על ספת הפסיכולוג

רולינג.רולינג.רולינג.רולינג.רולינג
הארי התיישב בזהירות בכיסא הגבוה והירוק שניתן לו, הוא בלע את רוקו והיישיר מבט אל הקוסם שישב על הכורסה המרווחת והרכה שלמולו.
"ובכן, פוטר. נאמר לי שרצית לדבר איתי" אמר הקוסם באדישות.
"כן, פרופסור סנייפ" גמגם הארי "רציתי... רציתי רק לשאול אותך... להתייעץ אית-"
"במה העניין, פוטר?" נהם סנייפ והחזיר שערה אחת ,שמנונית וסוררת,  למקומה.
"אוקי, אז רציתי לעשות איתך שיחה" השיב הארי "אני קורא לה שיחת 'יחסינו לאן?'"
סנייפ פיהק "ברגע זה הורדת לבית גריפינדור נקודה על חוש-הומור-גרוע"
"לא, המורה, באמת!" התגונן הארי "אתמול ישבתי וניסיתי לחשוב האם אתה שונא אותי או אוהב אותי ואני באמת לא מצליח להבין, מה הולך כאן?"
"אני שונא אותך. פוטר." גלגל סנייפ את עיניו ונעמד מכורסתו "יום טוב. שמחתי לעזור"
"כן, אבל אם ככה" שאל הארי "למה אתה מנסה להגן עלי בכל הזדמנות? מה אכפת לך שקווירל יטיל עלי קללה ויהרוג אותי?"
"פרופסור קווירל" נהם סנייפ "זה שהוא מנסה להרוג אותך זה לא אומר שאתה לא צריך להתייחס אליו בכבוד הראוי למורה בהוגוורטס, פוטר." הוא התיישב בחזרה וחייך ברשעות "פחות חמש נקודות לגריפינדור על זלזול במורה."
"אני מבין." הנהן הארי בראשו "אני לא כועס עליך ,פרופסור. אתה בעומק הלב שלך מאד אוהב אותי, אבל כדי שלא ישימו לב אז אתה עושה הפוך על הפוך ושונא אותי..."
"השתגעת, פוטר?" האדים סנייפ "שיחות-נפש תעשה עם אמא שלך, לא איתי! מובן?"
הארי חייך בהבנה "זה בסדר, פרופסור. אתה לא צריך לכעוס. אתה רוצה לדבר קצת על אמא שלי? תרגיש חופשי לשתף."
סנייפ נעמד "עשר נקודות מגריפינדור על חוסר-טקט"
"די, פרופסור, אתה מנסה להדחיק עכשיו את כל הסיפור." טפח הארי על שכם המורה הזועם "זה לא בריא לנפש שלך..."
"לא בריא לנפש שלך, להניח עלי את היד שלך, פוטר. תוריד אותה תכף ומייד!" הרעים סנייפ.
הארי עצם את עיניו ונאנח "פרופסור סנייפ, או שאולי אפשר לקרוא לך סרווס?"
"נראה-לך?!" רתח סנייפ
"ובכן, סרווס" אמר הארי בקול מתוק "אני מרגיש שאני לא יכול לעזור לך באמת עד שתגלה רצון כנה ואמיתי לעזרה, אתה מבין אותי?"
"פחות ופחות עם כל רגע שעובר, פוטר" האדים סנייפ "פחות חמישים נקודות על... על... על זה שאתה מעלה ת'פיוז!"
"אוי, סרווס, סרווס. אני יודע בדיוק מה עובר עליך..." לחש הארי "אתה קרוע וחצוי בין הרצון להיות אדם טוב ואוהב לכולם ובמיוחד אליי ,כמובן. לבין סערת החיים הרועשת שמחזירה אותך שוב אל פני המציאות בה אתה המורה המרושע בהוגוורטס שצריך לדקלם כל יום 'חמש נקודות יורדות להפלפאף על חוסר הכנת שיעורי בית'" דמעה נראתה בקצה עינו של הארי "אני פשוט מרחם עליך, סרווס. אתה פשוט נסיך! נסיך! אולי אתה חצוי, אבל אתה עדיין נסיך!"

"אתה בדיוק כמו אבא שלך, פוטר" לחש סנייפ בארסיות "גם אתה צוציק זעיר שחושב שהוא יודע הכול..."
"ואת כל זה שמרת בבטן עד היום?" נאנח הארי "תשפוך הכול, זה בהחלט נוגע ללב, סרווס. או שאולי כבר אפשר לקרוא לך סרווי?"
"תשכח מזה!!!" צווח סנייפ "מילה הבאה ואתה מקבל ריתוק של חודש!"
"תנסה לנשום עמוק, סרווי. זה לא בריא לך הכעס הזה..."
"אין בעיה" קינח סנייפ את אפו המעוקל "ריתוק של חודש אצלי במשרד, שמח?"
"בטח שאני שמח" צחקק הארי "עכשיו יהיה לנו זמן יומי וקבוע לנתח את הפגמים באישיות שלך ולתקן אותם אחד אחד. אני לוקח 70 חרמשים לשיעור!"
"כואב לי הראש, אני הולך, יום טוב!" פתח סנייפ את הדלת השחורה.
"חזור בך, סנייפ. גם דמבלדור מאמין בך! הוא בעצמו אמר לי!" קרא הארי, אך סנייפ כבר היה בחוץ...
____________________________________________
"הארי" אמר דמבלדור "סנייפ שוכב עכשיו במיטתו עם כאב ראש נורא שאפילו מדאם פומפרי לא מצליחה לרפא... מה לכל הרוחות עשית לו?"
"כלום" אמר הארי "רק הצבתי לו את הראי של ינפתא מול הפנים."
"מה?" הרים דמבלדור גבה.
הארי התיישב "הו, דמבלדור. אני מבין אותך, אתה לא יודע איך להכיל את זה שאתה מצד אחד המנהל הקשוח והעליון של הוגוורטס ומצד שני הזקן הרחום והמתוק שבוחר בטוב ועוזר לכולם" הארי הוסיף בקול רך "אבל אני יכול לעזור לך אם רק תרצה..."
"אוי, הארי" מלמל דמבלדור "פיטפוטים! בלבוש! קוקו! שפיץ! תודה."

		הפרק הבא