אמה

כתבת בערך חצי מה פרק ואז הכל נמחק לי😭 אבל הבטחתי פרקים טיפה יותר ארוכים אז הנה זה

אמה הייתה רגילה להתעורר לנחירות של חברתה הטובה ליה, או לצווחות הילדים שהתעוררו מוקדם לשחק בחוץ, אבל היא בהחלט לא הייתה רגילה להתעורר לדוור שמשאיר לפחות מאה מכתבים על שטיח החדר שלה ופשוט הולך.

אמה לא הייתה רגילה לקבל מכתבים, אולי כנראה כי לא היו לה חברים מחוץ לבית היתומים, או כנראה כי לא הייתה לה משפחה מכל סוג. במשך כמה דקות היא עמדה כמו דחליל, בוהה במכתבים הצהבהבים ומתלבטת בין המחשבה להתחשב בחברתה ולחכות עד שהיא תתעורר, או פשוט לפתוח עכשיו את אחד מהם.

היא לקחה את אחד המכתבים וקראה את הכתוב בראשה כמה פעמים עד שהחליטה לפתוח את המכתב, אבל בדיוק שאמה התכוונה לפתוח את המכתב המיסתורי ליה התעוררה בפיהוק גדול.

רק אחרי שליה פיהקה, שיפשפה את עיניה, סידרה את שיערה הבלונדיני החלק ויצאה מהמיטה שלה היא ראתה את ערמת המכתבים הרנדומלית על השטיח וכמעט צרחה.

״בוקר טוב,״ אמרה אמה, מצחקקת מתגובתה של חברתה הפחדנית.

״בוקר, מה זה?״ שאלה ליה בפיהוק והצביעה על המכתבים.

״לא ברור, בא לך לקרוא?״ הציעה אמה.

ליה לקחה את אחד המכתבים ובהתה בחותמת שסגרה אותו.

״תראי,״ אמרה והתקרבה לאמה כדי להראות לה את החותמת המיוחדת בצבע ארגמן.

״יפה״ אמרה אמה בקצרה.

״אני אוהבת את הנשר,״ התחביבים הגדולים של ליה הם לישון, לשיר, וללמוד על כל סוג ציפור אפשרית. גם אמה אהבה לשיר, לא שהייתה טובה בזה כמו ליה.

ליה שברה את החותמת, אבל לא לפני שהקריאה את הגב של המכתב:

״מיועד לאמה, המיטה הימנית, חדר 13,-״ 

״בית היתומים שדות תות, רחוב תות, ליברפול.״ השלימה אותה אמה, שכבר זכרה את הכתובת המאוד מדויקת מאוד מהר.

הן שתיהן ישבו על הרצפה וליה הושיטה לאמה את אחד משני הדפים שהיו במעטפה.

אמה קראה את השורות הקצרות בראשה.

״מה זה, מה רשום?״ שאלה ליה בלהט אחרי שראתה את הפרצוף החשדני שיצא לאמה אחרי קריאת המכתב לעצמה.

ליה חטפה את המכתב מידה של אמה לפני שאמה הגיבה בכלל והתחילה להקריא בקול רם.

״לגברת אמה היקרה(ליה גיחכה מהכינוי ״גברת״ שכותב המכתב הדביק לאמה),

בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות מזמין אותך להצטרף אלינו ב1 בספטמבר לשנת הלימודים הראשונה שלך במוסד הגאה שלנו ללמידת קוסמות והכרת עולם הקוסמים, נא לשלוח מכתב אישור עד ה31 ביולי.

סגנית המנהל, פרופסור הרמיוני גריינג׳ר.״ ליה חתמה, שהפרצוף שלה נראה קצת כמו פרצופה של אמה אחרי שהיא קראה את המכתב לראשונה.

לרגע הייתה דממה ארוכה בין השתיים.

״בואי נלך לאכול,״ הציעה אמה, ובלי לחשוב פעמיים שתי הבנות הסתערו על הדלת ויצאו לחדר האוכל הקטן בקצת המסדרון.

רק שהצלחות של שתיהן היו מלאות בפנקייקים, חביתה וירקות הן הצליחו לדבר על העניין המוזר הזה.

״לי יש הרגשה שזו מתיחה״ הודיעה אמה וחתכה את אחד מהפנקייקים שלה.

״צודקת, אבל אולי עדיף קודם שנקרא את הדף האחר שהיה במכתב״ אמרה ליה באופטימיות ופה מלא פלפל.

״איזה דף אחר?״ שאלה אמה בפה מלא פנקייק.

״היה עוד דף במעטפה״ הסבירה ליה כאילו היא מסבירה לילדה בת 4 - לאט.

״אה אז את צודקת, עדיף שנקרא אותו קודם לפני שנסיק מסקנות,״ אמרה אמה, ששכחה דברים מהר.

״אבל אם זו לא מתיחה, נראה לך שיש באמת בית ספר כזה?״

״אין סיכוי, אני בטוחה שזו מתיחה. אני מכירה המון ילדים משועממים וערמומיים אבל אין סיכוי שלמישהו יש מספיק כסף לשלם לדוור שהביא לי את כל המכתבים, או בכלל מספיק כוח לכתוב את כל המכתבים האלה או מספיק דפים לבזבז על זה״ אמרה אמה בביטחון, אין סיכוי שיש דבר כזה בית ספר לקוסמים, נכון?

במשך ארוחת הבוקר הן דיברו רק על זה, שתיהן היו סקרניות לדעת מי מתח אותן ולמה, ואם זו לא מתיחה אז איך הגיוני שזה אמיתי, אבל מה שהכי עניין אותן זה למה שלחו לאמה כל כך הרבה עותקים של אותו המכתב, אלה אם כן אלו לא עותקים של אותו המכתב וכל מכתב מכיל משהו אחר.

״הבן אדם היחיד שאני מכירה שילך כל כך רחוק בשביל למתוח אותי זה קונור,״ אמרה אמה ולפני שליה תתנגד הוסיפה ״ואני יודעת שיש לך קראש מטורף עלייך ולאת מדברת לידו כאילו את זבוב, אבל אחרי שאנחנו קוראות את הדף השני אנחנו שואלות אותו.״

הן סיימו את ארוחת הבוקר, עם ראשים פתוחים ואנרגיה ליום הארוך שמצפה להן.

שהגיעו לחדר מיהרו לסגור את הדלת ולחזור לשבת על הרצפה.

ליה הוציאה את הדף השני מהמעטפה והציעה אותו לאמה שמיהרה לסרב ב״כדאי שאת תקריאי, את יותר טובה בזה.״

ואכן ליה הקריאה, אבל מה שהן חשבו שיהיה מכתב מפורט שיסביר על ״הוטוורט״ הזה ועל עולם הקסמים היה סתם רשימת חפצים, שכללה כמה דברים מוזרים כמו כד לשיקויים או ספרים בשמות כמו ״כישופים בסיסיים - חלק 1״.

״תקריאי שוב את החפץ הראשון,״ ביקשה אמה.

״שרביט,״

״אין סיכוי שזה מה שרשום שם,״ התווכחה אמה ולקחה את המכתב מליה.

״זה לא החפץ הכי מוזר ברשימה הזאת, רשום שם שאסור לך לקחת מטאטא!״ אמרה ליה בדרמטיות.

״אוי לא! מה אני אעשה בלי המטאטא החשוב שלי! אני לא אוכל לנקות!״ אמרה אמה והפילה את המכתב מידה בשוק, אמה וליה צחקו, למרות שזו סתם הייתה רשימת חפצים זו הייתה רשימת החפצים שלימדה אותם שזו הייתה מתיחה, למרות שכמות המכתבים לא הייתה הגיונית כמעט כמו הקיום של בית הספר הזה.

לבסוף החליטו שעדיף להיות בטוחות.

״נלך לקונור?״ הציעה אמה.

״טוב,״ מילמלה ליה ״ למרות שזה לא כזה חשוב.״

עד שהמשחק כדורגל המאוד חשוב שקונור וכמה בנים אחרים היו עסוקים בו נגמר, אמה וליה כבר ישבו בחוץ ודיברו עשרים דקות.

״מה רציתן?״ שאל קונור והבהיל את ליה כל כך עד שהיא כמעט קפצה ועשתה ספירנט כל הדרך בחזרה לחדר שלהן.

קונור צחק וליה הסמיקה טיפה, גם מבושה וגם כי הוא מדבר איתה, או איתן.

״תגיד יש סיכוי שמתחת אותנו היום בבוקר?״ שאלה אמה בנחישות.

״ל-לא שאנחנו מ-מ-מאשימות אותך או מ-שהו״ מיהרה ליה למלמל ואמה כמעט התפקעה מצחוק, ליה לא מגמגמת אף פעם, זה התפקיד של אמה, אבל רק שהיא מקריאה.

״לא מתחתי הבוקר אף אחד,״ אמר בחיוך והעיף את שיערו השטני מהעיניים שלו, מה שגרם לליה כמעט להתעלף.

הוא התיישב ליד ליה על הדשא.

״למה מה קרה לכן?״

״סתם, קיבלתי היום בבוקר בערך מאה מכתבים מהדוור ורשום בהם שהוזמנתי לבית ספר לקוסמים בשם הוטוורט או משהו כזה…״ אמרה אמה בלי לקחת נשימות בין המילים כאילו זה דבר נורמלי יחסית ליתומה להיות מוזמנת לבית ספר שהיא בחיים לא שמעה עליו, אבל זה לא חשוב כי זה רק מתיחה.

״הוגוורטס״ תיקנה אותה ליה וחייכה בעודה מסתכלת על קונור שישב ממש לידה.

״אני לא עשיתי את זה,״ הודה קונור ״אבל מה שאתן מספרות לי נשמע ממש מוכר למשהו אחד ששמעתי לפני איזה שנה על איזה מדריך בשם כריס שקרה לו משהו דומה. שמעתי שהוא שאל את מר לין על זה ומאז לא חזר לבית היתומים. אני חושב שיכול להיות שהוא מת ומר לין הרג אותו או משהו.״

אמה וליה בהו בו, אבל ליה בהערכה ואהבה ואמה בפחד.

״טוב, חייב לזוז,״ אמר ״ביי ליה״ הוא חייך אליה.

היה נראה כאילו ליה שכחה מכל מה שהוא סיפר להן ומהעובדה שאמה עלולה להירצח והתמקדה רק בזה שקונור ישב לידה פחות מחמש דקות.

ליה נמסה לדשא אבל אמה מיהרה להרעיד אותה בפאניקה.

״את לא מבינה? אם מר לין יגלה על המכתבים יש סיכוי שאני לא אחזור לבית היתומים!״

״או שפשוט תמותי.״

הפרק הקודם