איך זה קרה?

הפרק שלך אנשים תגיבו אני מתה עליכם!!

הם צעדו לעבר משרדה של מקגונגל במהירות ובשקט, וכעבור כמה דקות הם כבר היו בפנים. מקגונגל התיישבה על כיסאה והתחילה לשרבט כמה משפטים על כמה דפים. מייקל עמד ולא ידע מה לעשות עם עצמו.
"שב, אדון ג'ונס," הורתה והצביעה על הכסא שלמולה.
הוא התיישב בשתיקה, מצפה למוצא פיה. לבסוף, כעבור עוד כמה דקות, היא התחילה לדבר. "אני אהיה כנה איתך, מייקל. כשראיתי אותך תוקף את אדון מאלפוי הצעיר די התפלאתי, ולא, לא איכפת לי עכשיו גם למה עשית את זה," הוסיפה בחומרה כשראתה אותו פוצה את פיו למחות. "האמת היא שדי ציפיתי שזה יהיה אדון פוטר הצעיר," אמרה ולהפתעתו ראתה אותה מחייכת חיוך קטן.
"למה, פרופסור?"
היא לא ענתה ולבסוף אמרה, "תראה, הפעם אני אוציא אותך במילת אזהרה ותו לא, אבל פעם הבאה אתה תיענש בחומרה."
הוא הנהן בהכרת תודה ונעמד כדי לצאת החוצה שהוא שמע את מקונגל אומרת, "מייקל, אתה לא שוכח משהו?"
הוא הסתובב וראה אותה מחזיקה בידה פתק איחור. הוא חייך, לקח את הפתק ויצא מהחדר חזרה לעבר כיתת השיקויים.
הוא נכנס בשקט, הגיש את פתק האיחור לפרופסור תיאודור והתיישב ליד ג'יימס.
"אז מה רצתה אשת הדרקון?" שאל ג'ימס והכניס נוזל ירוק ומבעבע לקדרה.
מייקל הסתכל על דף ההוראות וענה כעבור כמה שניות, "היא אמרה שהיא די התפלאה לראות שאני מתקוטט עם סקורפיו, היא די ציפתה שזה יהיה אתה."
ג'יימס הסתכל עליו בפליאה והכניס את הבצל הירוק שקצץ קודם לכן לקדרה. "למה אני?"
"אני לא יודע, אני מניח שאולי זה בגלל אבא שלך. הוא הרי הארי פוטר וכול זה."
ג'יימס הרים גבה אך לא אמר דבר.
הם בילו את שארית השיעור בשתיקה, קוצצים מרכיבים ומערבבים נוזלים שונים, אך מה שהיה אמור לצאת בסוף השיעור היה שונה ממה שהיה אמור לצאת. גוש שחור בעבע להם מתוך הקדרה.
"אני לא חושב שזה מה שהיה אמור לצאת," אמר ג'יימס, שלקח מצקת והרים מעט מתוך הקדרה.
"אתה חושב?!"
הם התחלו לצחוק כששמעו את קולו של תיאדור אומר, "בראבו, העלמה פלורנס והעלמה רוסו. יצרתם את שיקוי שינוי הצורה לחיות בצורה המושלמת ביותר. עשרים נקודות לגריפנדור. בראבו."
הצלצול נשמע וכולם קמו ממקומותיהם לעבר היציאה כשתיאודור אמר, "שעורי בית! כתבו סיכום על השיקוי נוזל ההפיכה לחיות."
"יופי, גם לא עשיתי את זה טוב וגם אני צריך לכתוב על זה סיכום?" שאל ג'יימס בתסכול, אוסף את חפציו.
סקורפיו וחבורתו עברו ליד מייקל וג'יימס והדפו את מייקל בגסות. "סליחה, מייקל, אתה פשוט בלתי נראה," הם אמרו, ואז יצאו, מצחקקים ברשעות.
"אני אהרוג אותו," אמר מייקל בכעס והתכוון לצאת אחרי סקורפיו כשג'יימס עצר בידו.
"עזוב, הוא לא שווה את זה. הוא מנסה לעשות את זה בכוונה."
מייקל נשם עמוק והתכוון לצאת החוצה שהרגיש טפיחה קלה על כתפו. הוא הסתובב וראה את לורה עומדת מולו, מעט מבוישת.
"רציתי... רציתי להגיד תודה, על מקודם," אמרה וחייכה חיוך קטן לעברו.
הוא חייך והיא המשיכה, "אני לא מבינה את זה, סקורפיו היה ילד נחמד ופתאום הוא השתנה."
החיוך שהיה על פניו של מייקל נמחה בשנייה והוא אמר בקרירות, "אני מניח שאנשים משתנים."
היא הסתכלה עליו בהרהור. "כן, אני מניחה."
הם עמדו ככה מספר שניות, נועצים אחד בשני מבטים עד שג'יימס נעמד בניהם ואמר, "אני לא רוצה לקטוע את הרומנטיקה, חבר'ה, אבל יש שיעור בהתגוננות מפני כוחות האופל והפרופסור שמלמד אותנו הוא לצערנו ראש בית של סלית'רין. הוא יכול להוריד לנו על איחור של שתי דקות!"
"אתה צודק," אמר מייקל, הוא הסתכל על לורה, חייך חיוך קטן והם צעדו לעבר הכיתה.

לורה נכנסה לחדר בסוף הלימודים מותשת. היא נשכבה על מיטתה ועצמה את עיניה. כעבור כמה דקות שמעה את דלת החדר נפתחת ונטרקת.
"אלכס?" שאלה, לא פוקחת את ענייה.
"כן, מה את עושה כאן?"
"הייתי עייפה והחלטתי לבוא לנוח כאן."

הפרק הקודם		הפרק הבא