המשפחות שלנו

-הפאנפיק לא הגיוני בשום צורה שקשורה לספרים, אז סליחהההההה-

״אני לא רוצה לאכול אצל הפוטרים!!״ לילי התפייחה במכונית שבה ישבו, היא, אחותה פטוניה, והוריה.

״לילי, חומד!״ גברת אוונס פנתה אליה וניסתה להרגיע.

״אין לך ממה לכעוס, ג׳יימס ילד מקסים! אתם באותה הכיתה, לא?״

״כן, לצערי!! ג׳יימס הוא חתיכת פוץ, אמא!! הוא מציק לי, והוא עושה לי מתיחות, והוא ממש מעצבן!!״

הוריה החליפו מבטים.

״לילי.. את באמת עד כדי כך לא יכולה לסבול ארוחת ערב עם הילד הזה?״ היא שאלה.

״לא.״ היא ענתה בלי שום בעיה.

״לילי.. אם לא הייתי יודעת יותר טוב, הייתי אומרת שיש אולי מצב קטן שאת מרגישה כלפיו

דברים.. וקצת ׳שונאת׳ אותו בגלל זה.״ 

פטוניה צווחה מרוב צחוק, לילי הסמיקה כמו מטורפת.

״מה??״ היא שאלה בטון לחוץ.

״היא התכוונה שאת מאוהבת בו..״ פטוניה הסבירה.

״מה??!״ לילי צווחה.

״אני לא מאוהבת בג׳יימס פוטר..״

״אני מבינה איך את מרגישה לילי, גם אני הייתי בת שלוש-עשרה פעם! את פשוט פצצת רגשות עכשיו.״ היא הסבירה.

״הגענו.״ מר אוונס אמר ועצר את המכונית.

הם יצאו. ״תהיי מקסימה ונחמדה לג׳יימס,״ מר אוונס פנה אל לילי. לילי גלגלה את עיניה. ״אל תעשי לי פרצופים, גברתי הצעירה!״

הוא הרים את קולו, וגברת אוונס דפקה בדלת. ״מי זה?״ הם שמעו את קולו השובב של ג׳יימס מבעד לדלת. ״משפחת אוונס!״ גברת אוונס ענתה בקול עליז.

ג׳יימס פתח את הדלת. ׳השיער שלו נראה לא רע..׳ לילי חשבה לעצמה. ״גברת אוונס, מר אוונס, ילדה שמעולם לא ראיתי..״ הוא אמר ובחן את פטוניה.

ואחרי שניה, עיניו נחתו על לילי. אישוניו התרחבו. ״היי, לילי.״ הוא פנה בקול רך. ״שלום, ג׳יימס..״ היא ענתה במבוכה. ״תיכנסו,״ הוא הזמין אותם פנימה. הם נכנסו. ״להוריד לך את המעיל, לילי?״ הוא שאל בחיוך.

״לא תודה.״ היא הורידה את מעילה ותלתה אותו על המתלה. ג׳יימס נראה טיפה מאוכזב. הם תפסו את מקומם בשולחן, וג׳יימס רץ כדי להספיק לתפוס את מקומו ליד לילי. הוא הביט בה, היא הסיתה את מבטה בזמן שהיא הסמיקה.

׳למה אני מסמיקה? למה.. למה העיניים שלו כל כך יפות?..׳

״מה את אוהבת לאכול?״ הוא שאל.

״לא יודעת.. מה יש לאכול?״ 

״יש פסטה וסלטים, לא ידענו מה להביא להורייך ואחותך המוגלגים.״ הוא אמר בלי שום בעיה, ולילי לא ממש אהבה את העובדה שהוא השתמש 

בטון כל כך מזלזל על אנשים שאיתם היא גדלה.

״וואו, זה בטוח יהיה נהדר..״ היא ענתה בציניות עם פרצוף זועף. 

״למה את כל כך כועסת עליי כל הזמן?״ הוא שאל ונראה עצוב. לילי לפתע הביטה בעיניו, והתחילה לדאוג אם אמא ופטוניה צדקו לגביי מה שהן אמרו..

׳הפעם האחרונה שהרגשתי את ההרגשה המוזרה הזאת בבטן הייתה כשהיה לי קראש על סוורוס..׳

הם פשוט ישבו במשך חמש דקות שלמות, בהו בעיניים זה של זו. גברת פוטר הגישה את האוכל אל השולחן. ״בתיאבון!״

לילי רצתה לקחת מהפסטה, אבל התחרטה, כי בדיוק נזכרה כמה היא אוהבת סלט קיסר. ואחרי שניה, העמיסה את צלחתה בסלט.

״בחירה נבונה, לילי..״ ג׳יימס אמר בטון פלרטטני.

״מה אתה רוצה ממני, ג׳יימס?!״ היא פלטה בכעס.

כולם הסתכלו על שניהם בהלם.

״מה יש לך??״ ג׳יימס שאל בקול לא רגוע.

״רק רציתי להגיד, שזאת בחירה נבונה כי אני זה שהכנתי את הסלט.״ הוא הסביר, והיא שתקה.

כולם חזרו לאכול. ״אתה פשוט רק מציק ומעצבן אותי כל הזמן.״ היא אמרה לג׳יימס. ״אבל את יודעת למה, נכון?״ 

״לא.״ היא ענתה באדישות.

ג׳יימס נראה מאוכזב שוב. ״אז אל תדעי.. אל תנסי אפילו.״ הוא השיב בטון זועף, והתחיל לאכול מהפסטה שהייתה על צלחתו.

לילי טעמה מהסלט. ׳מה זה הדבר הזה?! זה מדהים..׳ היא חשבה. ׳אלוהים.. בחיים לא ידעתי שג׳יימס מכין אוכל כל כך טעים!׳ 

רגלו של ג׳יימס נגעה ברגלה בטעות, היא הרגישה כאילו דבש עובר לה בכל בוורידים. ״ס-סליחה.״ ג׳יימס אמר ומיהר להזיז את רגלו מהרגל שלה.

׳למה לעזאזל הוא נראה חמוד?..׳ היא חשבה לפתע, ואחרי שלוש שניות, הבינה שהיא בוהה בו, והסיטה את מבטה במהירות. 

הוריהם דיברו על נושא שלא עניין אף אחד מהם. את האמת שלילי לא הייתה כל כך רעבה, וגם ג׳יימס לא השתוקק לפסטה. ״אמא, אני לא רעב.״ הוא פנה אל גברת פוטר והרחיק את צלחתו ממנו.

״ג׳יימס פוטר! אני מציעה שתראה יותר התחשבות לחברתך מהכיתה ולמשפחתה, ולא תקום באמצע הארוחה!״ היא השיבה בכעס. ״את האמת, גברת פוטר,״ לילי התערבה.

״אני גם לא רעבה.״ הוריו של ג׳יימס החליפו מבטים. ״טוב.. שניכם יכולים ללכת לגינה האחורית.״ מר פוטר אמר. ״בואי.״ ג׳יימס אמר ללילי. לילי הלכה אחריו. ״יש לכם גינה אחורית?״ היא שאלה. ״כן, את תמותי עליה..״ הוא חייך. הוא פתח את הדלת של הגינה, וזה היה המקום הכי יפה שלילי ראתה.. 

		הפרק הבא