תינג אפאס

קודם כל אני רוצה לומר שמי שלא קרא שה"ה או פ"ג' 

יכול להבין, כי אני יסביר מה אומר אלף וחצוי

הקדמה: 

הבטתי במיליון האנשים - סליחה חצויים, קוסמים ואלפים. 

היה כל כך צפוף. 

"אתה צריך ללבוש את החולצה הזאת." אמא שלי הביאה לי חולצה כתומה 

שכתוב עליה: חצויים

"ביי!" היא אמרה אחרי שהתלבשתי. 

" רגע את הולכת?" 

"כן." והיא הלכה והשאירה אותי לבד. 

"אני רואה שגם אתה חצוי." אמר קול לא מוכר מאחורי. 

הסתובבתי וראיתי נערה בלונדינית עם עיניים אפורות.

גם לה היה חולצה כתו ה שכתוב עליה: חצויים

" אני הין קיסטר." היא אמרה. 

נשארתי בבית והרגשתי הכי אשם שיש. 

לבסוף הודיתי לאמא שלי שאני מרגיש טוב. 

" בגלל הדיסלקציה והפרעת הקשב שלך אתה לא רוצה לחזור לבית הספר, נכון? " 

הנהנתי. 

טוב זה גם בגלל זה. 

שכחתי לומר לכם שיש לי הפרעת קשב וריכוז וגם דיסלקציה. 

" טוב וגם כל ילד לא רוצה ללכת לבית ספר." אמרתי. 

"אהאה." הרגשתי שאימי לא מקשיבה. 

"אתה יודע, תינג נראה לי שכדאי שהגיע הזמן שאספר לך. " אמרה אימי.

" מי זה אבא שלי?" אמרתי בתקווה.

אני לא הכרתי את אבא שלי ואמא שלי אף פעם לא מסכימה לספר לי מיהו. 

"כן." הפנים של אמא שלי הקדירו.

"טוב אז מי זה?" התרגשתי.

" את תצחק, אבל זה אמיתי."

"אני לא מבטיח כי אם יקראו לו מר פלוצקה אני כן יצחק. " צחקקתי.

"האל היווני אפולו. " אמרה אימי.

" מה?" אמרתי בבלבול.

"אל השמש היווני, אפולו." אמרה.

"אה... למה שאני ידע על אלים יווניים, ובכל מקרה, הם אמתיים בכלל? "

אמא שלי הנהנה.

צחקתי. 

" אמרתי לך לא לצחוק! " אימי אמרה.

" אהאה."הפעם אני לא הקשבתי.

" אז אתה חצוי אל למחצה . "היא אמרה.

"חצי אל חצי ילד נורמלי?" זה לא נשמע לי הגיוני.

" כן. "

"אני לא מרגיש אל ואני לא מרגיש ילד נורמלי. " ציינתי.

" טוב בן אדם, לא ילד נורמלי." תיקנה אותי. 

"טוב אז... "

" בוא, אתה צריך ללכת לא שהו, מקום מיוחד לחצויים." 

הפרק הקודם