וואנשוטים על המיתולוגיה

"גברתי" עיניו של אוריון היו נעוצות בקרקע כאשר קד לכבודה, למרות שכל שרצה לעשות היה לנעוץ את מבטו באלה היפהפיה.

"אוריון" היא ענתה, טון הדיבור שלה מאשר לו להרים את מבטו "אתה רשאי להעמד"
עכשיו טון הדיבור שלה גם אישר לו לקום.

הוא נעמד לאט כדי שיהיה לו תירוץ להתעכב עם מבטו עליה.

שיערה הערמוני הארוך היה אסוף לאחור בעזרת רצועת עור והגיע כמעט עד עקביה
עורה נראה חלק ורך, והיא קרנה כמו הירח, כאילו הילה חיוורת של זוהר לבן מקיפה אותה.

הוא הרגיש את עיניה הכסופות הגדולות נועצות בו מבט כשעיניו שלו טיפסו במעלה גופה עד שמבטיהם נפגשו, והמבט שקיבל היה זועם.

"על מה אתה מסתכל, אוריון?" היא שאלה, טון הדיבור שלה זהה למבטה החודר.

"עלייך" הוא רצה להגיד, אבל הוא כבר ידע מה קרה לגברים אחרים שעשו את זה.

האחרון הפך לאייל ונרצח על ידי הכלבים שלו.

"ענה לי, אוריון" היא אמרה שוב, קולה תוקפני יותר

"עלייך" נפלט לו

נשמע קול חץ שנורה

משהו ננעץ בחזהו של אוריון וגורם לו ליפול לאחור

הדבר האחרון שהוא רואה זה את האל אפולו, חצי מחבק את הגבירה ארטמיס
"תמיד כאן כדי לעזור לך, אחותי" הוא אמר

"לא הייתי צריכה עזרה" היא ענתה, אבל בכל זאת נשענה על אחיה

הם צפו יחד באוריון גוסס לאט ובסבל

ומת

הפרק הקודם		הפרק הבא