פרופסור רידל- המורה להתגוננות

פרופסור רידל- המורה להתגוננות

חלק ב'- מנהיגם של אוכלי המוות

"צהריים טובים, טום"

"גם לך, אדוני. מה הסיבה שהזעקת אותי בכזאת דחיפות, אדוני?"

"חדשות רעות. מאוד רעות"

"זה קשור במקרה לברטי קראוץ' הבן ולכת הנהנים שלו, אדוני?"

"בהחלט, טום."

"אני מניח שאני לא אמור להיות מופתע שזימנת אותי לפה, שמעתי כבר זמן רב על אדון האופל החדש שקם, זה שהצליח להונות את משרד הקסמים, והיה ברור לי שהכוונה אליו, כי אין שום סיבה להניח שיש עוד קוסם שהצליח להונות אותם."

"אכן, אכן, טום. ברטי קראוץ' הבן הקים כת גדולה למדי של נהנתנים, כפי שמכונים החברים בה, ועכשיו הוא חזר לסורו, רק הבוקר עונו עד מוות חמישה מוגליגים ומכשפה שניסתה להציל אותם, משרד הקסמים מודאג מכך מאוד, כי זו התקיפה השביעית שהנהנתנים עשו, אי אפשר להמשיך כך, הפחד זולג לכל שכבות הקוסמים, ואפילו ראש הממשלה המוגליגי החל להיות מודאג, אז אתה בוודאי מבין לבד למה זומנת לכאן, טום"

דמבלדור היה נראה זקן בכמה עשורים לפחות ממראהו הרגיל.

"אני מניח שאתה פוחד שאני אקים מחדש את אוכלי המוות ואנצל את המהומה כדי להצטרף לברטי קראוץ', אדוני, אך אני מבטיח לך ש-"

"שקט, טום. לא זאת הסיבה שקראתי לך לפה. משרד הקסמים חסר אונים, ושר הקסמים מסכים אתי שהגיע הזמן לפנות למסלול חדש, אי אפשר לסמוך יותר על ההילאים, הם צפויים מדי וכבולים ליותר מדי חוקים, הם לא מהווים כוח מועיל כנגד הנהנתנים, בייחוד שלפחות כמה מהם שייכים לנהנתנים בעצמם, אני בטוח בכך, אז לאחר ויכוח ממושך החלטנו על דרך פעולה."

"ומהי אותה דרך פעולה, אדוני?"

"אנחנו צריכים שתקים את אוכלי מוות מחדש, אך הפעם בשירות משרד הקסמים, המסדר יכיל קבוצה קטנה של קוסמים ומכשפות שניתן לסמוך עליהם ומטרתו תהייה להילחם בנהנתנים, הוא לא יהיה כפוף לשום חוק, חוץ מאלו שתכתוב בעצמך, ואף אחד לא יפקד עליו ויחליט על צורתו חוץ ממך, דבר זה יבטיח שהוא יהווה את הדרך הטובה ביותר שבה נוכל לפעול נגד הנהנתנים."

"שאני אבין, אדוני, אתה רוצה שאני אקים את אוכלי המוות מחדש? אחרי כל המאמצים שעשית כדי לסגור אותם בפעם הקודמת?"

"בהחלט, טום. הזמנים משתנים, ולכן גם דרכי הפעולה צריכים להשתנות."

"אני לא חושב שאני רוצה לעשות זאת, אדוני, אני מרגיש טוב במצבי הנוכחי עם אשתי ובננו הקטן."

"טום. תחשוב על הארי לפני שאתה מסרב, הוא כבר בן חצי שנה, נכון?"

"כן."

"באמת היית רוצה שהוא יגדל בעולם שבו קיימים הנהנתנים והם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים? עולם אכזר ומרושע כזה? שבו החזק שורד?"

"לא."

"זאת הסיבה שאני מבקש ממך לעשות זאת, טום, החיים של צאצאינו, העולם שבו הם יגדלו, הכול תלוי במה שנעשה עכשיו, ולכן אני מבקש ממך להרים את הנס, להקים את מסדר אוכלי המוות מחדש ולפתוח במלחמה נגד הנהנתנים."

"בסדר. אקבל זאת עליי, אדוני."

"תודה, טום."

"אבל אני אצטרך את עזרתך כדי להקים את הבסיס של המסדר, אדוני, כי אני צריך לבחור כאלו שאפשר לסמוך עליהם באמת."

"יש לי כמה קוסמים ומכשפות ברשימה שאני אוכל להמליץ עליהם, טום, אך אתה תצטרך להשיג את שיתוף הפעולה שלהם, אצל רובם זה יהיה די פשוט, כי הם מבינים את חומרת המצב, כמו שאתה מבין אותה, אך יהיו כמה שיהיה קשה לשכנע."

"אני אטפל בזה, אדוני, רק תן לי רשימה."

שעתיים לאחר מכן, בביתם של לילי וטום רידל.

"מה דמבלדור רצה ממך, טום?"

"הוא ביקש ממני להקים מחדש את אוכלי המוות, לילי."

"אוכלי המוות?"

"מסדר שהקמתי בצעירותי שמטרתו הייתה להמרות את חוקי הקוסמים, משהו כעין כת הנהנים אך פחות אכזרי ופחות מרושע, אני עזבתי את המסדר כאשר מוניתי למורה להתגוננות, והמסדר קרס כמה חודשים לאחר מכן."

"למה דמבלדור רוצה שתקים אותו מחדש?"

"הוא מעוניין בחבורה של קוסמים ומכשפות שלא כפופים לחוקי הקוסמים שיילחמו נגד הנהנתנים, והוא רוצה שאני אנהיג אותם."

"אני מקווה שסירבת, זה מסוכן מדי, אתה עלול להיפגע, טום, תחשוב על הארי שעלול לגדול בלי אב!"

"זאת הסיבה שהסכמתי, חשבתי מה יקרה להארי אם הוא יגדל בעולם שבו אין אף אחד שנלחם בנהנתנים והם עושים כל מה שברצונם, ידעתי שאני לא יכול לאפשר לזה לקרות ולכן הסכמתי."

"אם כך, אני גם מצטרפת, אתה לא תעשה את זה לבד."

"לא. את צריכה לטפל בהארי, הוא זקוק לאמא בחייו."

"הוא גם זקוק לאבא בחייו, ובכל זאת אתה הולך לסכן את החיים שלך, אתה לא באמת חושב עליו, אתה סתם מעמיד פנים שכן."

"לילי, סמכי עליי, אני כבר בן ארבעים ותשע, אני לא הולך לסכנה בעיניים סגורות, אני מודע לה, אבל אינני חושש שיקרה משהו."

"ומה אם כן יקרה משהו? אתה תשאיר אותי אלמנה צעירה, ואת הארי יתום שכלל לא מכיר את אביו!"

"אין לך מה לחשוש, לא יקרה לי שום דבר סופי."

"ומה אם כן? איך אתה יכול להיות כל כך בטוח שהכול באמת יהיה בסדר?"

"בגלל העטרת."

"של רייבנקלו? איך היא קשורה?"

"מצטער, לילי, אך אינני יכול לספר לך זאת, אלא רק לומר לך, שבמקרה שיגיעו חדשות רעות לגבי, ענדי את העטרת, ואז תביני למה הייתי בטוח כל כך שלא יקרה לי שום דבר רע."

"וככה אתה מתכוון להשאיר אותי באפילה? בלי שום כיוון חוץ מכמה הוראות מסתוריות?"

"בכל מקרה ייקח לי עוד זמן מה עד שאני אקים את אוכלי המוות מחדש, אז אפשר לחכות עם הוויכוחים בינתיים, ייקח עוד זמן עד שאני אגיע למצב שעלול לסכן את חיי."

"אתה רק מנסה לברוח מהוויכוח, שנינו יודעים שאתה לא באמת תדבר על זה שוב אתי..."

ארבעה חודשים אחרי זה, ליד דלת הכניסה לבית משפחת בלק:

"כן, מי אתה?"

"את גברת בלק, גברתי?"

"כמובן, אתה לא יכול לראות?"

"מצטער, גברתי, הייתי צריך לשים לב לסמל שרקום על בגדיך. אני טום וואנדרולו רידל, האחרון לבית גונט, וצאצא ישיר של סלזאר סלית'רין."

"אז אני מניחה שאתה בסדר. מה אתה רוצה?"

"הייתי רוצה לדבר עם הבן שלך."

"רגוליוס? אין לי מושג איפה הוא, מאז שהוא הצטרף לכת הנהנים הוא לא הופיע אפילו פעם אחת בבית, כדי שלא לסכן אותי, בגלל שאני זקנה מכדי להצטרף אליהם בעצמי."

"למעשה התכוונתי לבנך השני, סיריוס."

"הלא יוצלח הזה? למה שתרצה ממנו משהו?"

"יש לי משהו לדון בו אתו, אז אם תסכימי לי להיכנס ולדבר אתו אני אשמח בהחלט."

"נו, טוב, כנס, אך תהייה מוכן לכך שהוא בוגד דם, אין לי מושג איך גידלתי מישהו כזה, אוהב בוצדמים. הסיב היחידה שאני לא מעיפה אותו מהבית היא שרגוליוס אוהב להתווכח אתו."

"שמעת לאחרונה מרגוליוס?"

"לא. אני בהחלט מתגעגעת אליו. סיריוס! רד למטה! מישהו בא לבקר אותך!"

"ממתי את מרשה לאורחים שלי להיכנס הביתה, אמא?"

"מאז שהם אורחים שראויים להיכנס בבית הזה, כלומר, למקרה שהיית מספיק סתום כדי לא להבין זאת, הכוונה היא שהם טהורי דם."

"אז בא אלי אוח טהור דם, אה? זה בהחלט מפתיע."

"אני בהחלט מבין אותך, סיריוס."

"פרופסור רידל! מה אתה עושה פה?"

"באתי לדבר אתך לגבי משהו חשוב, אז האם תואילי ברוב טובך להשאיר אותנו לבד, גברת בלק?"

"בסדר אני עוזבת, אבל רק תיקח בחשבון שהנער הזה אינו שווה שום מאמץ, כי הוא לא מועיל לכלום, והדבר היחיד שהוא יודע לעשות זה לעצבן."

"הו, סוף סוף היא עזבה. אני לא רוצה להעליב אותך, סיריוס, אך אמא שלך די מזכירה לי... בעצם, לא משנה, לא באתי לפה כדי לדבר על אמא שלך."

"תן לי לנחש, התכוונת לומר שהיא מזכירה לך כימרה או משהו כעין זה."

"בערך, אך כפי שאמרתי, לא באתי לפה בשביל זה. דיטרסאו. זה יבטיח שהיא לא תוכל לצותת לנו."

"על מה אתה רוצה לדבר?"

"באתי לגייס אותך למסדר סודי בעל מטרה..."

"אל תגיד לי שגם אתה הצטרפת לכת הנהנים... זה גורם לי להקיא."

"אני לא שייך לכת הנהנים. אני רוצה לגייס אותך למסדר אחר, שנקרא אוכלי המוות."

"אוכלי המוות?"

"מסדר שהקמתי לפני שקיבלתי את המשרה בהוגוורטס אך וויתרתי עליו בשביל המשרה, כעת דמבלדור ביקש ממני להקים אותו מחדש, כדי שיילחם בכת הנהנים."

"אז למה אתה מספר לי על זה? אח שלי משויך לכת הנהנים!"

"נכון, אך דמבלדור בכל זאת המליץ עליך למסדר, ואני סומך עליו לגבי זה."

"שדמבלדור ימליץ עלי? הוא משוגע? אני הייתי אחד מהלמידים הכי פרועים שהיו בהוגוורטס, ואתה רוצה לומר לי שדמבלדור המליץ עלי?"

"הוא המליץ עליך במיוחד בגלל זה, הוא אמר שאתה מופרע עם לב טוב, ושאם תרתום את המרץ שלך למשימה אז אתה לא תעצור עד שהיא תסתיים."

"תן לי לחשוב על זה לילה."

"בסדר, אם תחליט שאתה רוצה להצטרף, שלח אלי ינשוף שבו אתה מבקש ממני עזרה בלימוד כשף כלשהו, אני אבין למה אתה מתכוון. טוב, להתראות."

"להתראות, פרופסור."

כחצי שנה לאחר מכן, במשרד של דמבלדור, טום רידל יושב לבדו על אחד הכיסאות, מחזיק על ברכיו יומן, הוא מקריא בקול את מה שהוא רושם בו.

"תמשיכו לחקור את הקצה חוט שמצאנו אתמול, ייתכן בהחלט שהוא יוביל אותנו אל קראוץ'. לא, לא, לא משנה מה קורה, אל תתנו לאמנתה לחשוד שאתם עוקבים אחריו, אם הוא יחשוד במשהו הוא מיד יברח. כן, אני יודע שהוא חבר בכת הנהנים, אבל הוא יכול להוביל אותנו אל קראוץ', זה הדבר הכי חשוב, כשנלכוד את קראוץ' נוכל לגמור עם כת הנהנים אחת ולתמיד.  טוב, יודע מה, סוורוס? אם הוא פוגע במישהו, תעצרו אותו מיד, אבל שלא תעזו לתת לו לראות את קצה האף שלכם לפני כן, נמאס לי מהמשחק של החתול והעכבר עם קראוץ', ואין שום סיכוי שאני מוותר סתם כך על ההזדמנות לגמור אותו סוף סוף, מובן? אה, ואם כבר אנחנו מדברים, איך מתקדם הגיוס של החברים החדשים?. אני יודע שזה קשה לך, בייחוד שאוכלי המוות אינם פופולריים כמו הנהנתנים, אך תתאמץ, אנחנו זקוקים לכל מי שרק אפשר, להזכירך, רק לפני שבוע איבדנו את פוטר, ומודי פרש לזמן לא ידוע לאחר שאיבד את אחת מעיניו, אין לנו סיכוי נגד הנהנתנים אם זה ימשיך כך, אנחנו צריכים עוד קוסמים ומכשפות מיומנים שיעזרו לנו במאבק. אני יודע כמה זה קשה, אל תשכח שאני זה שהקים בעשרת אצבעותיו את אוכלי המוות, יש לי קצת מושג לגבי הקושי שבמציאת קוסמים שיהיו מוכנים להסתכן ולהצטרף אלינו. טוב, נמשיך בשיחה אחר כך, דמבלדור הרגע הגיע. שלום אדוני."

"שלום, טום, מה מביא אותך למשרדי בימים אלו? שמעתי שהייתה לך הצלחה די גדולה לפני שבועיים, כשלכדת את מר מקנטייר וחשפת את רשת המרגלים שהוא פרש ברחבי משרד הקסמים."

"תודה, אדוני, למרות שאת ההצלחה צריך לזקוף לא לי, אלא לסגן שלי, סוורוס סנייפ, שחשף את זה שמר מקנטייר משתייך לכת הנהנים."

"צנוע כתמיד, טום, ודרך אגב, אני בהחלט מברך אותך על הבחירה המוצלחת של הסגן, סוורוס חדור מטרה, הוא לא ירפה מטרפו עד שישיג אותו, בנוסף לכך הוא קוסם מאד חכם ומוצלח."

"אכן, אדוני, אך לא בשביל זה באתי לפה."

"אז מהי הסיבה שבאת לפה טום?"

"אני חושש שאוכלי המוות רק מרעים את המצב, אדוני, יותר ויותר קוסמים מצטרפים לכת הנהנים מאז המשימה הראשונה של אוכלי המוות, ועל כל נהנתן שאנו מחסלים, שלשה אחרים מצטרפים במקום."

"אתה חושב שעלינו לפרק את אוכלי המוות?"

"כן. אחרת אוכלי המוות יגוועו לאיטם עד שימותו כולם, כי אנחנו כבר כמעט ולא יכולים לקבל מגויסים חדשים, בגלל הסיכוי שהם מרגלים של הנהנתנים, ועם כל משימה שאנו עושים נפגע לפחות אוכל מוות אחד. בקרוב כבר לא יישארו אוכלי מוות, אך לעומת זאת, כמות הנהנתנים רק הולכת וגדלה. כאשר אוכלי המוות יפורקו, כמות הנזק שנגרמה בגללם תהייה יותר גדולה מכמות הנזק שהייתה לפני שהמסדר הוקם."

"אתה מאוד פסימי, טום. איך כל זה קשור ליומן שאתה מחזיק?"

"אה, זה לא קשור. היומן זה משהו קטן שהמצאתי, הוא אחד משני עותקים זהים, אחד נמצא אצלי והשני אצל סוורוס, כל מילה שנכתבת באחד מהם מופיעה ישירות גם בשני, כך אני וסוורוס יכולים ליצור קשר גם כאשר אנו רחוקים זה מזה, זה מאפשר לי להדריך את המסדר בלי להיות בשטח."

"המצאה נחמדה, טום, ומה זה הסליל עשן שעולה עכשיו מתוך הספר?"

"הו, זה מראה שסוורוס כתב לי הודעה, מעניין, הוא כתב לי- הצלחה! השגנו את המקום שבו תיערך הפגישה הבאה של הנהנתנים, זה יהיה בעוד יומיים! שאר הפרטים במפקדה."

"אז אני מניח ששאר השיחה שלנו מיותרת, אם כן? אלא אם אתה צריך עוד משהו לפני שאתה הולך, טום?"

"הממם... האמת היא... יש לי עוד משהו שהייתי רוצה לבקש ממך, אדוני... רק אם זה לא יציק לך, אדוני..."

"מהו הדבר, טום?"

"הייתי רוצה בקבוקון של דמעות עוף חול, אדוני."

"דמעות עוף חול? אני מבין. אתה פוחד שעוד מישהו ימות כי לא תוכל לטפל בו."

"כן, אדוני... מאז שג'יימס פוטר מת זה לא עוזב אותי, אני לא מסוגל לסבול את זה שעוד מת יהיה מוטל על מצפוני, הם כבר שלושה, זה מספיק, וכל אחד מהם מת בגלל אוזלת היד שלי, פיטר פטיגרו מת רק בגלל חוסר הזהירות שלי, שלא בדקתי היטב שאין מלכודות, דפני מוגס מתה כי התעקשתי לצרף אותה למשימה, למרות שזה לא היה תורה, ועכשיו ג'יימס, שמת כי לא הצלחתי להביא לו תרופה נגד ארס בסיליסק."

"אני בהחלט מבין אותך, טום. גם אני תמיד שומר בקבוקון של דמעות עוף חול בגלימה שלי, לכל מקרה שלא יהיה, אז קח אותו כרגע, עד שפוקס ישוב מהמשימה שאליה שלחתי אותו."

"תודה, אדוני. להתראות, אדוני."

"להתראות, טום."

יומיים אחר כך, בשיחים ליד אסם נטוש.

"סליחה, אדוני?"

"שששששש........"

"זה בסדר, אדוני, הטלתי סביבנו לחש מופליאטו, אף אחד לא ישמע אותנו."

"כן, סוורוס, מהו רצונך?"

"זה לגבי התוכנית, אדוני."

"אל תגיד לי שאתה רוצה לשנות אותה עכשיו. אנחנו כבר באמצע המארב!"

" ממש לא, אדוני, רק עברתי עליה בראש, ואני שואל את עצמי, מה יקרה עם קראוץ' לא יגיע בסוף? מה נעשה אז?"

"אנחנו נמשיך עם התוכנית. גם אם קראוץ' לא ייפול בידנו, אנו בכל זאת נאסור חלק די גדול מהנהנתנים."

"בסדר, אדוני."

"שששששש... הם מתחילים להגיע."

"כזה חבל שהם לובשים ברדסים, אחרת היה הרבה יותר קל לטפל בהם, כי גם אם הם היו בורחים, היינו יודעים מי הם."

"אתה בוודאי לא מצפה שיהיו לך כאלו חיים קלים?"

"אני בהחלט לא מצפה לכך, אך עדיין עולה לי מדי פעם תקווה כזאת, שהם יקלו עלינו קצת את החיים."

"רק רגע... כן! זה קראוץ'! אפשר לזהות אותו על פי כוכב האזמרגד שמרחף מעליו. כולם היכונו לתקיפה!"

"כולם מוכנים."

"ששש... עוד קצת... עוד קצת... עכשיו! תקוף!"

אוכלי המוות פרצו מבין השיחים כאשר משרביטיהם בוקעות קרני אור בשלל צבעים, משרביטו של טום פרצו סרטים זהובים שלכדו את מי שהם פגעו בו, מהשרביט של סנייפ פרצו קרני אור לבנות שהרדימו את מי שנפגע מהן.

במשך כמה רגעים נשמעו באוויר הקריאות של הקוסמים שהטילו קללות.

"דריאמוס"

"קונפרינגו"

"סקטומסמפרה"

"שתק"

"אבדה קדברה"

ואז... בנוסף לקולות הגניחה של הפצועים... נשמעה קריאה.

"מהר! קראוץ' בורח! הוא פנה לכיוון צפון!"

כל אוכלי המוות שעדיין יכלו לרוץ הצטרפו למרדף, אך הנהנתנים תקפו אותם מהצדדים, ובסופו של דבר רק טום וסוורוס רדפו אחרי קראוץ' שברח משם לבדו.

"דסנדו"

קראוץ' מעד ונפל בין העצים.

"אבדה קדברה"

קראוץ' התקיף באופן מידי.

טום חמק מהקללה והשיב בקללה אחרת, קראוץ' חמק ממנה וירה שבע אחרות במהירות אדירה, סוורוס חסם חלק מהם וטום את השאר, הפעם הם הגיבו יחד.

וכך הקרב נמשך, קראוץ' היה מכשף מאוד מוכשר, וכעת הוא היה נואש, מה שהפך אותו למסוכן מאוד, אך גם טום וגם סוורוס היו טובים מאוד בקסמי לחימה.

העצים שסביב שלשתם נהרסו זה אחר זה, עד שהם עמדו בתוך מעגל של עצים הרוסים, מעגל שהלך וגדל עם כל קללה שנורתה ולא פגעה ביעדה, אך להם זה לא היה אכפת, הדבר היחיד שעניין אותם היה להרוג זה את אלו.

"אקספולסו"

טום לא היה מוכן לקללה והיא פגעה בשרביטו, עברה שנייה והשרביט שלו התפוצץ, הוא עצמו הוטח לקרקע, פצוע כולו מהפיצוץ.

קראוץ' כלל לא התייחס לטום, אלא מיקד את כל קללותיו על סוורוס, הוא שגה כשעשה את זה, כי טום עדיין לא חוסל.

טום הזדחל בכאב אך בשקט אל קראוץ' והמעיד אותו, ברגע שקראוץ' נפל, טום תפס את השרביט של קראוץ' ואמר שתי מילים, בעוד שקראוץ' ניסה לעמוד חזרה.

"אבדה קדברה"

ברטי קראוץ' הבן נפל על הקרקע. מת. המנהיג של כת הנהנים. הנהנתן הראשי. צנח לקרקע מת.

טום הפיל את השרביט מידיו, ואז פנה אל סוורוס: "סוורוס, יש לי בכיס בקבוקון עם דמעות עוף חול, תוכל לשלו-"

"אבדה קדברה"

הקללה יצאה משרביטו של סוורוס ישר אל פניו של טום.

גופו של טום רפה. הוא מת. מנהיגם של אוכלי המוות. מת.

"שלום, סוורוס, תודה רבה שהסכמת לבוא לפה בהתראה כזאת קצרה, ביחוד שאתה עכשיו עדיין עסוק בלהסתגל לתפקידך החדש- המנהיג של אוכלי המוות."

"כן, א-אדוני."

"אתה נראה מעט שלא בקו הבריאות, סוורוס."

"יכול להיות, א-אדוני, לא ישנתי כראוי מ-מהמוות של – של ט-טום."

"בדיוק בגלל זה זימנתי אותך למשרדי, סוורוס, הייתי רוצה שתספר לי איך טום מת."

"ב-ב-בסדר."

"נו?"

"אני והוא נלחמנו בק-קראוץ', ק-קראוץ' פגע בו א-אנושות, ובכך הוא נתן לי הזדמנות להרוג-ג אותו, אך זה היה מ-מאוחר מדי ב-בשביל ט-טום, ר-רצתי להזעיק-ק עזרה, א-אך ט-טום כ-כבר מת."

"תודה לך סוורוס, אם תצטרך עזרה מתישהו, אני אפנה לך זמן בשמחה, כי אמנם אני המנהל של הוגוורטס, אך יש לי לא מעט זמן פנוי."

"ת-תודה, א-אדוני."

הפרק הקודם		הפרק הבא