מעלליהם של הדור הצעיר

אחרי שסבתא של אירוס הלכה,היא גררה את אלבוס לצד.

"אז מתי נלך לטיול?" שאלה בתקווה.

"מה דעתך על אחרי ארוחת הצהריים?"אלבוס היה נלהב לא פחות ממנה.

"בסדר."היא חייכה.

ארוחת הצהריים ,בשביל אלבוס, הייתה עינוי מאין כמוהו.הוא נלחץ מהטיול שלו ושל אירוס לאגם.ג'יימס,ששמע את השיחה וגם ראה את אלבוס לחוץ,והתקרב אליו,עם מליסה,חברתו.הכתם מהפחם שאירוס זרקה עליו עדיין לא ירד לגמרי.

"מה שלום מיסטר לחוץ?"

אלבוס המהם לעברו של ג'יימס,ולא טרח אפילו להסתובב. "צ'מע,אל תלחץ. דייט ראשון הוא תמיד מפחיד."

אלבוס הסתובב אל ג'יימס בבת אחת.

"איזה דייט?!"

"הדייט שלך עם זאת שזרקה עליי פחם."אמר ג'יימס והצביע על מצחו.

"היא לא הדייט שלי!!!!!" צרח אלבוס,ומיד התחרט על מה שעשה.בזווית עינו קלט את אירוס,שהייתה בדרך להתיישב לצידו,קופאת על מקומה. הוא הסתכל לה בעיניים,והיא בשלו.

אלבוס ראה דמעה קטנה,שיוצרת שביל רטוב אחריה,על לחייה של אירוס.הוא התמקד בה, בפניה היפות,ובדמעה הכסופה,כאילו לוחשת לו:

"מה עשית? גרמת לילדה היחידה שאהבת אי פעם לבכות.היא כנראה שונאת אותך.איך תחייה עם המצפון שלך עכשיו,אלבוססס סססוורוססס פווווווטר?"
אלבוס רצה לרוץ אל אירוס,להרגיע אותה, אבל אז נזכר שהיא בוכה בגללו.היא פנתה לאחור,והתחילה לרוץ,ידיה מכסות את פניה הרטובים,ודמעותיה משאירות שובל כסוף באוויר,שצונח מהר.אלבוס רץ אחרי אירוס שש קומות שלמות,כשמידי פעם מפרידים ביניהם גורמי המדרגות הזזות.בקומה השישית,אירוס נכנסה לחור הגדול מאחורי האישה השמנה.הדלת התחילה להיסגר,ואלבוס רץ אחרי אירוס,כל שנייה חשובה,ונדחס לתוך החריץ שנשאר,בעודו מנסה למחוץ את אלבוס.

הוא רץ אחרי אירוס,עולה במדרגות הלולייניות ונכנס לחדר של הבנות.נכנס? לא כל כך.כמעט נכנס.הוא נחסם על ידי מוני.חברה טובה שלל אירוס,שחורת שיער,אסוף בקוקו ומסודר תמיד,חומת עיניים.היא ומשפחתה גרו כמה בתים לפני הבית של הפוטרים.הייתה לה תקופה,כשהם היו בני 9,שהיא ריגלה אחריו,והיא התאהבה בו. אלבוס קיווה שההתאהבות הזאת כבר עברה לה.על כל הפנים,מוני חסמה אותו.

"מוני...תני לי להיכנס...."

"לא." אמרה מוני בהחלטתיות.

"מוני!"

"מה?!"

"תני לי להכנס!!!"

"אני לא מתכוונת לתת לך לגרום לה לבכות שוב!"

אלבוס לא שלט בעצמו,והוציא את שרביטו.הוא כיוון אותו על מוני.

"אנחנו מתחממים,הא,פוטר?" אמרה מוני בצקצוק לשון,מצפה לסירוב.

"כן.אנחנו כן."

רעד חלף בפניה של מוני.היא שלפה את שרביטה,גם.

....אל תצא לדו-קרב לפני שתלמד איך עושים את זה.נזכר אלבוס במילות אביו. אבל אני כבר יודע איך עושים את זה.אלבוס חייך לעצמו.

"עוף מכאן,ואני לא אפגע בך,אלבוס סוורוס פוטר."

"נראה לך שאת יודעת יותר קללות ממני,מינרווה ווולור נירוקרסטה ילקסון?"

"אל תקרא לי מינרווה!!!" צרחה מוני.

"מה אם אני לא רוצה, מינרווה?" אלבוס לחש בארסיות.

"זהו!!! דייי !!! נמאס לי,פוטר!!!!"צרחה מוני.

"סטפפאי!!!"

אלבוס נהדף לאחור.

"נראה לך שאת יודעת יותר קללות ממני?"

"כן!!! אם אתה לא רואה ,אני מנצחת אותך!!!!!"

"אני הבן של הארי ג'יימס פוטר!!! האיש שנשאר בחיים!!! זה שהרג את הלורד וולדמורט לפני תשע-עשרה שנה!!!"

"נו,ומה הפואנטה שלך?"

"הפואנטה שלי היא...."

מוני התקרבה אליו כדי לשמוע.

"לויקורפוס!!!"
מוני נתלתה מקרסולה באוויר.אלבוס הרים אליה את ראשה.

"זאת היתה הפואנטה שלי." הוא חייך אליה חיוך ממזרי.

"תוריד אותי!!!תוריד אותי ועכשיו!!!!"

"לא נראה לי.אני אשאיר אותך פה עד שאסיים לדבר עם אירוס."

"אתה חתיכת מנוול אחד,אלבוס סוורוס פוטר!!!!"

"אה,ואת לא?"

"אתה שברת את הלב שלה,ורוצה להמשיך?!"

אלבוס הרכין את ראשו.                                       

"צודקת." לחש חרש.

"יופי.עכשיו והיות את יודע מי צודק,תוריד אותי."

"יש לי עוד עניינים לסדר,מינרווה." אלבוס התמתח למראה פניה הזועפות של מוני.
"נראה לי שאני אתחיל עם אירוס." אמר ונכנס לחדר למרות זעקותיה של מוני.

החדר דמה מאוד לחדריהם של הבנים,אך עם זאת כל כך שונה.על המיטה הקרובה אל החלון,ישבה אירוס,כמעט רגועה.היא שמעה שהיא חשובה לאלבוס.

"אירוס....אני מצטער....." לחש לעברה של אירוס.

"אני יודעת.שמעתי."

אלבוס התקרב אליה,וחיבק אותה.כך ישבו שניהם,מחובקים,בזמן שנראה כמו נצח.אלבוס ידע,שהם השלימו.

הפרק הקודם		הפרק הבא