מה אם?

"הוא מת?" שאל סיריוס לאחר שבכה מעט והצביע על גופתו של וולדמורט.

"כן, נראה לי שכן." אמר רמוס.

ואז סיריוס הרגיש דחף לגעת בהארי, בן הסנדקאות האהוב שלו.

הוא נגע בהארי והרגיש משהו, דופק!

"קרניים, הוא לא מת," הוא קרא בשמחה.

"מה? למה אתה מתכוון, סיריוס? הוא מת, אתה לא רואה?" אמר רמוס, לא מבין.

"תרגיש כאן, בלב שלו!" 

רמוס קרב את ידו אל ליבו של הארי והיה מופתע לגלות, סיריוס צדק.

"הוא צודק! להארי יש דופק!" 

ג'יימס ולילי היו מופתעים ונגעו גם הם בהארי.

"הוא חי! הבן שלי חי!" קרא ג'יימס בשמחה והרים את הארי.

"הוא שרד את קללת המוות! איך?" שאל סיריוס.

"אני... הטלתי קסם שלא היה נראלי שהצליח..." אמרה לילי.

"מה היה הקסם?" שאל רמוס.

"הדרך המועדפת על דמבלדור, אהבה..." 

הם התרגשו, אך הארי עדיין לא זז; הוא שכב ללא תנועה, עם עיניים פקוחות.

"בואו ניקח אותו לדמבלדור, הוא ידע לטפל בו..." הציעה לילי לאחר רבע שעה, שהארי שכב על הספה ולא בכה ולא זז.

"לא עדיף לקדוש מנגו?" שאל רמוס בעדינות.

" לא, הם ישאלו שאלות מיותרות..." אמר ג'יימס.

הם התעתקו לכניסתה של טירת הוגוורטס.

" כן לילי, טוב עשית, אהבה הפתרון היחיד והנכון ביותר." אמר דמבלדור.

" מה נעשה איתו עכשיו, אדוני?" שאל ג'יימס בדאגה לבנו היחיד.

"בואו ניקח אותו למדאם פומפרי, היא תדע לטפל בו." הציע דמבלדור.

הם הלכו למרפאה ומדאם פומפורי הייתה בהלם שהארי באמת שרד את קללת המוות, אך טיפלה בו במסירות.

היא הצליחה לאחר זמן רב, ובשיתוף של כמה מהמורים להעיר את הארי משיתוקו.

כמה שניות לאחר מכן, נשמע קול הבכי של הארי הקטן.

"תראו , צלקת קטנה הופיעה לו פה," אמר סיריוס והצביע על צלקת בצורת ברק על מצחו של הארי הקטן.

המשך בקרוב! סליחה שלא עדכנתי הרבה זמן🙃

הפרק הקודם		הפרק הבא