מוריס פילץ' והשיטה המטופשת

פרק 1 - הורים חורגים מרושעים

יש שלושה סוגים של מדענים: יש את אלה מעולם לא גילו שום דבר חדש, יש את אלה שגילו דבר אחד, ויש כאלה שפשוט מתעטשים תגליות בארוחת בוקר. מדענים כמו אלברט איינשטיין או דוקטור מייקל ורס-אוואנס. בגלל היותו מין מדען שכזה, באותו יום עטוי הינשופים פרופסור ורס לא הצליח להיות מופתע, ולמרות שהוא בהחלט שם לב לכמות הגבוהה בהרבה מהרגיל של אנשים בלבוש חדשני - הוא לא נתן לזה להפריע לו, היו לו עוד הרבה תגליות לעשות היום והוא צריך לחזור הביתה מוקדם. הוא ופטוניה תכננו לשבת על הספה, לא לעשות כלום ולהנות זה מנוכחותו של זו ולהפך.
בערב אותו יום שלישי גורלי, אדם נוסף עטוי גלימות הופיע בקצה הרחוב בו גרו הזוג ורס-אוואנס. היה זה קוסם זקן ומסתורי, עם מצנפת מחודדת לראשו, מגפיים גבוהים, אף נשרי וזקן ארוך. הקוסם הביט בביתם בשלווה, ואז פער את פיו בזעזוע. מבעד לחלון הוא יכל לראות בבירור את אדון ורס וגברת אוואנס רוקדים ביחד לצלילי הרדיו! הם צחקו ושמחו כאילו אין מחר, ואז צנחו על הספה ומייקל הקריא ספר מחקר מרתק לאשתו המשועשעת.
"לא…" מחה הקוסם לעצמו בשקט. "לא! אתם אמורים להיות מרושעים! אתם אמורים להפוך חיים של ילד לסבל! איך תצליחו לעשות את זה אם תחייכו ותשמחו? וגם, בשם התחתונים של מרלין, אתם נראים נורמלי להדהים, אתם אמורים להיות מכוערים! איך תוכלו לגדל ילד קוסם עם גורל מסתורי כשאתם כל כך… לא הורים חורגים מרושעים?!"
פתאום דוקטור ורס שם לב לתנועה מוזרה מחוץ לגדר הבית. הוא ניגש לחלון, הסיט את הוילון קלות והביט החוצה, אך הוא לא ראה דבר. הקוסם הזקן כבר נעלם בקול פקיעה חלש, וכך נסתם הגולל, ובאותו היום החיים של הזוג הצעיר והמקסים בהחלט לא השתנו לנצח.

—

"לא לא לא… לא לא לא…" הקוסם הזקן הסתובב בעצבנות במשרדו ותהה מה לעשות. הוא צריך הורים חורגים מרושעים. הוא צריך אנשים מכוערים, רעי מזג, עם כישרון חינוכי מדהים לכיוון הלא נכון, הוא לא צריך את הזוג ורס-אוואנס!
פתאום עלה במוחו רעיון. זה ידרוש שינוי קל בצוות של הוגוורטס, אבל זה לא ישנה לאף אחד. הארי פוטר צריך הורים חורגים מרושעים, ודמבלדור הכיר את האדם המושלם למשימה.
"אקספקטו פטרונום!" קרא הקוסם, ומולו הופיע עוף החול הכסוף. "מעולה, עוף וקרא לארגוס פילץ', אני צריך אותו פה בדחיפות."

—

"אוך, גועל נפש. אני שונא דרדסים." רטן לעצמו פילץ' בזעף, כשהוא מביט בחבילה שבידו בגועל. הוא עמד בשערי בית הספר, מזוודה ביד אחת, חבילה בלתי מוסברת בידו השנייה וחתלתולה מייללת על הרגל. הוא אמנם שנא את הוגוורטס ותיעב באופן אישי את כל אחד ואחד מהיצורים החיים שבה, אבל הוא לא ציפה שיעיפו אותו משם בכזאת ספונטניות. ומה זאת המשימה הזאת?! מה דמבלדור חושב לעצמו?!
"ומה זה השם הזה 'הארי'." גער פילץ' בחבילה שבידו. "מעכשיו אתה מוריס. מוריס פילץ'. את אוהבת את זה גברת נוריס?"
והם ירדו במורד השביל לתחנת הרכבת, שתיקח אותם לאיזה מקום טחוב ומלוכלך בו הם יוכלו לסבול בשקט.

		הפרק הבא