החבורה חוזרת הזמן

הארי רון והרמיוני חוזרים לזמן של הקונדסאים ורוצים להשאר שם אבל מה קורה כשהסיבוך הזה לא מאפשר להם לחזור?

כותב: גריינג'ר לנצח123
הגולש כתב 11 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 298

(5) 1 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: ת - זאנר: מ - שיפ: ח - פורסם ב: 22.02.2024 - עודכן: 29.02.2024

המלץ!

ID : 14638

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק בכתיבה

נקודת מבט רמוס

צרחתי, למה כל כךל הרבה דברים נכנסים לעולם שלי?

כרגע פגשתי דרך מראה את האני המבוגר ואני חייב להגיד... אני נראה נוראי, סיריוס המבוגר עוד יותר, בגלל שאין לי כוח כל פעם לחשוב על המילה הארוכה הזאת אז פשוט אגיד ביג-מי וביג-סיריוס, טוב?

נחזור לסיפור, הייתי צריך לצאת מהחדר הזה! אז יצאתי, החיים פשוטים. סיריוס רדף אחרי ועצר אותי "תקשיב, גם אני... המילה שמתארת את הדבר הזה אבל... מילות עידוד, מילות עידוד, מילות עידוד. סליחה, תן לי חמש דקות ואני על זה, בוא נחזור בנתיים"

"וואו רך כף, ממש עזרת לי" רק כשהשתמשתי בשם הרגשתי יותר טוב.

כשחזרנו ג'יימס לא שאל מה קרה אבל הוא נראה עצוב, הבנתי לליבו, אנחנו פגשנו את עצמנו המבוגרים וזה היה... מחריד... אבל הוא לעולם לא ייפגוש...

"אה!" קפצתי, "מה קרה?" שאל הארי, כולם חזרו בנתיים והיה לי רעיון מעולה "הארי, יש לך את גלימת ההיעלמות? ומפת הקונדסאים?" שאלתי בהתרגשות "יש ויש" הארי הוציא את המפה והסביר לנו איך הוא קיבל אותה "מגניב" ג'יימס אמר אבל ראיתי את הקנאה בקולו, גם הוא רצה חברים כאלה, שלא יבגדו בו בסוף, חוץ ממני ורך כף, כמובן. היה נדמה שלהארי אין גבול לחברים.

"בקיצור" המשכתי "עם שניים מכל דבר נוכל לעשות... מזימות... או איך שאתם לא קוראים לזה... קרניים?" הסתכלתי על ג'יימס וראיתי את החיוך הקונדסאי עולה על פניו, הרמיוני השיכה את דעתי כשצחקה, היא חיכתה את קולי "ואני חשבתי שילד 'חכם' כמוך לא יעשה דבר כזה" התפקעתי מצחוק, "את פשוט לא מחכה אותי טוב" אמרתי.

אבל הארי קפץ "זה רעיון מעולה! נוכל לתקשר דרך המראות שרך כף ו..." הוא נשמע נבוך "וקרניים היו משתמשים בהם" ניסיתי לדמיין אחך זה לדבר על אבא שלי בלי לקרוא לו אבא, זה בטח יהיה מוזר.

"מעולה" כמעט צרחתי, שכחתי שרון עדיין איתנו, "אז היום ב11:00 בלילה אתם חוזרים לפה ונעשה קצת באלגן" הארי אמר וראיתי עשכיו עד כמה הוא דומה לג'יימס, הוא היה יכול להחליף את ג'יימס בקלות ולא נראה לי שהיינו שמים לב, אל מתישהו כן היינו שמים לב כי להארי יש צלקת ו... כמובן, את העיניים של לילי.

אחת עשרה בלילה...