אמה

בדרך כלל הדוור סיים את הסבב שלו בשכונות השונות רק בערבים, במיוחד בימי פבואר קרים שהשלג חוסם את הדרכים. כמעט תמיד כל המכתבים שהיה צריך לחלק נגמרו לפני שהוא הגיע לבית היתומים בקצה העיר, ולכן הדוור בהחלט היה מופתע ששני מכתבים אחרונים נחו בתיק שלו. למרות הכתובת המוזרה על אחד מהמכתבים הוא הניח את שני המכתבים האחרונים על השטיח מול הדלת הגדולה של הבניין הישן בלי לתת להם מחשבה שנייה.

כמובן שהדוור היה אפילו יותר מופתע שבשבוע הבא הגיעו שני מכתבים לבית היתומים, ובמיוחד הוא היה מופתע שהפעם שני המכתבים היו זהים לגמרי ובנוסף מיועדים לאותו אדם וכתובת מדויקת:

מיועד ל:אמה

המיטה הימנית

חדר 13

בית היתומים שדות תות

רחוב תות

ליברפול

הוא נזכר לפתע שזו גם הייתה הכתובת המוזרה באחד המכתבים שחילק בשבוע שעבר ותהה למה שלחו את המכתב שלוש פעמים מחדש, אבל החליט שזה לא העניין שלו ושכבר נהיה מאוחר והוא עבד כל השבוע קשה וצריך את המנוחה בימי ראשון שבהם לא מחלקים דואר.

כל השבוע עבר והוא שכח מהעניין מהר עד שערב יום שבת הגיע שוב ואיתו חמישה מכתבים נוספים המיועדים לאמה מבית היתומים שדות תות.

הוא הניח את המכתבים על שטיח הכניסה כמו שעשה איתם בפעמים הקודמות ולא חשב עליהם ממש.

בשלושת השבועות הקרובים הדוור התרגל להגיע לבית היתומים כל שבת בערב עם יותר ויותר מכתבים המיועדים לאמה מבית היתומים בתיק שלו. בשבוע הראשון היו כבר חמש עשרה מכתבים שנשלחו לבניין ובשבוע השני עשרים וחמישה מכתבים עם כתובת ירוקה על המעטפה, עד שבשבוע השלישי המפקח עליו הודיע לו שיש לו חמישים מכתבים להביא לבית היתומים בקצה העיר וכדאי שיתחיל את הסיבוב שלו מהסוף להתחלה. כשהוא הגיע לבית היתומים זו הייתה שעת בוקר מוקדמת ואף אחד לא היה ער אז הוא פשוט הניח את המכתבים על השטיח מול הדלת כמו שעשה תמיד אך שהפעם הוא דאג לקשור כל עשרה מכתבים ביחד ככה שחמש חבילות של מכתבים זהים לגמרי חיכו מול בניין בית היתומים שמישהו יאסוף אותם לאמה.

אבל כנראה שחמישים מכתבים לא הספיקו לשולח המכתב, ובשבוע לאחר מכן המפקח שלו הודיע על פי שלושה מכתבים שהוא צריך למסור לבית היתומים.

ההפתעה שהייתה לדוור הייתה גדולה והוא החליט שהוא יביא לאמה הזאת את המכתב במו ידיו.

באמצע הסבב שלו הוא חתך לבית היתומים ונכנס בדלת של הבניין, אף אחד מהילדים לא שאל אותו למה הוא שם, אבל כולם בהו בו במבטים משונים. הוא הסתובב בבניין עד שהגיע לחדר 13 ודפק על הדלת. לא הייתה תשובה. הוא התחיל לחשוב שאולי המכתבים לא הגיעו לילדה כי מישהו אימץ אותה והיא לא נמצאת בבית היתומים יותר, אבל בפעם השלישית שדפק על הדלת ילדה עם שיער שחור ומבולגן שנראתה כאילו רק עכשיו התעוררה פתחה את הדלת.

״מה?״ היא שאלה בפיהוק.

״את אמה?״ שאל אותה.

״כן,״ היא ענתה ולרגע נראתה טיפה יותר ערנית, עד שפיהקה שוב.

״יש לי כמה מכתבים בשבילך,״ אמר ונכנס לחדר בלי לבקש את רשות הילדה העייפה.

הוא שפך את כל המכתבים שנועדו בשבילה על השטיח המרופט בחדר וזה כנראה העיר אותה לגמרי כי היא התחילה לשאול אותו שאלות שהוא לא יכול היה לענות עליהן כמו ״מי שלח לי מכתב? ולמה כל כך הרבה? למה יש כל כך הרבה מכתבים?״ היא שאלה בלהט, הרבה יותר ערנית אחרי שראתה את כל המכתבים.

״הדבר היחיד שאני יודע שכבר חודש וחצי אנחנו מקבלים מכתבים בשבילך ואת אף פעם לא מקבלת אותם, שיהיה לך יום טוב,״ הסביר בקצרה והלך הדוור לסיים את עבודתו.

למרות שהשאיר את הילדה הקטנה בהפתעה רבה, הוא והמפקח עליו היו שמחים לגלות שמטר המכתבים הפסיק להגיע בשבועות הבאים וכל מכתב אחר שהגיע לבית היתומים היה מיועד רק למנהל והגיע ביחידה אחת.

אני יודעת שלפרק ראשון זה יכול להיות קצת קצר אבל אני מבטיחה שלפרקים הבאים יש לי רעיונות טיפה יותר ארוכים

		הפרק הבא