הגלגול הקודם

''לא''

כל המבטים הופנו במהירות לעבר הדובר שמעז להמרות את דברי פיץ: דקס.

"לא?"

"לא", התעקש דקס, מבטו נעוץ בג'נסי. "אתה לא צריך להקשיב למה שהם אומרים, ג'נסי. הם מנצלים אותך ואת כולם בשביל הכיף, אתה לא צריך להיות השליח שלהם. אתה לא אמור להיות כזה. ג'נסי בהה בדקס, המום.

כעת עיניי כל התלמידים היו מופנות אליהם. עוד לא קרה שמישהו אמר לפיץ "לא", או בכלל ענה בחוצפה.

נערה שחומה עם שיער חלק ושפתיים מלאות הוציאה את הנייד שלה והחלה לצלם את המתרחש.

הבלונדיני העביר יד בשיערו. הוא הביט בדקס ואמר בקול כנה, "אני מצטער שלא ערכנו היכרות ברורה, אני קיף", הוא הושיט יד ללחיצה.

דקס היסס אך לבסוף לחץ אותה , במחשבה שסוף סוף הצליח להתחבר למקובלי בית הספר בגלל תעוזתו.

אך זו התבררה כטעות.

קיף חייך ברוע.

הוא תפס את דקס ובמהלך מהיר העיף אותו מעליו על הרצפה. דקס נפל על בטנו , נאנק.

קיף פסע מעליו והניח את כף רגלו על עורפו.

"כלל ראשון, אתה לא מתחצף. לא אליי ולא אל פיץ. כלל שני, אם אני אומר לך לעשות משהו אתה עושה. כלל שלישי…'' הוא עצר לרגע מדיבורו , לוחץ חזק יותר כשדקס נאנק. "כלל שלישי, לעולם אל תחשוב, אפילו לרגע, שאני אהיה חבר של רפש כמוך." הוא הוריד את רגלו בדיוק כשהמורה האחראית הפנתה את מבטה. דקס התיישב , נאבק לנשום.

פיץ רכן לעבר דקס , שנסוג. "אל תעשה צרות – " אמר בעודו תופס בשערות ראשו הג'ינג'יות של דקס, מעמיד אותו. "אם אתה לא רוצה לסבול יותר." הוא הפיל את דקס בחזרה אל האדמה. "ג'נסי!'

ג'נסי קפץ. הוא הביט באימה בפיץ וקיף, וצעד במהירות לעבר המבנה.

פיץ וחבורתו החלו להתרחק, מגחכים. שאר התלמידים החלו להתפזר, חלקם מביטים בדקס ברחמים וחלקם ממלמלים לעברו, "דביל בארץ הדבילים".

לאט לאט נשארה החצר ריקה מאדם.

הוא מעולם לא הרגיש מושפל כל כך , דמעות איימו לפרוץ ולהתגלגל במורד פניו . הוא רצה להכות את עצמו .

למה הוא היה כל כך טיפש? למה הוא חשב שהוא יכול להשתלב?

כרגע הוא גמר כבדיחה של בית הספר , הבריונים יציקו לו בלי סוף והוא ירגיש מושפל ודחוי כל תקופת שהותו באקדמיה.

''צריך עזרה?''

הוא הרים את ראשו. נערה גבוהה חייכה שם והושיטה אליו את ידה.

הוא היסס. הוא כבר הבין שהושטת יד היא לא תמיד מחווה טובה.

''אל תדאג, אני לא אפיל אותך''

היו לה עיניים כסופות מדהימות שהוא היה יכול לבהות בהן במשך כל היום. הוא תפס בידה והתרומם.

''תודה'' מלמל , תוך שהוא מנער את האבק ממכנסיו. הם החלו לצעוד לכיוון האקדמיה.

''אני לין'' היא אמרה וחייכה, ''אתה דקס נכון?''

''כן'' הוא ענה מבלי להרחיב את דיבורו

''יום ראשון קשה,'' היא אמרה בהבנה '' השניים האלה מתעללים בכל החדשים שמגיעים לכאן. בעצם, הם מתעללים כמעט בכולם'' הוסיפה בעודם נכנסים לקפיטריה. ''אל תתרגש מהם , אבל גם אל תתערב להם בעניינים או תעצבן אותם, הם יכולים להיות נוראים יותר מהיום''

''אני לא - '' הוא החל להכחיש , כששמע קול קורא בשמה של לין.

''לין! בואי לפה!'' הם הסתובבו וראו נערה בלונדינית רצה לעברם , שערה מתנופף מאחוריה. היו לה עיניים כחולות בוהקות ובשיערה היו שזורות צמות דקיקות.

''היי מארלה , תכירי , זה דקס , הוא חדש פה'' אמרה לין בעוד הנערה ששמה מארלה מסדירה את נשימתה. היא הנהנה לעברו.

''היי דקס'' אמרה מארלה ''מצטערת להפריע לכם אבל המרצה רוצה לראות אותך לין , אני מניחה שזה קשור ליצירות שהגשת השבוע'' 

''אה טוב , אני באה. היה כיף להכיר אותך דקס ,'' אמרה וחייכה - כמה הבחורה הזו יכולה לחייך - ''נתראה'' והיא התרחקה עם מארלה לעבר המדרגות.

דקס הביט סביבו , עכשיו הוא לבד. ג'נסי כבר לא ירצה להיות חבר שלו , הוא לא יכול להסתובב עם לין או מארלה אם הוא לא רוצה לפתח שמועות , וכל בית הספר חושב שהוא חלאה. איך הוא תמיד להיות שנוא על כולם כבר ביום הראשון. דקס שנא את המחשבות הללו , אבל ברגע שהוא היה לבד הן החלו לחזור אליו.

לא היה לו תיאבון , אז הוא פנה לעבר כיתת האם שלו , חושב מה היה קורה אילו נהג אחרת.

כשהגיע לכיתה התיישב במקומו והניח את ראשו בין ידיו על השולחן וניסה בכל כוחו לא לחשוב על כלום. כשיחזור הביתה יגיד לאימו שייתכן שיהיה זה בית הספר השלישי שהוא עובר השנה

הוא כבר החל להירדם כשקול עמוק אמר מאחוריו.

''בחיי , כל החדשים - אותו הדבר''

הפרק הקודם