כאר הארי חנה את המכונית, והם נכנסו לביתם החדש, שאפילו הם לא ראו, ישר נדלק בהם אושר בלתי יתואר. אושר של זוגיות.
כחודשיים אחרי זה, נכנסה ג'יני להריון. שנייהם שמחו מאוד. "תשעה חודשים, והתינוק יוצא" אמרה ג'יני באושר. "לא יותר מזה" אמר הארי. "רוצה שנלך לעשות פיקניק בפארק?" שאל הארי. "כן" ענתה ג'יני. ג'ינ לקחה תיק וארזה בו: שמיכה קטנה, מאכלים טובים, שתייה, והכי חשוב: שרביט. הם יצאו ביחד מהבית, נעלו את הדלת, והתחילו להתקדם לכיוון הפארק הקרוב. כשר הם היגיעו לפארק, שאלה ג'יני:"הארי, אתה לא חושב שהתינוק יצא סקיב, נכון?" "לא, אני בטוח שלא." ענה לה הארי. הם הלכו לכיוון אזור קטן עם דשא, פרסו את השמיכה, והוציאו את הדברים. "בוא נתחיל" אמר הארי. "כ"ן, אמרה ג'יני. והם התחילו בפיקניק. לחר שגמרו לאכול, והרגישו מפוצצים, אמרה ג'יני: "בוא נלך לרון והרמיוני, זה פה קרוב, עשר דקות הליכה,וגם שמעתי שנולדה להם בת" "בואי" אמר הארי. הם התחילו ללכת, ובדרך חלפו על פני פרחים ריחיניים, עצים גבוהים, ומראות מקסימים. כאשר היגיעו, ג'יני דפקה על הדלת, והרמיוני פתחה. "הארי, ג'יני, איזו הפתעה!, בואו, תיכנסו!" אמרה הרמיוני. הם נכנסו. "היי, רון" אמר הארי. "הארי, ג'יני" אמר רון, והתחבק איתם. "איך קוראים לתינוקת, רון?" שאלה ג'יני. "שמה רוז" אמר רון. "בואו תראו אותה" הוסיפה הרמיוני. רון והרמיוני הובילו אותם לחדרם, ושם היתה התינוקת. "איזו מתוקה קטנה" אמרה ג'יני. "רוזי רוז" תראי מי בא לבקר אותך" אמר רון. "דודה ג'יני ודוד הארי" אמרה הרמיוני. "דה דה" אמרה רוז, ופלטה על מיטתה. "התקרצף" כיוונה ג'יני את שרביטה את המצעים של רוז, והם התנקו. רון ניגב לה את הפה. "טוב, אני חושב שאני וג'יני נלך, כבר ערב" אמר הארי. "ביי" אמר רון. הם יצאו החוצה, והלכו לכיוון ביתם שלהם. כאשר היגיעו הם הלכו למיטתם, נשכבו, דברו, ונרדמו.
|