סלית'רין. "הם היו באותו המקום שבו ניפצתי אותם. למרבה המזל שתינו מהפליקס פליציס אז, ולכן וולדמורט לא חשב לקחת אותם אתו."

"המזל היותר גדול שהיה לנו אז זה שבדיוק שניפצת את התליון, אני פגעתי בו מרחוק עם קללת ג'יסטוריוס, כך שהוא עדיין בטוח שהוא ירגיש כל הורוקרוקס שייהרס, ולכן הוא לא יצר הורוקרוקסים חדשים, כי הוא לא מרגיש מאוים."

"מילים כדורבנות," אמר מודי, הוציא ממעילו שברים של משהו חישוקי וארבע בקבוקוני זכוכית והתיישב באנחה ליד השולחן. "תעביר את פשטידת הפטריות, הארי" הוא אמר בעייפות, הארי מסר לו אותה.

נוויל שפך ערימה של עצמות מכיסיו והתיישב גם הוא ליד השולחן.

"מה בדיוק קורה פה, הרמיוני?" שאל הארי בבלבול.

"אה, סתם מחשבה שעלתה בליבי" אמרה הרמיוני ולקחה גם היא מנה מפשטידת הפטריות. "אם אין לנו סיכוי למצוא לבד את הספל של הפלפאף, אז אין שום סיבה שלא נבקש מוולדמורט להוביל אותנו אליו."

"ואיך את מתכוונת בדיוק לעשות את זה?"

"בשביל זה הדברים שהם הביאו, אני מתכננת לפרוץ למשרד הקסמים ולהשאיר שם לעיני כל את כל ההורוקרוקסים שהשמדנו" היא עצרה לשנייה כדי לאכול חתיכה מהפשטידה. "אנחנו נשאיר בין שאר הדברים גם חיקוי של הספל של הפלפאף, היחיד שיזהה שזה חיקוי הוא וולדמורט, ולכן הוא יהיה בטוח שאנו לא יודעים שהאמתי לא הושמד, ואז הוא ירוץ לבדוק מה שלומו של האמתי ואנו נבוא בעקבותיו."

"את מתכוונת לכך ברצינות?"

"בהחלט. אני יסביר הכול אחר כך, אני פשוט מחכה עדיין לדובי וללונה."

הארי נאנח ונשען אחורה על כסאו, בחודשיים שעברו מאז שהם הרסו את התליון של סלית'רין השתנו הרבה דברים, הוא קיבץ מחדש את מסדר עוף החול שהתפרק אחרי מותו של דמבלדור, אסף קוסמים ומכשפות נוספים למסדר וחילק אותם לשלוש קבוצות, הקבוצה הראשונה הייתה הקבוצה של הרמיוני, הם התמקדו בלמצוא כל מידע שרק אפשר על ההורוקרוקס האחרון, ופריצת הדרך גדולה ביותר שלהם הייתה בחקירה של חדר הנחיצות, שם הם גילו שההורוקרוקס שנהרס בו לא היה הספל של הפלפאף, הקבוצה השנייה הייתה הקבוצה של רון ודובי, היא הייתה מורכבת מקוסמים וגמדוני בית ומטרתה הייתה להציל קוסמים ומכשפות שכלואים אצל אוכלי המוות, רוב הקוסמים שהם חילצו היו בני מוגליגים, אך יצא להם לחלץ גם כמה קוסמים מלאים, כמו לונה ומר אולינבדר, הקבוצה השלישית הייתה הקבוצה של נוויל, הם תקפו אוכלי מוות וניסו להרוס את כל מה שהם מתכננים.

לאחר כמה דקות נשמע קול נפץ קל ודובי ולונה הופיעו במרכז המטבח, לונה החזיקה בידיה את היומן של רידל.

"עכשיו את מתכוונת להסביר לנו מה את מתכננת בדיוק?" שאל הארי.

"זה פשוט. ביקשתי ממודי שישיג לי את אלו." הרמיוני הרימה את בקבוקוני הזכוכית, בכל אחד מהם היו כמה שערות. "אלו שערות של אוכלי מוות ידועים. אני, אתה, ועוד שניים נתחפש אליהם בעזרת שיקוי פולימיצי ונחדור כך אל משרד הקסמים, ואז אנו נשמיד את האנדרטה שבמרכז הלובי שם, במקומה אנו ניצור ששה מעמדים, על כל מעמד נשים את אחד ההורוקרוקסים של וולדמורט, ובמקום הספל של הפלפאף נשים חיקוי שלו, ולכל זה נוסיף כרזה שיהיה רשום עליה בפשטות 'נגמרו לך החיים, וולדמורט', אך בעוד שכולם יהיו בטוחים שהכול אמיתי, וולדמורט יהיה היחיד שיבין שהספל מזויף, אבל הוא לא ירצה שנגלה זאת, ולכן הוא לא יספר על כך לאף אחד אלא ילך לשמור על הספל האמתי בעצמו, וכך אנו נדע איפה נמצא הספל של הפלפאף." הרמיוני סיימה את דבריה בנימת ניצחון.

"אפשר להציג את הבעיות שאני רואה בתוכנית הזאת?" שאל הארי.

"בשמחה. אני מחכה."

"טוב, דבר ראשון, מאיפה תשיגי את כל ההורוקרוקסים שהושמדו, אין לנו מושג איפה נמצאת הטבעת של גונט, השלד של נגיני בטח כבר הרקיב, ואנו בכלל לא יודעים מהי הצורה של ההורוקרוקס שהושמד בחדר הנחיצות. דבר שני, וולדמורט בטח יתעתק אל מקום המסתור, אנחנו לא נוכל לעקוב אחריו לשם, וכך יצא שהכול היה לריק. דבר שלישי, מי אמר לך שוולדמורט יטרח ללכת לחפש את הספל האמתי, אולי הוא יחליט שאם לא הצלחנו לגלות את הספל זה מראה שהוא נמצא במקום טוב , ולכן הוא יחליט להשאיר אותו שם?"

"בתור התחלה, כל ההורוקרוקסים חוץ מהטבעת של גונט כבר נמצאים כאן, העצמות הן השלד של נגיני, והשברים שמודי הביא הם של ההורוקרוקס שהיה בחדר הנחיצות, פרופסור סנייפ הסכים למודי להיכנס באופן חד פעמי, כי הוא יודע שזה חשוב, אבל הוא לא רוצה שוולדמורט יגלה שהוא תומך בנו, הבעיה היחידה שלנו היא הטבעת, אנחנו צריכים למצוא דרך לגלות את מקומה, כי ברגע שהיא בידינו התוכנית יכולה לצאת לדרך."

"ומה עם שתי הבעיות האחרות שהעליתי?"

"הבעיה השלישית היא אכן בעייתית, אך אני מאמינה שאנחנו לא צריכים לדאוג בגללה, אל תשכח שאני והצוות שלי עשינו הערכה מלאה לאישיות של וולדמורט כשניסינו לנחש היכן הוא החביא את ההורוקרוקסים, ולפי ההערכה הזאת אין סיכוי שהוא ישאיר את ההורוקרוקס האחרון שלו במקום מחבוא, הוא ילך לקחת אותו כדי לשמור אותו צמוד אליו, ואנו רק צריכים להטיל עליו לחש איתור בלי שהוא ישים לב, ולכן ארבעה מאתנו ישתו את שיקוי הפולימיצי, שלושה מהם יטפלו באנדרטה והרביעי יחכה שוולדמורט יגיע ויטיל עליו לחש איתור."

"ואיך לחש איתור יעזור לנו, הרי ברגע שנגיע לשם וולדמורט יתעתק משם, וגם אם לא, הוא יזמן מיד את כל אוכלי המוות?"

"זהו, אני מתאמנת זמן רב על כישוף נגד התעתקות, וגם אם הוא יזמן את אוכלי המוות, אנחנו לא נבוא לבד, אנחנו נודיע לכל אחד מחברי מסדר עוף החול, ולכל אחד מבני המוגליגים שהצלנו שיודע להילחם, להתכונן, וברגע שנדע לאן וולדמורט הלך, פרד וג'ורג' יודיעו לכל מי שמקשיב לרדיו שלהם שהקרב האחרון התחיל ושכולם מוזמנים להצטרף, אנו נקרא לכל מי שתומך בנו להצטרף לקרב, זה יהיה הימור גדול, אך הפעם אנו ננצח, כי ההורוקרוקס האחרון של וולדמורט יהיה במרכז הקרב, הפעם וולדמורט ימות לנצח."

"הרעיון עצמו מוצלח," אמר מודי וגלגל את עין הקסם שלו. "עכשיו הכול תלוי רק בביצוע."

עברו יומיים מאז הרמיוני הסבירה את תכניתה, והבית של סיריוס היה מלא רעש המולה, הארי כינס חלק גדול מחברי מסדר עוף החול כדי לתכנן פלישה על הבית של הלסטריינג'ים, שם וולדמורט גר כאשר הוא לא עזב את בריטניה, התוכנית שלהם הייתה לחכות שוולדמורט יעזוב את בריטניה שוב ואז להתנפל על הבית, למחוק את הזיכרונות של כל מי שנמצא בתוכו ולהיעלם משם במהירות, אך הרמיוני פרצה לחדר באמצע התכנונים שלהם בבהילות.

"מה קרה הרמיוני?"

"דיברתי עם פיניאס, הסבא רבא של סיריוס, הוא סיפר לי שהיום בבוקר פרופסור סנייפ נאסר על ידי אוכלי המוות ובמקומו מינו את ליאות'יפילד למנהל הזמני של הוגוורסט, הוא יישפט מחר באולם הגדול, מול מליאה שלמה של כל אוכלי המוות, הפשע שבו הוא מואשם זה שהוא עזר בסתר לחברי מסדר עוף החול, מתברר שאחד מהמנהלים הקודמים של הוגוורסט, שתומך באוכלי המוות, סיפר לאחד מאוכלי המוות על הפגישה של מודי עם סנייפ, ואותו אוכל מוות מיהר להעביר זאת לוולדמורט"

"זה לא טוב." הארי הרים את עיניו מגלילי הקלף שהיו פרושים על השולחן. "נצטרך למצוא דרך לחלץ אותו מהם בלי שוולדמורט יקלוט את זה שאנחנו יכולים להתעתק גם למקומות שמוטל עליהם כישוף נגד התעתקות בעזרת גמדוני הבית, וזה יהיה מסוכן, כיוון שוולדמורט מצפה לכך שננסה לחלץ אותו."

"כן." הרמיוני הנהנה בהתלהבות, "זה יהיה מסוכן, אך זו הזדמנות מעולה ליישם את התוכנית שלי, כל אוכלי המוות יהיו באולם המשפט שבמרתף, נוכל להיכנס ללא שום קושי למשרד הקסמים ולבצע את מה שהצעתי, ואז, במהומה שתיווצר כאשר השינוי יתברר נוכל להבריח משם את פרופסור סנייפ."

"אבל אמרת שאת צריכה את הטבעת של גונט כדי לבצע את התוכנית הזאת, ואנחנו עדיין לא השגנו אותה, הרמיוני?" שאל רון וקימט את מצחו.

"זה הדבר הטוב, כאשר הדיוקן של דמבלדור ראה שעוצרים את פרופסור סנייפ באשמת בגידה הוא הסכים סוף סוף לספר לי דרך פיניאס איפה הוא החביא את הטבעת של גונט, עכשיו אני יודעת איך להגיע אליה, היא נמצאת כרגע במחלקת הירושות במשרד הקסמים ואין להם שמץ של מושג במה הם מחזיקים, אבל אני אזדקק לעזרתך, הארי, כדי להשיג אותה, אני אסביר לך למה אחר כך." הרמיוני עצרה רגע כדי לשאוף אוויר. "אם נבחר לעשות את התוכנית הזאת הרי שלא נצטרך את התוכנית שאתם עובדים עליה כרגע, אז תניחו אותה בצד עכשיו. טוב, ארבעה מאתנו יהיו אלו שישתו את שיקוי הפולימיצי ויתחפשו לאוכלי המוות, שניים מהם הם אני והארי, כי רק שנינו נוכל להגיע אל הטבעת של גונט, השלישי צריך להיות מישהו שמכיר את יאקסלי טוב מספיק כדי להתחזות אליו זמן מה, יש מתנדבים?"

חצי מהידיים הונפו למעלה, ביניהם גם ידיים של כאלו שלא מכירים את יאקסלי שקיוו להיבחר לתפקיד, הרמיוני עברה במבטה על פניהם של המרימים ולסוף בחרה. "קינגסלי. יאקסלי מבוגר ממנו רק בשנה, אז הם למדו יחד בהוגוורסט זמן מה, ולכן הוא האפשרות המועדפת לתפקיד. הרביעי שאני אקח יהיה נוויל, כיוון שהוא טוב בהטלת לחשי איתור."

"ומה אתנו, את מתכוונת להשאיר אותנו מאחור כשאתם יוצאים למבצע מעניין?" זה היה פרד, הוא, ג'ורג' ולי ג'ורדן ישבו על כסאות ליד הקיר.

"אני זקוקה לכם במקום אחר." השיבה הרמיוני. "אני צריכה שכל מי שלא בתפקיד יהיה דרוך ומוכן, כולל כל בני המוגליגים שנמצאים כרגע במסתור, תהיו כולם ליד הרדיו, ברגע שאנו נדע לאן וולדמורט הלך אנחנו נודיע על כך לפרד וג'ורג' שיודיעו על כך לכולם בערוץ הרדיו הסודי שלהם, הסיסמה אליו תהייה הפעם 'סוורוס סנייפ' כאות כבוד לפרופסור סנייפ, מובן?" כל הנוכחים בחדר הנהנו. "תעבירו את הידיעה הזו הלאה, לכל מי שאתם יכולים, אנחנו נצטרך את כולם בקרב הקרוב, כולל את גמדוני הבית."

חברי מסדר עוף החול הנהנו שוב ואז קמו והחלו לצאת, רק שישה נותרו לבסוף במטבח- הארי, הרמיוני, רון, נוויל, קינגסלי וקריצ'ר שברגע שהישיבה הסתיימה צץ מהארון שלו והחל להכין אוכל.

"אז מה התוכנית שלנו?" שאל קינגסלי, לא לפני שהוא כיוון בשקט לחש מופליאטו אל קריצ'ר.

"פשוט ביותר." אמרה הרמיוני. "אתה שותה את שיקוי הפולימיצי בבוקר, ולוקח אתך עוד כמה מנות ממנו להמשך היום, תקפיד לקחת ממנו כל שעה בערך. התפקיד שלך הוא לחלץ משם את פרופסור סנייפ, ברגע שהמהומה מתחילה אתה מוציא אותו מבניין משרד הקסמים ומתעתק אתו לכאן, פה אתה והוא תחכו יחד עם רון ליד הרדיו עד שנקרא לכולם."

"למה אני נשאר פה?" שאל רון. "הרי אין לי מה לעשות כאן, עדיף שאני אנסה לחלץ עוד כמה בני מוגליגים."

"בני המוגליגים לא יזדקקו לחילוץ יותר אם התוכנית הזאת תצליח, ואמנם לא אמרתי את זה באסיפה, אבל אני זקוקה גם לעזרה שלך, מישהו יצטרך ללכוד את יאקסלי האמתי לפני שהוא יגיע למשרד הקסמים, להביא אותו לפה ולהשגיח עליו ועל קריצ'ר, כי אני לא סומכת על קריצ'ר שהוא לא יתיר את הכבלים שבהם נכבול את יאקסלי."

"בסדר. אני אדאג לכך שיאקסלי לא יהווה בעיה." הנהן רון.

"בינתיים, כאשר קינגסלי נמצא באולם המשפט ודואג שאף אחד לא הורג את פרופסור סנייפ, אני, הארי ונוויל נכנס אל משרד הקסמים, כאשר נוויל מכוסה בגלימת ההיעלמות, שלושתנו כבר נשתה לפני כן שיקוי פולימיצי, נוויל צריך ללכת אל אולם המשפט ולחכות מחוץ לפתח שלו מכוסה בגלימת ההיעלמות, אני והארי נלך אל המשרד לענייני ירושות, ניקח משם את הטבעת של גונט, נחזור ללובי, נשנה את האנדרטה כפי שסוכם ואז נעזוב, ברגע שמהומה תפרוץ, נוויל יסיר ממנו את גלימת ההיעלמות ויצטרף אל שאר אוכלי המוות, הוא צריך להתקרב מספיק אל וולדמורט כדי להטיל עליו לחש איתור, ואז הוא יצא גם הוא משם, ידווח לפרד וג'ורג' על המקום המדובר ויתעתק לשם, מאותו הרגע הכול תלוי במזל שיהיה לנו."

"את מתכוונת לרמוז שיש לך עוד פליקס פליציס?" הרים רון גבה.

"לא. אין לי, למרבה הצער." ענתה לו הרמיוני.

למחרת, הארי והרמיוני התעתקו אל רחוב קטן בפרברי לונדון, הם נראו כמו שני אוכלי מוות.

"מוכנה?" שאל הארי והצביע על יעדם, ביתן שהייתה רשומה עליו המילה 'שירותים'.

"כן." השיבה הרמיוני בקול צרוד מעט וחלקלק.

הם פסעו לתוך הביתן, הארי לצד של הגברים והרמיוני לצד של הנשים, יחד אתם פסעו לשם עוד כמה קוסמים ומכשפות, שגם הם התעתקו אל הרחוב הקטן והתלוננו על כך שעכשיו אי אפשר להתעתק ישירות אל המבואה של משרד הקסמים, אלא צריך לעשות את העיקוף הזה.

הארי נכנס לביתן והסתכל לראות מה עושים הקוסמים האחרים, הוא ראה שכל אחד מהם נכנס לתוך תא שירותים אחר, אז גם הוא עשה זאת, כדי לא לעורר חשד, אך לא היה לו שמץ של מושג איך להתקדם מכאן, כיוון שהרמז היחיד שהיה לו זה קול הורדת המים מהתאים האחרים, הוא משך בכתפיו ונכנס לתוך האסלה מחוסר רעיון אחר, הוא גילה במהירות שהוא צודק, כיוון שהוא אמנם עמד בתוך המים, אך הוא כלל לא חש בהם, כאילו הם נועדו למראית העין בלבד, ואז הוא משך בחוט והוריד את המים.

המשיכה החלה מיד ומשכה אותו מבעד חור האסלה, כשהמשיכה נגמרה הוא התגלגל מתוך אח ישר אל תוך המבואה של משרד הקסמים.

כשהוא קם על רגליו הוא ראה את המכשפה שהרמיוני התחפשה אליה עומדת ליד האנדרטה ומסמנת לו לבוא, הוא פסע אליה במהירות. "לאן עכשיו?"

"אנחנו צריכים קודם שנוויל יתמקם בעמדה שלו" היא לחשה לו.

הם חיכו כמה דקות ואז נוויל התגלגל גם הוא מבעד לאחת האחים, גם הוא היה נראה כאחד מאוכלי המוות, מישהו בשם רג', הוא קרץ לעבר הארי והרמיוני ואז פנה לעבר המעליות.

הארי יכל לראות את הגוש הקטן שיצרה גלימת ההיעלמות מתחת לגלימות של נוויל.

ברגע שנוויל נכנס לתוך אחת המעליות, הארי והרמיוני צעדו בנחת גם הם לעבר המעליות, חיכו שמעלית נוספת תעצור, ונכנסו לתוכה, אך היעד שלהם היה שונה מהיעד של נוויל, שבעוד שהוא ירד לקומת המרתפים, הרי שהיעד שלהם היה בקומה 7- המשרד לענייני ירושות ועיזבונות.

"קומה 3- המשרדים לענייני-" אמר הקול של המעלית, אך הארי לא הצליח לשמוע את שאר דבריו, בגלל הרעש שהקימו חמישה מכשפות שנכנסו באותו הרגע למעלית, הוא זיהה רק אחת מהן, אך זה הספיק לו כדי להבין במה מדובר ולאן פניהן מועדות, זו הייתה אמברידג', והארי בהחלט זכר את זה שלפני כמה שבועות היא מונתה לאחראית על רישום בני המוגליגים, ומאז שהיא מונתה המספר של בני המוגליגים שהיה צריך לחלץ עלה בקצב מהיר.

"המעלית הזאת עולה, לא יורדת למרתפים" הוא אמר לחמשת המכשפות בקולו של אוכל המוות שממנו הוא נלקחו השערות, קול שדמה יותר לנהמה מאשר לדיבור.

"כן?" זמררה אמברידג' בהתחנפות, "אם כך, אנו נרד כמובן." וחמשתן ירדו מיד.

"מבחילה." מלמל הארי והרמיוני הסכימה אתו.

"קומה 7" הכריזה המעלית והארי והרמיוני יצאו ממנה.

"מפה" אמרה הרמיוני והובילה במסדרונות אל חדר גדול שנכתב מעליו "המשרד לענייני עיזבונות, ירושות וצוואות."

בפתח החדר ישב קוסם עסוק שכתב בקצב מסחרר במכונת כתיבה.

"אהממם" כחכח הארי בגרונו והקוסם קפץ בבהלה, "באנו לפה בשביל העיזבונות של דמבלדור," אמר-נהם הארי. "אין לנו זמן לבזבז, אז תביא אותם במהירות."

"את כולם, אדוני?" שאל הקוסם בגמגום.

"לא." אמרה הרמיוני בקול קר. "רק את עיזבון מספר 5, שעל פי הרשומות שלנו אמור להיות סניץ' זהוב, ותמהר."

הקוסם קפץ ממקומו, נכנס לתוך אחד המשרדים ויצא משם כעבור כדקה עם סניץ', "בבבקשה" הוא גמגם.

הארי לקח את הסניץ' מהקוסם והוא והרמיוני עזבו את החדר בלי לומר כלום.

רק כאשר הם יצאו מטווח שמיעה של הקוסם העצבני שאל הארי "מה אני אמור לעשות עכשיו?"

"תכניס את הסניץ' לפה ותאמר 'אני עומד למות', זה אמור לפתוח אותו"

הארי עשה כפי שהרמיוני הורתה לו, ואכן, הסניץ' נפתח ובתוכו שכבה הטבעת של גונט, הארי חייך "עכשיו הגיע הזמן להתחיל בחלק העיקרי של התוכנית. הבאת אתך את כל שאר הדברים שנזדקק להם בשביל זה?"

"כן." הרמיוני הנהנה.

"מעולה" אמר הארי והם נכנסו למעלית.

"קומת קרקע- מבואת משרד הקסמים" הכריזה המעלית והם יצאו.

למול עיניהם התנוססה האנדרטה החדשה שוולדמורט יצר- פסל שחור של קוסם ומכשפה יושבים על כיסאות שעשויים ממוגליגים ערומים. "טוב, הפסל הזה לא ישרוד עוד הרבה זמן." אמר הארי ושלף את שרביטו, באותו הרגע גם הרמיוני שלפה את שרביטה.

"אובליסקו" הדהדו הקולות של שניהם, ומקצות שרביטיהם נורו קרניים אפורות שאפפו את הפסל והפכו אותו לאבק.

"אנדרטהפנו" הם אמרו שוב יחד, ומהקרקע פרצו שני מעמדים עשויים אבן לבנה שצמחו עד שהגיעו לגובה המותניים של הארי, הארי והרמיוני עשו זאת עוד פעמיים, כך שהיו שישה מעמדים מסודרים במעגל, ואז בעוד הארי סידר את חמשת ההורוקרוקסים האמתיים ואת הזה המזויף על המעמדים, הרמיוני התרכזה ומעל המעמדים הופיעו אותיות של אש שהיה ניתן לקרוא משני הכיוונים- 'שבעה נשמות היו לאדון האופל, כעת נותרה לו אחת.", הם בכוונה בחרו להשתמש בכינוי 'אדון האופל' כדי ליצור יותר בלבול באוכלי המוות שיחשבו שמישהו משלהם עשה זאת.

"אתה," הארי עצר את אחד הקוסמים שחלפו לידו, וכמו כל שאר הקוסמים והמכשפות שהיו בסביבה, העמיד פנים כאילו הוא לא שם לב אל מה ששניהם עושים. "לך למרתפים, לאולם המשפט הגדול, ותגיד שם לאדון האופל שהאנדרטה החדשה מוכנה ושהוא מוזמן לבוא לראות אותה."

הקוסם החוויר כמו מת, אך בכל זאת הלך לעשות את זה, כי הוא ידע מה קורה למי שלא מציית לפקודות של אוכלי מוות- במקרה הטוב הוא מגיע למשרד לרישום בני מוגליגים, ולא כאחד מהצוות.

ברגע שהקוסם נכנס למעלית, הארי והרמיוני עזבו דרך אחת האחים ומיד כאשר הם היו מחוץ למשרד הקסמים הם התעתקו ישירות אל הבית של סיריוס, שם רון חיכה להם עם יאקסלי הכבול ועם החרב של גריפינדור, הארי לקח במהירות את החרב של גריפינדור והכניס אותה לתוך הגלימות שלו.

רבע השעה הבאה עברה על שלשתם במתח, הם היו צמודים אל מקלט הרדיו, כאשר אוזנם האחת מופנית אל הרדיו, ואוזנם השנייה מופנית אל הדלת, הם חיכו לשמוע מה קורה, איך התוכנית מתקדמת משם, האם מודי וסנייפ הצליחו לברוח? האם נוויל נתפס? האם שלשתם נהרגו?

כאשר הדלת חרקה הם יכלו סוף סוף לנשום לרוחה, מודי ופרופסור סנייפ נכנסו דרכה, מודי עדיין נראה כיאקסלי, כיוון שהשפעת השיקוי פולימיצי עוד לא פגה, פרופסור סנייפ היה נראה חבוט, אך ללא פגע. "הכול היה בסדר?" שאלה מיד הרמיוני "אתם יודעים מה קורה עם נוויל?"

ברגע שמודי פתח את פיו כדי לענות, רון פלט "ששששששש....." קולני, כי מבעד לרדיו נשמע קולו של פרד. "כל חברי מסדר עוף החול, כל מאזינינו אשר תומכים בהארי פוטר, כל חברי צבא דמבלדור, בואו מהר לעזרה, הקרב האחרון החל, והוא בגרינגוטס, מהרו! חושו לעזרה! היו מוכנים לקרב!" ואז הרדיו נדם.

הם לא חיכו שנייה, אלא ישר רצו לדלת הבית והתעתקו אל סמטת דיאגון, ישר מול הפתח של גרינגוטס, בפתח עמד נוויל שכבר חזר אל צורתו המקורית ולחם בדו קרב מול רודולופוס לסטריינג'.

"שתק" קראו כמה קולות בבת אחת, כי כל מי שהתעתק לשם הטיל את הקללה ישירות על רודלופוס, הוא שותק באותו הרגע.

"וולדמורט בדרך לכספת של הלייסטריינג'ים" התנשף נוויל, "שם הוא מחביא את ההורוקרוקס האחרון שלו, כולם אלי! להתקפה!" והוא הניף את שרביטו.

כל מי שהספיק להתעתק לשם צעק גם הוא "להתקפה!" והסתער אל תוך גרינגוטס, הם היו נחושים. הם היו אמיצים. הם לא יתנו לוולדמורט לצאת משם חי.

כשהארי נכנס למבוך הכספות כבר היו קוסמים בכל מקום, מפוזרים בכל עבר, ויחד איתם היו גם גמדוני בית, רובם לבשו את המדים הסגולים של הוגוורסט, אך הארי זיהה בקלות ביניהם את קריצ'ר ודובי.

ואז וולדמורט הופיע, הוא ריחף מהקומה הכי נמוכה של הכספות כאשר הספל מוחזק בידו, תריסרי לחשים נורו עליו מכול עבר, אך אף אחד לא פגע, כי הוא היה מהיר מדי.

וולדמורט, שקלט במהירות מה קורה סביבו לא היסס לרגע ולחץ מיד על האות האפל שהיה על זרועו השמאלית, ורק אחרי שהוא שלח בקשת עזרה לתומכיו הוא נפנה להיאבק בכל מי שחיכו לו.

עברו שניות מעטות עד שגם אוכלי מוות התחילו להופיע בקומות, אך בעוד שאוכלי המוות נאלצו לעבור ברגל בין הקומות, או בעזרת קרוניות, הרי שהארי ותומכיו התעתקו מקומה לקומה בעזרת גמדוני הבית.

כשהארי עצר לכמה שניות מהקרב הוא יכל לראות את מה שקורה סביבו, אוכלי מוות ותומכים נאבקו אלו באלו בכל מקום, לחשים וקללות ריחפו מצד לצד, באוויר נלחמו כמה אוכלי מוות מרחפים כנגד קבוצה של תומכים על מטאטאים, הארי זיהה שאוליבר ווד הוא המוביל של התומכים על המטאטאים, רוב תלמידי הוגוורסט הופיעו גם הם והצטרפו לקרב, אך אז נגמר להארי הרגע החופשי והוא היה צריך לחזור לקרב.

הארי לא חש בחלוף הזמן בעודו נלחם, הוא עבר מקומה לקומה בעודו מנסה להתקרב מספיק לוולדמורט ולספל של הפלפאף, אך ללא הצלחה, כי כל כמה שניות הוא היה צריך להתעתק למקום אחר.

למרות הרעש הרב, כאשר נשמעה צרחה כולם עצרו לרגע, זה היה נוויל שצרח כאשר הוא קפץ מהקומה האחת לפני האחרונה על וולדמורט שהיה בקומה האחרונה וחטף ממנו את הספל.

עברו כמה שניות בלבד עד שוולדמורט קלט שהספל לא אצלו, ועד אז כבר הספיק קריצ'ר להופיע כדי לחלץ את נוויל, אך וולדמורט הטיל כישוף כל כך חזק משרביטו עד שהקירות רעדו, נוויל וקריצ'ר הוצמדו לקיר הקרוב, וכמה שהם נופפו בזרועותיהם הם לא הצליחו להיחלץ.

מספר תומכים ניסו להתנפל על וולדמורט כדי לשחרר את נוויל וקריצ'ר, אך הוא יצר מגן כשוף שהקיף אותו, את נוויל ואת קריצ'ר, ואז הוא החל לדבר, "עצרו!" הוא קרא וקולו הדהד בכל רחבי גרינגוטס. "מטרתכם הייתה להשמיד את ההורקרוקס האחרון שלי, אך לא רק שנכשלתם בזה, אלא גם שעכשיו אצור הורוקרוקס חדש, שאותו לא תעזו להרוס, כי אני אשתמש במותו של הגמדון בית המלוכלך הזה להפוך את הנער הטיפש שקפץ עלי להורוקרוקס החדש שלי. אבדה קדברה"

הקרן הירוקה נורתה משרביטו של וולדמורט ופגעה ישירות בליבו של קריצ'ר, וולדמורט התחיל למלמל לחשים מתוך שרביטו, הארי התנפל על הכישוף בחמת זעם וניסה לפרוץ אותו בעזרת כל כישוף שהוא הכיר, אך זה היה לשווא, הכישוף לא היה חדיר, בתוך הכישוף, נוויל ניסה לפגוע בוולדמורט עם כל קללה שהוא הכיר בעזרת השרביט שלו, בעוד שעם ידו השנייה הוא הטיח את הספל של הפלפאף בקיר, בניסיון שווא לשבור אותו, אך שני הדברים לא הצליחו לו, כי הספל נותר שלם, וכל הקללות שהוא ירה על וולדמורט נשאבו לתוך הענן כישוף שהקיף אותו.

הארי, שנעשה נואש, שלף את החרב של גריפינדור וניסה להטיל אותה דרך הכישוף על וולדמורט, החרב אכן חדרה מבעד למגן הכישוף, אך היא צנחה מצדו השני ללא כל תנופה, ובאותו הרגע הצלקת של הארי פעמה בכאב אדיר, וגם הוא וגם וולדמורט צרחו מכאב כמה שניות, כאשר מוולדמורט בקע חומר שחור חסר צורה לתוך שדה הכישוף שהקיף אותו, ברגע שהכאב חלף, וולדמורט מלמל לחש נוסף ושדה כישוף עזב אותו ונטמע בנוויל.

וולדמורט, שנראה נחשי יותר מתמיד, צעד מעדנות אל נוויל ולקח ממנו את הספל של הפלפאף. "זה נגמר! אתם לא תוכלו להרוג אותי בלי להרוג את הילד הזה, ואין בכם אף אחד שיעז לעשות זאת."

"טעות." אמר נוויל מאחורי וולדמורט והניף את שרביטו, "אציו חרב" החרב של גריפינדור זינקה מהקרקע לכיוונו של נוויל, וולדמורט ניסה לעצור אותה עם הספל של הפלפאף, כיוון שהוא לא הספיק להיזכר שהחרב מסוגלת להשמיד הורוקרוקסים, החרב חצתה את הספל לשניים ופגעה לנוויל ישר בלב, הוא קרס אחורה ומת תוך כמה שניות, כשעל פניו מרוח חיוך.

"ללללללאאאאאאאאא" קרא הארי והסתער על המגן שחצץ בינו לבין וולדמורט.

"זוז הצידה" אמר מאחוריו קול, זה היה לוציוס מאלפוי, הוא הפשיל את שרוולו השמאלי עד שהאות האפל שהיה חקוק בזרועו נחשף והצמיד את האות האפל למגן, המגן החל להתערבל איפה שהאות האפל נגע בו, והוא אפשר ללוציוס להיכנס דרכו.

"אבדה קדברה" רעם קולו של לוציוס, וולדמורט המופתע צנח מת על הקרקע, המגן התפוגג ונעלם.

הארי רץ לעבר נוויל וקריצ'ר, אך הם היו מתים, והוא ידע שהוא לא יוכל לעזור להם יותר, הוא קרס לקרקע בוכה.

אחרי מותו של וולדמורט, והבגידה של לוציוס, רוב אוכלי המוות נכנעו במידית והובלו אל אזקאבאן, אלו שסירבו להיכנע, כגון בלטריקס לסטריינג', רודולופוב וליאות'פילד, נהרגו, ובכך תם הקרב, אך תוצאותיו המשיכו להתגולל.

מעל חמישים תומכים של הארי מתו בקרב, חוץ מנוויל וקריצ'ר, בין המתים היו אלאסטור מודי, צ'ארלי וויזלי, קריווי הצעיר, ווינקי גמדונית הבית, ועוד רבים, והלוויותיהם נערכו בימים שלאחר מכן, הארי ביקר בכל אחת ואחת מההלוויות.

אך הזמן הקהה את הצער, וגם באו אירועים משמחים, פלר וביל התחתנו, לופין וטונקס התחתנו גם, למרות שלופין איבד את אחת מרגליו, ועוד.

הסוף

הפרק הקודם		הפרק הבא