סנייפ

שמעתי צעדים מתקרבים.נצמדתי לקיר מרוב פחד.בדלת עמד לא אחר מאשר סוורוס סנייפ.

הוא התקרב."שבי."הוא נהם.הוא השעין את כל משקלו על כתפיי, ובלית ברירה התיישבתי על הרצפה.

סנייפ התכופף וקירב את פניו לשלי.הרגשתי שהוא הולך לנשק אותי בכל רגע. לא יכולתי לסבול את ההרגשה,

ונשכתי את שפתו העליונה.פניו התעוותו בזעם והוא התרחק ממני.הוא שלף  את שרביטו,והתחלתי להתפתל 

ולנסות לקום.סנייפ היה חזק ממני והצמיד אותי לקרקע."אני הולך,תירגעי."הוא נזף בי.הזעפתי פנים אליו.

"רק.."הוא אמר בנימה מהוססת.פתאום פניו עטו הבעה החלטית ומרושעת."קומי.קרושיאטוס!"הוא הביט בי

בעונג מתפתלת על הרצפה ונאבקת עם האוויר.פס אור חזק יצא משרביטו והתקרב ללחי שלי.הוא עבר עליה

והגיע לצוואר.הוא כמו חיבק אותו,אבל למעשה הוא עטף אותו,ועטף אותו,ועטף,עד שלא יכולתי לנשום.

סנייפ סרק אותי במבטו,הרים אותי מפס האור שעדיין חנק אותי.הוא הביט בי,ולא זיהה את היפהפיה

שיצא איתה כמה שנים לפני כן.וגם עכשיו,לא נראיתי מרשימה במיוחד:פניי היו שחורים מאפר המדורה ששם

אותי בה כל ערב,כל גופי היה רפוי ממספר הפעמים שסנייפ הפגין סימני אהבה מזוייפים והטעה אותי.

פעם אחת הוא אפילו שם אותי במיטה גבוהה ממש עם מצעים נקיים,עלה אליה גם,והפיל אותי ממנה

ושתי ידי עדיין שבורות,מזכרת אכזרית.בלי לדבר על זה שהייתי חצי מעולפת.הוא עזב אותי,

הרים את גופי המחוסר הכרה והטיל עם שרביט מכוון אל רקתי "לגילימנס."שעה ארוכה ישב סנייפ

וקרא אותי כמו ספר פתוח,עד שנתקל במחשבותיי מהיום שחטף אותי. "ג'יימס פוטר?!" סנייפ נפל על הרצפה והתעלף.

		הפרק הבא