אנחנו מסתבכים בצרות(תעמידו פני מופתעים)

הערת הכותב:

יש גם ספר קצרצר שלא תורגם שבו פרסי וניקו קונים ביחד בטיימס סקוור או איפושהו באיטליה מתנה לאנבת'. וגם ספר שלא תורגם עם ילדי שלושת הגדולים מצילים את הנשקים של האדס. ' חרב האדס.'

זה חשוב לספר. חוץ מזה, הפאנפיק הזה הוא פאנפיק ל ' גביע האלים', פרסי ג'קסון שש, וגם קצת ל ' השמש והכוכב.' כי קראתי אותו קצת מאוד עם גוגל תירגום. יש לי בשאר הפרופיל שלי דברים שלא קשורים למי שזה מפריע לו/ה(:

הפרק:

ניקו חייך אליי והנהן אליי גם וסימן לי בידו הימנית (כי ידו השמאלית החזיקה בהמון שקיות)לבוא אליו עכשיו. התחבקנו ארוכות וטפחתי לו על הגב. לא רע יחסית לכל שאר הפגישות שלנו, בהן ניקו השתולל כדי שלא לראות אותי או גירש אותי מעליו. ידעתי שמשהו השתנה - שמשהו חדש קורה לבחור. דחפתי אותו מעליי בחיבה עכשיו לפני שהתיישבנו על הדשא הגבוה והלח מהשקייה מתמידה. "אז איפה הוא?" שאלתי כדי להתחיל בשיחה וכדי להפר את השקט המעצבן. ניקו חייך לאופק והניח את השקיות מולינו. "למי אתה מתכוון? אתה מתכוון ל - " "וויל," השלמתי לו את המשפט והנהנתי. ניקו הסמיק בצורה חמודה. "כן. הוא…הוא בדרך." הוא נהיה מודאג.

"מה קרה?" שאלתי בשקט. ניקו זז באי נחת ונשך שפתיים. "סתם. נלחמנו לכאן בדרך. אבל אני נפצעתי. החבר שלי ריפא אותי, אז עכשיו הוא עייף. אז הוא בטח הלך לשתות משהו ובגלל זה כנראה הוא…מתעקב." הנהנתי. "אבל אתם בסדר?" שאלתי. ניקו נראה מופתע מהשאלה שלי והתיישבנו שוב. "אה, בטח," הוא אמר לי. "הכל נהדר. זה רק - " הוא הסתכל עליי בדאגה, כאילו מודאג מאיך שאני אגיב למה שהוא יגיד. מה שהיה הגיוני אולי, גם אם מרגיז, כשאנבת' לא הייתה בסביבה להרגיע אותי. אבל ידעתי שגם היא בדרך ואמורה להגיע בעוד שעה ברכבת, אז לא קרה כלום. חייכתי והנהנתי אליו בעידוד, כשאני מנסה לשדר לניקו את כל המחשבות שלי במבט אחד. 

ניקו נשם עמוק עכשיו. "התכניות שלנו השתנו. במקום לבוא אתכם למחנה אנחנו נעשה פיקניק." הוא הסמיק שוב עכשיו. "רו…רומנטי." הוא גמגם באופן לא אופייני. עכשיו היה תורי להיות מופתע. דחפתי אותו שוב. "ניקו, זה - זה נפלא! מתי וויל אמור להגיע?" שאלתי בעדינות. ניקו נרגע ומשך בכתפיו ושפשף את פניו היטב. "כמה זמן שיקח. מה - מה איתך? איפה אנבת'?" הוא שאל בלהט. זרמתי עם החלפת הנושא. ג'ייסון עשה לי שיחה אישית מאוד לא מזמן וארוכה עליו. אני לא מסוגל עוד לחשוב על הבחור כעל "זכרונו לברכה - " כשאני חושב, אני מרגיש שאני לא מתפקד יותר. מבחינתי בכל זיכרון ומחשבה ג'ייסון גרייס עדיין חי. 

גוש חנק לי את גרוני. "היא הייתה בסדר בפעם האחרונה שראיתי אותה. גם היא אמורה לבוא לכאן עוד מעט." אמרתי. ניקו הנהן."אז בזמן ששנינו מחכים לבני זוג שלנו, מה רצית להגיד לי?" שאלתי בחיוך מאולץ, שדי מהר הפך לאמיתי. ניקו הושיט לי שקית אחת. הצצתי בה. "המתנה לאנבת'. מעולה." אמרתי. "השארתי אותה במחנה." ניקו הנהן. "ויש המון חצויים. וויל וכירון בקושי עומדים בקצב." הוא אמר, ועיניו החומות הטובות התחילו עכשיו לזרוח - לא תרתי משמע כמו החבר שלו, אלא כמו איך שהן תמיד זרחו בזמן האחרון כשהוא דיבר על וויליאם אנדרו סולאס. הצטערתי שג'ייסון לא כאן כדי לראות את זה, אבל נדרתי מעל הקבר שלו ברומא החדשה שאני אשמור על השניים האלה כל עוד אני אוכל במקומו. "וויל אומר שבקרוב יפתחו עוד אגף במחנה החצויים." הוא צחק. נדהמתי כל פעם מחדש לשמוע את ניקו צוחק בקטע טוב.

ידעתי שהבחור מאושר סוף סוף. "תרתי משמע." ניקו סיים. הנהנתי והצצתי בעוד שקית. הפעם היה תור העיניים שלי לזרוח ושלפתי בהתרגשות ממנה קאפקייקס בצבע כחול. "זה בשבילך," ניקו נאנח. "עברת אצל אמא שלי בדרך לכאן." הבנתי. ניקו נרעד. "כן. והיא כמעט שיפדה אותי כשאמרתי לה שנצא עכשיו למסע חיפושים נוסף כולנו." "אויי," אמרתי. "אני מניח שהייתי צריך לספר לך על ההבטחה שלי לא לצאת יותר למסעות חיפושים." אמרתי ונגסתי בעוגה. ניקו חייך חיוך עגמומי. "כן. כנראה." הוא אמר. "אבל היא הפשירה קצת כשאמרתי לה שזה עם החצויים החזקים ביותר - כלומר, אנחנו." הוא מיהר להוסיף. הנהנתי בהקלה. "תודה." אמרתי. ניקו הנהן במבוכה.

		הפרק הבא