החיים שאחרי- הארי פוטר

נשמע קול פקיקה. ג'יני והארי הגיעו לאגם יפיפה מעוטר צמחי סמבוק, עצי אלון גדולים שהטילו צל על האגם, ופרחים. הרבה פרחים.

רוח קרירה מערבית נשבה, הארי הלביש את ג'יני במעילו, והוביל אותה לאחד מהעצים שעליהם ניתן לשבת, והושיב אותה לצידו.

"הארי, אני אוהבת אותך מאוד, אתה יודע את זה, נכון?" אמרה ג'יני בקול מהוסס. "כן. את יודעת שאני אוהב אותך, נכון?" הארי שאל על אף שלא ידע לאן זה מוביל. "אני יודעת הארי" אמרה בחיוך קל "אבל לא על זה רציתי לדבר איתך. אני..." ג'יני היססה. הארי לא היה רגיל לראות אותה מהססת או לא בטוחה בעצמה. היא לקחה אוויר ופלטה במהירות כאילו אזרה אומץ, ודיברה: "הארי, אני החלטתי לנסוע".

הארי לא הבין.

"מה? לאן?" "אני נוסעת לאיטליה. אני רוצה ללמוד ב 'לנסליווד'. אתה יודע, בית ספר בישול לקוסמים ולמכשפות*..." "את נוסעת ללמוד שם סמסטר? אני לא מבין. אמא שלך למדה אותך, לא? מה את לא יכולה ללמוד במכללה של מוגלגים? פה באזור?..." קולו דעך. אין טעם בשאלות, שהרי ידע הארי שג'יני רוצה ללמוד לבשל בעזרת קסמים.

"הארי, אני לא... הארי. אני הולכת ללמוד שם תואר ראשון."

המילים פגעו בו. זה היה כמו לקבל אגרוף לבטן. לפתע האור החל להתעמעם. הוא כבר לא שמע את ג'יני שישבה עכשיו קרוב יותר אליו כמו שצריך. היא נשמעה לו כאילו היא יושבת בצד השני של האגם וממלמלת את ההרגעה שלה: "הארי, הארי! אני.. אני לא יודעת מה לומר לך. אני לא נוסעת לשם לתמיד! אנחנו נוכל להיפגש! הארי אנחנו נצליח! נתעתק למקום כלשהו באמצע! הכל יהיה בסדר, אתה תרה! לא צריך להיפרד..." אבל את המילים האלו נראה שג'יני אמרה לעצמה. הארי כבר לא הקשיב. הוא ידע שהמשמעות של המילים שלה שווה לאפס. הוא ידע שלא יוכלו להמשיך להיות חברים ממרחק כזה, על אף שלא היה לו כל ניסיון בנושא, הוא פשוט ידע. הוא פצה את פיו וסגר אותו. הוא ניסה לשמור על פנים רגועים לטובתה של ג'יני. אבל הוא הרגיש שהמסכה שלו מתערערת, ונשברת. הוא היה בטוח שג'יני רואה את הפאניקה מבעבעת על פניו עוד לפני שפתחה את פיה לדבר שוב: "הארי, אני יודעת שרק לא מזמן נפגשנו שוב. אבל זה משהו שאני רוצה לעשות." שניהם ידעו שהם רוצים להיות יחד.

"ג'יני, את צריכה לנסוע. אני לא אעמוד בדרכך" היא נראתה כאילו נרגעה קצת. "אבל לא נוכל לשמור על קשר שהוא מעבר לידידות אם את נוסעת. זה לטובתך. את פותחת דף חדש ונקי. אני לא אהיה המגבלה שלך." אמר הארי בזהירות, תוך כדי בחינת פניה של ג'יני, מנסה שלא לפגוע בה במבטיו. "אבל הארי, אנ-" היא מעולם לא סיימה את המשפט. הארי השתיק אותה בנשיקה, ואמר: "ג'יני, את נוסעת. אני לא אתן לך להישאר. זה לא בסדר. אם לא הייתי פוגע בך כל כך הרבה פעמים בעבר, אולי הייתה לך סיבה הגיונית לאהוב אותי. אבל אין לך, ואת נוסעת." "אבל הארי, יש לי סיבה, אתה מה שהלב שלי בחר. זה הקסם הכי חזק בעולם, והוא יישאר לעולמים." הארי ידע שהיא לא תוותר לו בקלות. הוא ידע שהיא תיאבק.

לשנייה הארי רצה לוותר, אך החליט שמוטב בשבילה, שייתן לה ללכת. " ג'יני, את חייבת ללכת, אם תרצי אותי, אני אשאר פה ואחכה לך." " הארי?" הוא הפנה לעברה את ראשו. "מה?"

היא מעולם לא ענתה לו. לפתע חש את שפתיה הרכות והחמות על שפתיו. ויותר לא עניין אותו כלום. הוא החזיר לה נשיקה.

הוא רצה שהרגע ימשך לנצח.

פרק זה מוקדש בתודה ל- edenden4   על העזרה שלה לכתוב את הפרק, ועל היותה ההשראה שלי לכתוב את הפיק הזה!

"Lenslywood"- witch craft and wizardry food university *

הפרק הקודם		הפרק הבא