הקונדסאים קוראים הארי פוטר והאסיר מאזקבא

רמוס ישב בספריה, מכין את החיבור לשיעור שינויי צורה, לפתע סיריוס וג'יימס נכנסים ברעש לספריה 'אוי לא' חשב רמוס, ג'יימס דחף את סיריוס והוא פגע האחד המדפים, ממדף גבוה נפל אחד הספרים רמוס הרים את הספר והסתכלו על הכריכה. סיריוס וג'יימס התחילו לספר לרמוס על הריב שלהם אך רמוס לא הקשיב "ירחוני...?" אמר ג'יימס "ירחוני!" אמר סיריוס בקול רם וזכה למבט ממאדאם פינץ' "אתה בכלל מקשיב לנו?!" אמר סיריוס הפעם בקול חלש יותר "מה זה הספר הזה רמוס?" שאל ג'יימס "הוא נפל מלמעלה" מלמל רמוס בעודו הופך את הספר וקורא את המאחורה. בעודו קורא רמוס מתחיל להחוויר 'זה לא יתכן' חשב רמוס בפאניקה והסתכלו על סיריוס "ירחוני... אתה בסדר?" שאל ג'יימס "כ-כן" גמגם רמוס, קם מהשולחן, לקח את החיבור והלך לדלפק השאלות 'אני חייב לדעת עוד' חשב רמוס 'היה כתוב שם מאחורה שסיריוס הוא אסיר נמלט ו-ו אוכ-כל מוו-ת'.

רמוס יצא מהספריה עם הספר והחיבור שלו ורץ לכיוון מעונות גריפינדור. רמוס אמר את הסיסמה לאישה השמנה ונכנס במהירות לחדר המועדון, הוא עלה לחדר שלו ושל חבריו. סיריוס וג'יימס שיצאו מהספריה לפניו בטענה שסיריוס "אלרגי לספרים" דיברו בהתלהבות על קווידיץ' פיטר שכב על מיטתו זולל כמה צפרדעים שוקולד, ואני יושב על מיטתי ובוהה בספר. "ירחוני מה יש לך מהספר הזה?" שאל סיריוס "משהו מרגיש לי ממש חשוד בספר הזה" ענה רמוס "אז אוליי נקרא אותו ונראה אם הספר באמת חשוד" אמר ג'יימס "כן מה שהוא אמר" אמר פיטר בפה מלא שוקולד רמוס נאנח "בסדר, מי קורא?" כל המבטים הופנו אליו אוטומטית רמוס נאנח שוב, פתח את הספר והחל לקרוא.

"הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" קרא רמוס את שם הספר

"פרק ראשון: דואר ינשופים

הארי פוטר היה מבחינות רבות ילד יוצא דופן ביותר. לדוגמה, הוא שנא את החופש הגדול יותר מכל תקופה אחרת בשנה" "איך אפשר לשנוא את החופש הגדול?!" שאל ג'יימס "אני ממשיך" אמר רמוס "או דוגמה אחרת: הוא השתוקק להכין את שעורי הבית שלו, אבל נאלץ לעשות זאת בסודי סודות, מאוחר בלילה. וחוץ מזה, הוא במקרה גם היה קוסם" "מה מוזר בלהיות 'קוסם'?" שאל ג'יימס "למוגלגים זה מוזר" אמר רמוס "השעה היתה כמעט חצות" "כמעט חצות?!" אמר פיטר "לא נורמלי" מלמל סיריוס "והארי שכב על הבטן במיטה. השמיכות כיסו את ראשו כמו אוהל, בידו האחת הוא אחז בפנס" "מה זה פנס?" שאל פיטר "מכשיר של מוגלגים, כמו לומוס" ענה לו רמוס והמשיך "ועל הכר היה שעון ספר פתוח, עב כרס, בכריכת עור תולדות הקסם מאת בתחולדה בגשוט" "פלא שהארי הזה עוד לא נרדם" אמר סיריוס וגיחך "אתם מוכנים להפסיק לקטוע אותי?" שאל רמוס "הארי סרק את העמוד בעזרת חוד עא הנוצה שלו, מקמט את מצחו בחיפוש אחר משהו שיוכל לעזור לו בכתיבת חיבור בנושא 'שריפת המכשפות במאה הארבע-עשרה היתה חסרת טעם לחלוטין - נמק והדגם' העט השתהה מעל לפסקה שנראתה מבטיחה." "מבטיחה ללכת לישון?" שאל ג'יימס "או לאכול?" שאל פיטר "אתה יכול לחשוב על משהו שהוא לא אוכל זנב-תולע?" שאל סיריוס "הארי היטיב את משקפיו העגולים על אפו, קירב את הפנס לספר וקרא: ...

הארי אחז בעט הנוצה בין שיניו כדי לפנות את ידו, הוציא מתחת לשכר שלו קסת דיו וגיליון קלף. לאט ובזהירות הוא פתח את קסת הדיו, טבל בה את עט הנוצה והחל לכתוב. מידי פעם הוא עצר להקשיב" "למה יש לי הרגשה שזה הבן של קרניים?" אמר פיטר "מה? למה שזה יהיה הבן שלי?" שאל ג'יימס "שם המשפחה שלו הוא פוטר ויש לו גם משקפיים עגולים כמו שלך" אמר פיטר "זה לא אומר כלום זנב-תולע" מחה ג'יימס "נכון יש מלא פוטרים" אמר סיריוס להגנתו של ג'יימס "טוב תפסיקו לקטוע אותי" אמר רמוס והמשיך לקרוא "אם מישהו מבני משפחת דרסלי היה שומע בדרכו לשירותים את רחש העט הכותב על הקלף, סביר להניח שהארי היה מוצא את עצמו נעל לשארית הקיץ בתוך הארון שמתחת למדרגות." "אני חושב שהמשפחת דרסלי הזאת עושה להארי את המוות" אמר ג'יימס "מסכים קרניים" אמר סיריוס רמוס נאנח והמשיך לקרוא "משפחת דרסלי, דיירי דרך פריווט מספר ארבע, הייתה הסיבה לכך שהארי סבל תמיד בחופשות הקיץ שלו. הדוד ורנון, הדודה פטוניה, ובנם, דאדלי, היו קרובי משפחתו היחידים של הארי." "מסכן" אמר סיריוס בעצב מדומה "הם היו מוגלגים, ויחסם לקוסמים הזכיר את ימי הביניים. ביתם של הדרסלים מעולם לא הזכירו את שמות הוריו המתים של הארי, שבעצם היו מכשפה וקוסם. כל השנים קיוו הדודה פטוניה והדוד ורנון, שאם רק ידאגו לדכא את הארי ככל האפשר, הם יסחטו מתוכו את כל הקסם. למרבה זעמם, הם לא הצליחו בכך. בימים אלה הם חיו באימה מתמדת פן יתגלה למישהו בסביבתם שהארי בילה את מרבית זמנו בשנתיים האחרונות בבית ספר הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. אך בשלב זה, כל שנותר להם לעשות היה לנעול בארון את ספרי הכשפים, השרביט, הקדרה והמטאטא של הארי מייד עם תחילת החופש הגדול, ולאסור עליו לשוחח עם השכנים" "אני רעב" אמר פיטר "גם אני" אמרו סיריוס וג'יימס ביחד "אוקיי אז בואו נלך לאכול ארוחת ערב באולם הגדול נוכל להמשיך לקרוא אחר כך טוב?" אמר רמוס "טוב" אמרו שלושתם יחד וארבעת הקונדסאים יצאו מהחדר.

		הפרק הבא