שלום.אני יוסטה.

תהנו!

"כן,"אמרה ג'יני בזהירות והסתכלה עליי במבט תהומי."איך ידעת?"היא שאלה.
הצבעתי באצבע רועדת אל שבעת ספרי הארי פוטר שהיו מונחים שם,כולם,מהראשון עד השביעי לפי הסדר.
ג'יני לא הבינה על מה לעזעזל אני,מטורפת שכמותי,מדברת,ואז היא קלטה מה היה כתוב על הכריכה.
"מה,בשם מרלין והשערות שצומחות לו באף,עושה השם של הארי על הספר?!?"היא לחשה אך זה נשמע כאילו צרחה.היא רצה למדף הספרים הרעוע והוציאה כל ספר,בזה אחר זה.דפדפה קצת,ומלמלה בין לבין כל מיני דברים שלא הבנתי.
איך היא הגיעה לאמריקה כל כך מהר מאנגליה?חשבתי.הרי אני גרה בקליפורניה,והיא גרה בכלל באנגליה,קרוב ללונדון-
"אוקיי,את מוכנה להסביר לי,במילים מפורטות ולאט לאט,מה קורה פה,ולמה הספרים האלה מספרים על חייו של הארי?"היא שאלה אותי,בעינייה מבט של יכולתי לפענח.
"א-אני חש-חשבתי שאת לא אמי-אמיתית,"גמגמתי.מה זה,אני ילדה בת 5?אני בת 20,בשם אלוהים!תתחילי לקחת את עצמך בידיים,לפני שתלכי לחדר מיון!"הרי-רולינג-כלומר-ג'יי קיי רולינג-היא כתבה אותך-אוך,למען השם!"התחלתי להתרגז.
מתי אני יתעורר מהחלום הזה כבר?!?
ג'יני הסתכלה עליי במבט מבולבל.
"כתבה אותי?"
"כן!טוב,עכשיו אני אפקח את העיניים ויגלה שהיום הולדת שלי אפילו עוד לא התקיים,"אמרתי,וסגרתי את עיניי.לאחר שתי שניות פתחתי את עיניי,אבל ג'יני עוד עמדה שם,עם חיוך אירוני על פנייה המהממות.
"מה זאת אומרת כתבה אותי?"היא שאלה בשקט."אני ספר או משהו?"
משהו מאוד דומה,חשבתי,וקיללתי את עצמי שאני ישנה חזק.למה אין לי את השינה של ההורים שלי,שמתעוררים מזבוב,ואני מתעוררת רק עם הליקופטר נכנס הביתה?!?
אז החלטתי פשוט להסביר לה...וזהו זה.אבל,לפני זה רציתי לשאול אותה משהו.ועם זה חלום,אז זה כבר לא משנה.זה במילא הזוי לגמרי.
"ג'יני,את יכולה לעשות קסם שאמא שלי וסבתא שלי ישכחו שהיום יהיה לי יום הולדת?אני רוצה להסביר לך הכל ברוגע,בלי שהם יחשבו שאני נחבלתי פה,בחדרי."
ג'יני נראתה בהלם."מאיפה את יודעת שאני מכשפה?!?!"
"את תכף תביני הכל,רק תעשי את הקסם כבר!!"זירזתי אותה.היא ירדה חרש במדרגות למטה,עדיין מוכת הלם,והטילה לחש על אמי וסבתי שישבו וחיכו בסבלנות.בין רגע הם כאילו קפצו ממקומן.אמא הלכה למחשב וסבתא התחילה לסרוג.
"יופי,עכשיו בואי ואני יסביר לך הכל.כל מה שאת רוצה שאני יסביר לך.רק תשאלי,"אמרתי לה כשהגענו לחדרי.
"אז ככה..."התחלתי,והכל זרם מפי כמו מעיין.ג'יני הקשיבה בפליאה,לפעמים אף שאלה שאלות.לאט לאט הבנתי שזה לא חלום,זה אמיתי לגמרי.אומנם הזוי-הו,ברמה שאי אפשר לתאר כמה הזוי.זה נראה כמו חלום.אבל בחלומות שלי,כל לילה,מאז שאני זוכרת את עצמי,אני מצמיחה כנפיים באיזשהו שלב.וכשהבנתי שהכנפיים לא הגיעו-הבנתי שזה אמיתי,למרות שזה לא מציאותי בכלל.
אבל המשכתי לספר לה.על הארי,ומה הוא מרגיש כלפייה.על רון,על הרמיוני,אל הכל...

"...וזהו.עכשיו את מבינה מאיפה אני מכירה אותך ואת הארי ורון והרמיוני וכל החברים.עכשיו את מוכנה להסביר לי-?"
"לא,גברת צעירה,יש לי עוד הרבה מאוד שאלות לשאול אותך!"
נאנחתי והתכוננתי לסבב השאלות הבא.

תגובות,ב ב ק ש ה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מתחננת!!!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא