האיש במסיכת הנוצות הכחולה

אז. יתכן שאתם לא תאהבו את הפאנפיק הזה. אכן.

ישנו סיכוי קלוש שתרצו גם לרצוח אותי לאחר קריאת הפאנפיק, או תוך כדי, או, להלן, לפני הקריאה.

לשם כך, זו הכתובת של הבית שלי וזו הכתובת לחנות הסכינים הקרובה: https://www.lhbltd.com/product-category/%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D/

אה, אופס. עזבו.

בכל אופן, אני מקווה שתהנו!:)

וויתור זכויות, כמובן, להוד רוממותה רולינג, שאולי היתה אוהבת את הפאנפיק הזה ואולי לא. (כנראה שלא. הוא כתוב בשפה שמית עתיקה ובלתי מובנת בעליל.)

כוס הזכוכית הבוהקת נפלה משולחן העץ, התהפכה באוויר, ובהתעלמות מוחלטת מידו המושטת שלי סיריוס היא נפלה על הרצפה והתנפצה למאות רסיסים.

"רך כף!" הזדעקה לילי.

"זה לא הייתי אני!" קרא סיריוס.

"אז מי כן?"

"ירחוני!" סיריוס הרים את ידו ואצבעו המאשימה פנתה לעבר רמוס.

"מה פתאום אני?" נדרך רמוס.

"זה היה בטעות, אתה מותש בגלל הירח המלא האחרון." אמר ג'יימס בקול מרגיע.

"אז גם אתה חושב שזה אני?" רמוס התקומם וקם מכסאו.

לילי הניחה על ידו את ידה. "זה היה רך כף."

"איך אני?" התעצבן סיריוס. "זה ירחוני!"

"אני לא!"

"אז מי כן, אם לא אתה?"

"קרניים!"

"מה?" ג'יימס נכנס באחת לעמדת קרב. "אני בכלל בקצה השני של השולחן!"

"אז מה?"

"אז אני לא הגעתי עד לכוס הזאת!"

"לא להאשים את בעלי!" אמרה לילי במהירות של מטאטא.

"בוגדת!" צעק רמוס והתרחק ממנה בכעס.

"אני -" קולה של לילי נבלע בבליל צעקותיהם של השאר. סיריוס ניסה לומר משהו, אבל הבעיה היתה שכולם ניסו גם הם את אותו הדבר.

סיריוס נעמד על הכיסא - כדי להרגיש חשוב - ומיד נעשה שקט מצלצל.

"רמוס - ג'ון - ירחוני - לופין." אמר סיריוס בתיאטרליות מוגזמת. "האם תכרות עמי ברית?"

"אבל אתה חושב שאני האשם!" אמר רמוס בכעס.

"אבל איני, זה מכבר. אני מצטער מעומק ליבי. האם תכרות עימי ברית ותתהה זו כפרה למעשי הנלוזים?"

רמוס בהה בו ומצמץ. "מה?"

סיריוס נאנח. "לא חשוב. בכל אופן, אם כולנו אמרנו שאנחנו לא אשמים, אז אחד מאיתנו משקר ב-" הוא השתתק. כל העיניים פנו לפיטר, שישב במקומו שלצד סיריוס ואכל.

"זנב תולע!..."

פיטר הרים את עיניו. "מה?"

"אתה האשם!"

"במה?" פיטר התבלבל.

"בכוס שהתנפצה," הסביר ג'יימס.

"כוס? התנפצה?" תמה פיטר.

"כן," אמר רמוס, והצביע עם שרביטו על השברים. השברים התאחו ועל השולחן נחתה כוס זכוכית בוהקת. רמוס הורה עליה.

"אבל היא שלמה…" פיטר אימץ את המוח שאין לו.

הקונדסאים הביטו זה בזה ופרצו בצחוק.

*   *   *

האיש במסכת הנוצות הכחולה צעד הלוך ושוב בחדר הלא גדול, עיניו נעוצות במגילת קלף ממורטטת. הוא היה מוטרד, אבל מתחת למסיכת העיניים היה בלתי אפשרי להבחין בכך.

"קווין!" הוא אמר לעלם עם המסיכה השחורה, הפשוטה, שהופיע לפתע מולו.

"כן, אדוני," העלם השתחווה עמוקות.

"אני צריך מעקב. סביב מוקד מספר שלוש במכתש גודריק בהקדם האפשרי. דאג לזה."

"כן, אדון." הוא תלה את עיניו במסכה של אדונו. הוא אף פעם לא הצליח להפסיק לתהות מאין הנוצות הכחולות.

"משוחרר." האדון הסתובב, בעוד העלם משתחווה שנית ונעלם.

האיש במסכה חייך לעצמו מתחת לנוצות. עוד מטרה שלא יודעת מה הגורל שמחכה לה, עוד ניצחון. עוד נקמה. מאחורי וולדמורט ואוכלי המוות שלו שרצחו בלי לחשוב פעמיים, איש לא יוכל לגלות את המטרות שלו. ועד שוולדמורט ייפול, הוא ישיג את המטרה הגדולה. הניצחון והנקמה מחכים לו. הוא רק צריך לצוות על כלי המשחק לזוז.

איש לא יעמוד בדרכו.

		הפרק הבא