זה חלום?

-עשר שנים לאחר מכן-

״גברת וורל, את יכולה להשאר לרגע?״ שאלה מיס גונה, המורה השנואה עליה. מיס גונה עשתה כל שיכלה כדי לאמלל את חייה. היא הנהנה

 בראשה בחשש. היא עשתה משהו לא בסדר? ברגע שהתלמיד האחרון יצא מהכיתה, מיס גונה התחילה להשתנות. 

שערה התחלף בקן רוחש של נחשים כתומים. מצדנו צידי פיה צמחו חטי ארד. כשהיא הסתכלה למטה, היא ראתה שרגליה של מיס גונה הן 

רגלי תרנגולת. היא צעדה צעד אחד לאחור. פתאום התפרצה לחדר מיס גור. היא נאנחה בהקלה, עד שמיס גור שאלה את מיס גונה: ״איחרתי? 

הגעתי בזמן? להביא את הנקניקיות?״ היא הייתה די מבולבלת מהשאלה האחרונה, אבל לקח לה בדיוק שתי שניות להבין מה קורה. מיס גור היא 

כמו מיס גונה. מפלצת. מלבד שערה, שהיה עשוי מנחשים ירוקים, מיס גור הייתה העתק מושלם של מיס גונה. ״תעזבי את הנקניקיות, סתנו! 

יש לך פה חצויה ואת מדברת על נקניקיות? הנער הזה דפק לך את המוח!״ אמרה מיס גונה. ״אבל אאוריאלה,״ התלוננה סתנו. ״היא תיהיה הרבה 

יותר נוחה להריגה אם ניתן לה קודם נקניקיות!״ אאוריאלה נשפה בעצבנות, והיא הרגישה את הבחילה גואה בה. הן  הולכות להרוג אותה? פתאום 

נשמעה קריאה מאחוריה. ״הי, סתמו! עדיין יש לך את הנקניקיות האלה?״ היא הסתובבה במהירות, ומצאה את עצמה פנים מול פנים עם נער בערך 

בגיל 17 - 18. היה לו שער שחור, ועיניים ירוקות כחולות, כמו הים. סתנו נשפה. ״ הי, זה הוא! ״אאוריאלה גילגלה את עינייה. ״כן, זה הוא. 

החצוי הקטן והמעצבן הזה הרג אותנו עשר פעמים לפחות!״ היא הרגישה מאוד מבולבלת. מה זאת אומרת עשר פעמים לפחות?

״כן, ואני הולך לעשות את זה שוב!״ הוא אמר, ותוך כדי שלף מכיסו עט. בהתחלה היא לא הבינה איך עט יעזור לו בדיוק, אבל אז היא ראתה משהו 

מדהים. ברגע שהוא הוריד את המכסה, העט צמח לחרב ארד. סתנו ואאוריאלה בקושי הספיקו לעשות משהו, והוא שיסף אותן. הן התפוררו לאבק 

זהוב ונעלמו. ״גורגונות מעצבנות.״ הוא התנשף בעצבנות. ״אני שונא אותן.״ היא הביטה בו בהלם. איך הוא יכול להיות כל כך אדיש למצב? פתאום 

הוא פנה להביט בה, ונראה די לחוץ, מסיבה כלשהי. ״אמממ… יש כמה דברים שאני צריך להסביר לך.״ הוא הביט בעצבנות לעבר הדלת. ״אבל 

בואי נעשה את זה בחוץ, כשנהיה בטוחים שאת מוגנת.״ הוא סימן לה לעקוב אחריו והתחיל להתקדם לעבר הדלת. היא עשתה צעד אחד, ועצרה

 במקומה. מה היא עושה? היא אפילו לא מכירה אותו, איך היא יודעת שהיא יכולה לסמוך עליו? היא הסתכלה עליו במבט בוחן. הוא כנראה קלט 

את ההיסוס שלה, כי הוא מיהר להגיד: ״תראי, אני יודע שאין לך שום סיבה לסמוך עלי, אבל אני הצלתי אותך מהגורגונות,״ הוא הניד בראשו לאן 

שסתנו ואאוריאלה עמדו עד לפני כמה שניות. ״וחוץ מזה, אני יכול להסביר לך מה קורה. אני רק צריך שתסמכי עלי.״ היה משהו בקול שלו… הוא 

נשמע כל כך בטוח בעצמו, שהיא הרגישה שהיא יכולה לסמוך עליו. היא הנהנה בראשה לרגע. תנועה קצרה, בקושי מורגשת. אבל ראה את זה, וחייך. 

״בואי.״ הוא אמר ויצא מהדלת. היא עקבה אחריו עד למכונית כחולה שחוקה, שהיה נראה שהיא עברה הרבה. הוא נכנס פנימה, למושב שליד הנהג.

 זה הפתיע אותה. אם לא הוא הנהג, אז מי כן? היא היססה לרגע, אבל שניה לאחר מכן נכנסה למכונית. והיא כמעט צרחה. כי מאחורי ההגה, ישבה 

לא אחרת מאשר… אנבת׳.

החברה היחידה שאי פעם הייתה לה.

הפרק הקודם		הפרק הבא