היקום בראשות גרינדלוולד

היקום בראשות גרינדלוולד

חלק ב'- אחת ושתיים: אחרי התבוסה

הרבה טועים וקוראים לכוכב שבו הם חיים 'העולם'.

זה אינו נכון.

זהו רק כוכב אחד מתוך מיליארדים ביקום שלו, רובם לא מיושבים וכבר אינם ראויים ליישוב (או עדיין), אך יש מספיק שכן.

אהממם... אופס, כבר עקפנו את הקטע הזה, אז תנו לי כמה שניות להיזכר היכן עצרנו.

רק רגע... אחד אחד... כן, נזכרתי.

 הסיפור שלנו הוא היקום שבו גלרט ניצח את אלבוס.

היחידים שנותרו להילחם בגרינדלוולד היו אחת ושתיים, כפי שבחרנו לכנות אותם, כיוון שהם לא השתמשו בשמותיהם האמתיים.

בפעם הקודמת שנפגשנו אנחנו סיימנו כאשר אלבוס דמבלדור, זה שהובא מיקום אחר, הובס על ידי גלרט גרינדלוולד והתפורר, אכן, סוף עצוב.

המצב של המחתרת היה קשה מאוד עכשיו, תכניתם עומדת להתגלות על ידי גרינדלוולד, וכפי שאתם בוודאי מנחשים, הוא לא יאהב את התוכנית הזאת, ומי יודע מה הוא יעשה לשניהם בתור נקמה.

לא רק המצב של המחתרת קשה, אלא גם המצב של העולם אינו פשוט בכלל, אם גרינדלוולד יצליח לפענח את הסוד של המכונה שבעזרתה אחת ושתיים הביאו את דמבלדור, הרי שהוא ייעזר בה כדי להשתלט על כל היקומים, דבר שהעולם חייב להיזהר ממנו.

מה חברי המחתרת ייעשו?

איך העולם יינצל מהאיום של גרינדלוולד?

אני בטוח שאתם בקושי מסוגלים לחכות לגלות את התשובות לשאלות אלו.

חה! חה! חה! חה! חה!

למקרה שלא הבנתם, זה היה צחוק מרושע, כיוון שאני לא הולך לתת לכם לראות את ההמשך של הסיפור כרגע, למרות שאתם במתח.

עכשיו זה זמן מצוין להשלים פערים בסיפור שהחסרנו בגלל שהיינו במתח.

אני מתכוון כמובן לשאלה אחרת שעוד לא ענינו עליה- איך אחת ושתיים הצליחו להשיג את שרביט הבכור, הרי גרינדלוולד לא הסכים להיפטר ממנו?

כדי לענות על השאלה הזאת, אנחנו נצטרך לחזור קצת אחורה, כמה ימים לפני הדו קרב החוזר בין גרינדלוולד לדמבלדור.

וכעת בואו נתקרב ונגלה זאת.

קללה חרישית נשמעה מתוך המסדרון הריק, ומיד אחריה נשמעה לחישה "שקט. עלולים לשמוע אותנו."

כעבור כמה שניות נפתחה אחת הדלתות במסדרון ומשרת נחפז משם במהירות, כאשר מהחדר שמממנו הוא יצא בוקעים קולות של מים נשפכים.

אחרי שהמשרת נעלם לא נשמע שום קול בסביבה, אך צמוד לרצפה מופיעות מדי פעם כפות רגליים, ואחרי כמה שניות הן נעלמות בחזרה.

אוי, איחרנו בכמה שעות, אחת ושתיים כבר חדרו אל הארמון של גרינדלוולד, וכעת, כאשר גלימת ההיעלמות מכסה את שניהם, גם אם לא לגמרי, מה שגורם לכך שיראו את כפות רגליהם, הם מתכננים לגנוב את שרביט הבכור.

כדאי שנחזור כמה שעות אחורה כדי לגלות איך הם הצליחו לחדור אל הארמון המוגן של גרינדלוולד.

טוב, טוב, תפסיקו את המבטים האלו, אני לא באמת כל כך מרושע עד שאני יעשה לכם את זה, אני יודע עד כמה אתם במתח וכמה אתם מחכים לגלות מה אחת ושתיים יעשו אחרי שהתוכנית שלהם נכשלה, ולכן פשוט נמשיך מהנקודה אליה הגענו, כדי לפתור את השאלה הנוכחית, ומיד אחרי זה נחזור אל הנקודה שבה עצרנו בפעם הקודמת.

בואו נחזור לאותו מסדרון שוב, והפעם לא לשכוח להרכיב את המשקפיים שמאפשרות לנו לראות דרך גלימת ההיעלמות, אנחנו רוצים לראות מה אחת ושתיים עושים.

אחת ושתיים התקדמו בשקט לעבר הדלת הפתוחה, דרכה נשקף חדר הרחצה של גלרט גרינדלוולד, זה היה חדר עצום שהכיל אמבטיה בגודל של בריכה אולימיפית.

האמבטיה הייתה מלאה במים ובקצף, או ליתר דיוק במים ובקצפים, כיוון שהיו בתוכה הרבה סוגים של קצף, כמה שקעו אל קרקעיתה, כמה אחרים דילגו על פני המים, אחרים שינו צבע כל כמה שניות, והיה אפילו סוג אחד של קצף שריחף באוויר מעל המים.

במרכז האמבטיה, צף על גבו, נהנה מהקצף, היה גרינדלוולד.

על שפת הבריכה, מוקף בשדה כישוף לבנבן, נח שרביט הבכור.

גרינדלוולד הרשה לעצמו להיות רגוע, בזכות הקסם האחרון שהגן עליו, וזאת הסיבה ששרביט הבכור לא היה בידיו, כיוון שהוא לא היה צריך לחשוש מכך שמישהו יתקוף אותו.

אחת ושתיים התגנבו בשקט לתוך החדר, הם לא יכלו להרשות לעצמם להשמיע רעש, כי אם גרינדלוולד יחשוד שיש עוד מישהו בחדר, הרי שהתוכנית שלהם תיהרס.

הם התקדמו בשקט אל השרביט, וכאשר הם היו לידו, אחת שלף מכיסו טבעת זהב כבדה שאליה משובצת אבן שחורה עגולה.

על האבן היה חרוט סימן מוזר של פס בתוך עיגול בתוך משולש, אותו סימן היה מצויר גם על גלימת ההיעלמות, והוא גם היה חרוט על הבסיס של שרביט הבכור.

אחת הפך את הטבעת פעמיים בידו ומיד השליך אותה אל תוך שדה הכישוף, האבן נגעה בשדה הכישוף באותו הרגע שבקעו ממנה מספר רוחות רפאים שקופות, רוחות הרפאים ביטלו את הכישוף והשדה התפוגג.

שתיים רכן במהירות והרים מהרצפה את שרביט הבכור, ולאחר מכן גם את אבן האוב, ברגע שאבן האוב יצאה מהטווח של שדה הכישוף, השדה חזר, אך שרביט הבכור היה כבר בידיו של שתיים.

אחת ושתיים הסתובבו בשקט ויצאו מהחדר בלי להשמיע שום קול, כעבור כמה שניות נכנס לתוכו חזרה המשרת הנחפז, הם הצליחו.

רק כאשר הם עזבו את המתחם המוגן של גרינדלוולד והתעתקו אל דירת מסתור קטנה הם הרשו לעצמם לדבר, אך עדיין שמרו שהגלימה תכסה אותם.

"רעיון יפה מאוד, אחת." אמר שתיים.

"כן. אני חייב להודות שעד הרגע האחרון היו לי ספקות לגבי זה שהקסם של אבן האוב יהיה מספיק חזק כדי לבטל את שדה הקסם של גרינדלוולד, אני בהחלט שמח שזה הצליח."

אחת התעתק לפני ששתיים הספיק לענות לו, ואת עשרת הדקות הבאות הם הקדישו בהתעתקות לכל מיני נקודות אקראיות ברחבי אנגליה, כדי להשאיר כמה שיותר עקבות התעתקות שגויים, כך שהעקבות יעלימו אלו את אלו וגרינדלוולד לא יוכל לעקוב אחריהם.

"לדעתי זה מספיק." אמר אחת אחרי עשרת הדקות.

"כן." שתיים הסכים אתו. "הגיע הזמן שנעבור לשלב האחרון."

הם התעתקו יחד לאזור כפרי, שם חיכו להם שני זוגות אופניים עליהם הם רכבו אל לונדון, שם הם שכרו מונית של מוגליג שהובילה אותם חזרה את כל הדרך שהם עשו עם האופניים, הם התעתקו במהירות חזרה אל לונדון, שם הם קנו שני מטאטאים שעליהם הם עפו אל הצד השני של לונדון, שם שוב חיכו להם אופניים, וכך הם עשו עוד פעמיים, מחליפים בין אופניים, מוניות ומטאטאים, ובסופו של דבר הם הרגישו מספיק בטוחים כדי להתעתק אל המפקדה של המחתרת.

אני חייב להודות שזה באמת היה רעיון מעולה, להשתמש בקסם רב- ממדי, כזה שמזמן את המתים חזרה לעולמנו, כדי לבטל קסם חד- ממדי, כמו הכישוף של גרינדלוולד.

למעשה, הם לא ידעו זאת, אך הם יכלו לפטור בקלות את הבעיה עם גרינדלוולד- להשתמש באבן האוב כדי לכלוא אותו בין הממדים, כך שהוא לא יהיה מת ולא יהיה חי, אלא הוא יהפוך לרוח רפאים, זה היה עובד, אך זה לא עלה במוחם, כיוון שהעולם לא רצה בכך.

אם גרינדלוולד היה הופך לרוח רפאים זה לא היה פותר את הבעיה של העולם, כיוון שגרינדלוולד היה יכול למצוא מישהו מממד החיים, כלומר, בן אנוש חי, שישתלט על העולם בעזרת הידע של גרינדלוולד.

וכעת, אחרי שעיניתי אתכם מספיק, הגיע הזמן לגלות מה קרה אחרי שדמבלדור נכשל וגרינדלוולד הרג אותו בפעם השנייה.

אני יכול לקחת אתכם להרבה שברירי התרחשויות שיסבירו לכם את כל מה שקרה, אך אני מעדיף לקחת אתכם להתרחשות אחת שתסביר הכול, למרות שהיא בעיקר דיבורים, כך שיש סיכוי שאתם תשתעממו.

אז בואו נתקרב שוב אל החדר המוכר, זה שבו יושבים כעת אחת ושתיים, אך לעומת הפעמים הקודמות שאז הם היו עם תקווה, הרי שכעת הם מובסים לחלוטין, עד כדי כך שאחת אפילו לא טורח ללטף את הנחש שלו.

טוב, בואו נתקרב, אני במתח, איך הסיפור ממשיך?

"נכשלנו."

"כן. נכשלנו."

"אני לא מאמין שנכשלנו."

"הקדשנו לזה את כל מאמצינו, ובכל זאת נכשלנו."

"נכשלנו."

"היי, אני כבר אמרתי את זה."

"צודק."

"נכשלנו."

"זהו. אנחנו יכולים להתפרק. גרינדלוולד יודע על המכונה."

"כן, נכשלנו."

עברו כמה דקות של שקט, ואז אחת דיבר: "האמת, גרינדלוולד עוד לא יודע על המכונה, זה כבר מזל, כך שעדיין יש לנו סיכוי."

"אין לנו." השיב לו שתיים. "אנחנו יכולים להביא עוד דמבלדור, אך זה לא יעזור לנו, כי גרינדלוולד יחסל גם אותו."

עברו עד כמה דקות של שקט.

"למה גרינדלוולד לא יודע על המכונה?" שתיים לא הצליח להתאפק ושאל. "הרי איך כבר דמבלדור יכול להופיע מולו לקרב שני?"

"זאת לא הפעם הראשונה שדמבלדור מופיע מחדש להילחם בגרינדלוולד."

"רק רגע, אתה רוצה לומר שמישהו כבר הביא בעבר את דמבלדור מיקום אחר?" שתיים בהחלט הופתע.

"לא." קצה של חיוך עלה על שפתיו של אחת למראה ההפתעה של שתיים. "דמבלדור הוקם לתחייה מחדש, הוא לא הובא מיקום אחר."

"נו, ו...?"

"גרינדלוולד בטוח שעוד פעם מישהו מצא דרך להחיות את דמבלדור, הוא לא חושד בכך שהפעם זה דמבלדור אחר שנלחם מולו."

"איך ניתן להחיות את המתים?" סקרנות עלתה על פניו של שתיים, מחליפה את ההפתעה.

"סיפרתי לך פעם איך אבן האוב הגיעה לידיי?"

"לא." שתיים רכן קדימה בעניין, הסקרנות מנצחת את התבוסה.

"לקחתי אותה מגופתו של סבי, וואנדרולו 'מחייה המתים' גונט, גרינדלוולד הרג אותו."

"מעולם לא שמעתי עליו."

"זה לא מפתיע, הוא ניצל את כוחותיו רק כדי להילחם בגרינדלוולד, לפני זה הוא היה סתם קוסם מרושע שדוגל בטוהר הדם."

"אולי תספר לי עליו?"

"בסדר..." ידו של אחת התרוממה וליטפה את ראשו של הנחש.

מממ.....

זהו סיפור מעניין מאוד, סיפורו של וואנדרולו "מחיה המתים" גונט.

בוודאי לא יצא לכם לשמוע עליו.

זה אחד הדברים המיוחדים ביקומים שיצאו ממסלול.

דמויות שבכול יקום אחר היו הנבלים, ביקום שיצא ממסלולו הם גיבורים.

אחת הדמויות הללו היא וואנדרולו.

כמעט בכל יקום הוא מופיע רק כנבל, טהור דם מתנשא שהדבר היחיד שמשנה לו זה טוהר הדם של אנשים אחרים.

ביקום הזה הוא אחד מהגיבורים, בין האנשים הבודדים שיצאו נגד גלרט אחרי שהוא הרג את אלבוס.

עוד דמות כזאת היא טום וואנדרולו רידל.

בטח שמתם לב לכך שאחת נתן רמז לזהות שלו- הוא אמר שהוא הנכד של וואנדרולו גונט.

לוואנדרולו היה רק נכד אחד- טום וואנדרולו רידל, זה שברוב היקומים זכה בכינוי לורד וולדמורט.

הפעם מדובר בדמות שקצת יותר בלתי צפויה, כי בחצי מהיקומים הוא נבל יותר מרושע מכל נבל אחר, ואילו בשאר היקומים, כגון היקום הזה, הוא אחד מהגיבורים שנלחמים בנבלים.

טוב, כדאי שנחזור כמה שנים אחורה, כדי שנוכל לראות במו עינינו את הקרב של וואנדרולו "מחיה המתים" גונט מול גלרט גרינדלוולד, במקום רק לשמוע את הסיפור של אחת.

אפשר לראות מרחוק את גלרט, עומד באמצע שוק סואן, הוא עדיין לא גילה את הקסם האחרון.

במרחק מה ממנו עומד אדם גבוה עם זקן מחודד, על אצבעו הימנית הוא עונד את הטבעת שבה משובצת אבן האוב.

בואו נתקרב ונראה מה הם עושים.

גלרט שנא להיות במקומות צפופים, כי אז הוא לא יכל לראות אם מישהו בא להרוג אותו.

גלרט פחד מהמוות.

פחד מאוד.

הוא היה מעדיף לא לצאת כלל מאחוזתו הבטוחה, אך אם הוא רצה להשיג אלמוות הוא היה צריך לעזוב אותה, כי הוא לא יכל לסמוך על אף אחד לגבי זה.

גלרט הביט לצדדים בזעף, אנשי הכפר לא היו מודעים לזהותו, ולכן הם לא נרתעו ממנו, הוא יתקן את זה ברגע שהוא ישיג אלמוות.

הוא בהחלט קיווה שההגעה שלו לכאן תיגמר בהצלחה.

מבטו השתהה על אדם עם זקן ארוך וחד שהתקרב אליו בנחת, הוא היה נראה כאחד מזקני הכפר, ולכן גלרט פנה אליו בשאלתו: "סליחה, אדוני?" הוא העדיף להיות מנומס כרגע, כי כך הוא ימשוך אליו פחות תשומת לב.

"כן, איך אפשר לעזור לך?" האיש המזוקן שלח אליו חיוך.

"אני אוסף סיפורי רוחות," גלרט לא התכוון לספר למוגליג המזוקן את האמת. "ושמעתי שבכפר הזה קורה לא פעם שאנשים מתים חוזרים לתחייה, אז באתי לפה כדי לחזות בכך במו עיניי."

"כמובן, כמובן." האיש המזוקן נראה שמח על כך שיש מי שמתעניין בסיפורים שלו. "אני תמיד שמח לספר סיפור טוב, גלרט."

"איך אתה יודע את שמי?" גלרט קפא לפתע, מודע לכך שהוא נפל למלכודת.

"כי אני הוא וואנדרולו 'מחיה המתים' גונט, והמתים לוחשים באוזניי את שימך זה זמן רב." האיש המזוקן הוריד את טבעת הזהב העבה שהוא ענד וזרק אותה באוויר.

"מה אתה עושה?" גלרט נסוג לאחור, מפוחד.

"אני מזמן את המתים, כדי שינקמו את נקמתם."

הטבעת נזרקה פעם שנייה לאוויר.

רוחות המתים החלו להופיע מהאוויר, כל אחת מהן הייתה ערטילאית בלבד, הן לא היו מוחשיות.

הטבעת הושלכה לאוויר בפעם השלישית.

וואנדרולו תפס אותה ומיד ענד אותה על אצבעו.

הרוחות הפכו לגשמיות.

גלרט יכל לזהות את רוב הפרצופים של הרוחות, אלו היו אנשים שהוא הרג, ובראשם עמד לא אחר מאלבוס.

הרוחות הזועמות השמידו את כל מה שנקרה בדרכם, השוק הסואן נהפך תוך שניות לחורבות מלאות גופות של מוגליגים, כאשר רק שני אנשים נותרו ללא פגע- וואנדרולו שבו הרוחות לא פגעו, וגלרט הנואש שלחם ברוחות בכול כוחותיו.

גלרט ירה משרביטו כל לחש שהוא רק הצליח לחשוב עליו, הוא קצר ברוחות בכמויות, אך במקום כל רוח שנקצרה הופיעו מהאוויר עוד שלושה רוחות רפאים אחרות.

"אבדה קדברה" גלרט ירה את הקללה הממיתה שוב ושוב, אך היא פשוט עברה דרך רוחות הרפאים בלי להזיק להן, כיוון שהן כבר היו מתות ולא יכלו למות שוב.

זה היה נראה שגלרט עומד למות, אך בסופו של דבר עלה במוחו רעיון, בינו לבין וואנדרולו הייתה חומה של רוחות שמנעה ממנו להזיק לוואנדרולו, אך הקללה ההורגת עברה דרך הרוחות בלי להיעצר...

"אבדה קדברה" גלרט ניחש איפה מאחורי הרוחות נמצא וואנדדרולו ושילח לשם את הקללה ההורגת, למרבה מזלו הוא צדק, הקללה ההורגת פגעה בוואנדרולו.

תוך כמה שניות כל רוחות הרפאים התפוגגו חזרה לאוויר, כאשר מי שזימן אותם כבר לא היה בין החיים, כך שהשער שלהן אל עולם החיים נסגר.

גלרט התנשף כמה דקות ואז התעתק משם במהירות, לפני שמישהו נוסף יעז לתקוף אותו.

עכשיו, כאשר ראיתם במו עיניכם את הקרב בין וואנדרולו לגלרט, אני חושב שכדאי שנחזור אל אחת ושתיים, בייחוד בגלל ששתיים נראה פתאום מלא תקווה, מעניין מה גרם לשינוי הזה.

אז בואו נתקדם כמה שנים קדימה, נעקוף על הביקור של אחת בקבר של סבו, כאשר הוא לקח ממנו את הטבעת, נעקוף על כל מה שכבר ראינו, ונחזור חזרה אל החדר שאתם בטח כבר מכירים טוב.

הנה החדר הזה, אחת ושתיים עדיין יושבים באותם מקומות, החדר נראה בדיוק אותו הדבר, חוץ מזה שאחת שינה מעט את תנוחתו.

חזרנו בדיוק בזמן, אחת הרגע סיים לספר לשתיים את מה שאנחנו ראינו בעיניים, אז כדאי שנתקרב, כדי לראות מה שתיים מתכנן.

בואו נתקרב.

"סיפור טוב." אמר שתיים. "זה בדיוק מה שאנחנו צריכים."

"למה כוונתך?" אחת עוד לא הבין מה שתיים רוצה ממנו.

"אין לנו מושג מה לעשות, אך זה לא אומר שלאף אחד אין מושג מה לעשות."

"אני עדיין לא מבין." אחת באמת לא הצליח להבין מה שתיים רוצה ממנו.

"אנחנו לא באמת יודעים איך המכונה הזאת פועלת, אלא רק איך להפעיל אותה, אבל בוודאי מי שיצר אותה יוכל להציע לנו מה לעשות כרגע, אז נוכל לזמן את הרוח שלו."

התקווה עלתה על פניו של אחת גם. "רעיון מעולה, אנחנו נוכל לזמן את אביך, הוא זה שיצר את המכונה, בוודאי הוא ייתן לנו רעיון איך להיעזר בה להביס את גרינדלוולד."

אני בטוח שאתם שוב במתח, והפעם מפריעות לכם כמה שאלות:

מי זה אבא של שתיים?

מה התוכנית שהוא יציע?

איך המכונה פועלת?

טוב, אסור לי לענות לכם על השאלה השלישית, כיוון שזה עלול לסכן את העולם, אבל אני כן אוכל לגלות לכם את התשובות לשני השאלות האחרות.

טוב, בעצם לא, אני לא אוכל לגלות לכם את התשובה לשאלה השנייה, כי זה יהרוס לכם את כל המשך הסיפור, אז אתם תיאלצו להסתדר בלי התשובה הזאת כרגע, אבל אתם כן תדע אותה כאשר הסיפור יסתיים.

אוף, תפסיקו כבר לבקש שאני אתן לכם לראות את הזימון של אבא של שתיים, רק הרגע הסברתי לכם שזה יהרוס לכם את המשך הסיפור.

הדבר היחיד שאני כן אוכל לעשות בשבילכם כרגע זה לספר לכם מי הוא אבא של שתיים.

קוראים לו ג'יימס פוטר.

כן, אתם צודקים, זה אומר ששתיים הוא הארי פוטר.

ג'יימס היה זה שהקים את המחתרת, רק אחרי מותו, כאשר אחת תפס את המנהיגות, חברי המחתרת החלו לפרוש זה אחר זה עד שהיא הגיעה למצב שבו פגשנו אותה, שרק אחת ושתיים עדיין נותרו בה.

מה אנחנו מבזבזים זמן, אנחנו אומנם לא יכולים לראות את הזימון עצמו, אך אנחנו כן יכולים לראות את מה שקורה אחריו, אז קדימה, בואו נתקרב.

הנה הם, הם כרגע בדרך למרתף, אל המכונה, בואו נצפה בהם יותר מקרוב.

אחת מיקם שוב את הטבעת כך שהיא תחבר בין הסרקופג לשער. "אני זה שאכנס לסרקופג."

"לא. אני צעיר יותר, ולכן יש יותר סיכוי שאני אשרוד את המתיחה הבין יקומית." שתיים פתח את הסרקופג ונכנס לתוכו.

"אתה בטוח?" אחת נשמע מודאג לשלומו.

"כן." שתיים סגר את הסרקופג מבפנים.

כעבור כמה שניות הזוהר של הסרקופג התחזק ומהשער מעד נער כבן שלוש עשרה בעל שיער שחור אסוף לצמה.

"מה?" הנער נראה מבולבל.

"שקט. לא עכשיו." מבטו של אחד נותר נעוץ בשער.

עברו עוד כמה שניות והזוהר של הסרקופג התחזק שוב ומהשער מעד נער נוסף.

ושוב.

ושוב.

ושוב.

ואז הסרקופג נפתח שוב ושתיים מעד מתוכו החוצה, אחת מיהר ותמך בשתיים. "אתה מרגיש טוב?"

"לא במיוחד, אבל זה יעבור." שתיים הזדקף בקושי והסתובב אל חמשת הנערים המבולבלים. "איך קוראים לכם?"

"אני הארי." השיבו כל החמישה, ואז נעצו מבטים מבולבלים זה בזה.

"גם אני." שתיים שלח אליהם חיוך מאומץ. "יש לנו הרבה דברים לדבר עליהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא