היורש - שנה א'

תודה למעריץמושבע! ולכול מי שקרא את הפרק הקודם ואת זה. ואני בן!

דרך פריווט מספר ארבע, ביתם של משפחת דארסלי החדשה,  החופש הגדול.

ברוס דארסלי הוא ילד שכל בת הייתה חולמת עליו. גבוה ורזה, עור שחום, שער חום שגולש לו תמיד על עין שמאל, עיניים כחולות ואף ישר... "חתיך הורססס!!!" בשפת הבנות.
ברוס דארסלי הוא חצוי דם. חצי מדמו מוגלגי והחצי השני דם של קוסמים. אמו הקוסמת נקראת לבנדר בראון ואביו הוא דאדלי דארסלי. כן, דאדלי דארסלי המפונק והמעצבן והמטומטם וכל שאר הדברים האלה.
אימו של ברוס, לבנדר, תמיד חיכתה ליום הזה שבו ידפוק ינשוף על חלונם ויביא את המכתב מהוגוורטס... "פשוט חלומי!".
ואז היום הזה הגיע.
"הוא הגיע!!! הוא הגיע!!!" צווחה לבנדר בציפייה.
"מי?" שאל אותה ברוס.
"הינשוף!! אתה נוסע להוגוורטס!!". לרגע ברוס השתתק. "הוגוורטס?" שאל. "אני קוסם?" ואז צעקה פילחה את דרך פריווט (שכבר לא מאוד רגילה) "אני קוסם!!!!" צרח ברוס, וריקד ברחבי הבית. "אני קוסם!!! אני קוסם!!! אני קוסם!!! אני קוסם!!!" צרח כמו הודעה מוקלטת. חתיך חתיך... אבל לא מאוד חכם...
"מה קורה פה?" נשמע קול מהקומה העליונה.
 "ברוסיקו קוסם! הוא נוסע להוגוורטס!" קראה בשימחה לבנדר אל הקול.
לפתע היה רעש במדרגות. ודמות שמנה וחזירית הופיעה בפתח. "הוגוורטס?" שאל דאדלי (ברור לכם שהחזיר היה בעצם הוא. לא?). "כן!" קראה לבנדר בהתרגשות, בזמן שברוס המשיך לצעוק ברחבי הבית "אני קוסם!".
"ברוסי?" שאל דאדלי והתקרב אל ברוס. "הוגוורטס?" שאל, וברוס השתתק. בשלב הזה דאדלי כבר החזיק בכתפיו של ברוס.
"כן..." אמרה לבנדר בהיסוס.
"קוסם!" צעק דאדלי וחיבק את ברוס בכוח רב כל-כך, עד שברוס כמעט נמחץ.
"הוא קוסם הוא קוסם הוא קוסם!" דאדלי החל לזמר. ולבנדר וברוס הצטרפו לשירה. הם עשו רכבת, שרו שירי יומולדת,הכינו עוגה והזמינו די-ג'י. וככה חגגו יום שלם, 24 שעות שלמות.
לאחר כמה ימים הגיע היום הגדול, שופינג בסמטת דיאגון!!!
"אוקי..." אמרה לבנדר והציצה לרשימת החפצים להוגוורטס. "אתה תלך לקנות שרביט אצל העלמה אוליבנדר. ואני אלך לקנות את כל השאר".
"גם גלידה?"
"כן... אבל אתה הולך אל העלמה אוליבנדר"
העלמה אוליבנדר הייתה בתו של אוליבנדר, יוצר השרביטים הנודע.
גילו שהלמה אוליבנדר היא העלמה אוליבנדר רק לא שאוליבנדר מת. ביתו, רולינדה אוליבנדר, לא ידעה על זה שאביה הוא מלך השרביטים הידוע, אדון אוליבנדר, אבל בכל זאת העריצה אותו. העלמה אוליבנדר העריצה את אוליבנדר כל-כך, עד שהחליטה להמשיך את החנות שלו לאחר שמת. וביום הראשון לעבודה שלה ראתה מכתב דבוק לשולחן. והיה כתוב במכתב:

 לעלמה שנדר (אז עוד לא ידעו מה שם משפחתה האמיתי, וקראו לה בשם משפחתה של אמה).
אני חייב לומר לך משהו...
לפני שלוש שנים, ביום הולדתי ה90 החלטתי לחקור איפה בתי האבודה. הסתבר לי שחברתי הטובה, הגברת שנדר, מתה מזמן. חקרתי את שלושת בנותיה, אריניה, שלי ואת: רולינדה. שמך היה אותו שם של בתי האבודה, הבת שלי ושל הגברת שנדר.
אז היום החלטתי לחשוף בפנייך את מציאתי, אז החלטתי לכתוב את המכתב מחדש:
לעלמה אוליבנדר.

מפה היה המכתב מטושטש, וטיפות דם קטנות ניתזו על המכתב.
כך ידעה העלמה שנדר (לשעבר) שאלה היו המילים האחרונות של אביה, אוליבנדר.
וחזרה אל לבנדר וברוס (דאדלי לא יכל לבוא איתם).
"טייינג" צילצל הפעמון שהיה בדלת העץ הכבדה, כשזאתי נפתחה. ברוס ניכנס לחנות של שנדר-אוליבנדר. "הלו?" שאל בכבדות. "הלו? יש פה מישהו?" קרא אל תוך החנות הישנה.
"כן..." בקע קול נשי מהחשכה. מהחשכה באה האישה היפה ביותר שברוס ראה מימיו. היו לה עיניים כחולות, שער בלונדיני, גוף טיפה שחום, עדין ושברירי. "שלום!" חייכה עליו רולינדה אוליבנדר.
"מה שמך?" שאלה אותו.
"ברוס..." אמר בחולמניות, כמו מתוך חלום.
"איפה אמך?" שאלה אוליבנדר.
"הלכה לקנות את הספרים" ברוס התעורר. הוא זה שהבנות רודפות אחריו! לא הוא אחריהן!
"תנסה את זה..." אמרה לפתע אוליבנדר. "עין של סלמנדרה, ערבה מפליקה, שלושים וארבעה סנטימנטרים, גמיש".
"אווו... תני לי!" אמר ברוס בחוצפה וחטף את השרביט מידה.
"תיזהר..." אמרה אוליבנדר ו... בום! אחד מחלונות הראווה התפוצץ.
"דופסי..." אמר ברוס, ונראה שלא הצטער כלל.
"נסה את זה: שערה מזנב של חד קרן, ערבה מפליקה, עשרים וחמישה סנטימטרים, קשה".
ברוס שוב חטף את השרביט מידה, נופף בוא (הפעם בזהירות) ו... בום! שניים ממדפי השרביטים נפלו.
"אוקי..." מילמלה לעצמה גברת אוליבנדר, ומשום מה נראתה מרוצה. "אציו!" קראה לפתע, ושרביט אף לידה. "נסה את זה: שערה של ויליה, ערבה מפליקה...". פליק! לפתע ברוס נתן לה סטירה ונראה כועס. "למה הכל אצלי ערבות מפליקות?" שאל בעצבנות.
"בגלל זה" אמרה ברוגע, ומיששה את לחיה הכואב.
"הא..." קלט לפתע ברוס את מה שעשה. "נתתי לך פליק...".
"נכון" אמרה. ונראתה משועשעת. "להמשיך?".
"כן".
"יופי! שלושים סנטימטר וגמיש. נסה" הפעם היא דחפה לו את השרביט ליד.
הוא נופף בשרביט ו... וואו! שני השרביטים שניסה קודם התעופפו באוויר.
"הנה! כך את זה!" נתנה לו אוליבנדר ונראתה מהורהרת.
 "הנה הכסף..."
"לא! זה חינם!"
"מוזר..." ברוס יצא מהחנות, ושם פגש את אימו שקנתה את הגלימות, הספרים, הקדרות וגלידה בשבילו.
"מה השרביט שלך?" שאלה אותו לבנדר.
"שערה של ויליה, ערבה מפליקה, שלושים סנטימטר וגמיש!" אמר בעליזות.
"ואוו!" צווחה לבנדר. "ויליה!".
לבנדר וברוס ישבו על ספסל, ונהנו מגלידה טובה.
אחרי כמה ימים הגיע היום שברוס עוזב להוגוורטס.
"ברוסי... תזכור אותי..." בכתה לבנדר אל ברוס. "אתה תזכור?"
"כן" הינהן ברוס ועבר לרציף תשע ושלושה רבעים. לבנדר החליטה לא לעבור איתו ולהישאר בחוץ עם דאדלוש מאמוש.
הנסיעה עברה חלק. בלי תקלות ובלי כלום. הא... היו משהו אחד שברוס סיפר על זה לאחר מכן לכל הקוסמים שראה. זה היה שהוא נפגש עם ג'יימס ואלבוס.
איך שזה נראה היה שג'יימס מכיר לאלבוס את האנשים ברכבת.
"טוב אלבוס" שמע ברוס קולות מחוף לתא שלו. ואז התא נפתח. "והאיש הזה נקרא..." אמר ג'יימס פוטר ובחן את ברוס בקינאה. "איך קוראים לך?".
"אתה ג'יימס פוטר!" אמר ברוס בהתרגשות.
"נכון... אבל מי אתה?" שאל אותו ג'יימס, הפעם בהבעה של גועל.
"ברוס..." גימגם "ברוס דארסלי..."
"מה???" צעק ג'יימס."אני קרוב משפחה שלכם!" אמר ברוס. והשתתק.
שתיקה מביכה שררה שם.
ג'יימס ואלבוס בהו בברוס. ברוס בהה בג'יימס ובאלבוס.
ואז פתאום נשמע קול מוזר מפיו של ג'יימס, מין צרחה דקה וקלושה, צרחה שנשמעה כמו צרחה של בת.
ג'יימס הסתכל על ברוס ואלבוס, מובך לגמרי מצרחת הנקבה שבקעה ממנו, וברח.
"סלח לי" אמר אלבוס. "אח שלי הוא קצת..."
"משוגע?" הציע ברוס.
"כן..." אמר אלבוס.
"וואלה..."
"כן... וואלה..."
שתיקה עברה ביניהם.
"הא... אתה שנה ראשונה?" שאל אלבוס.
"כן" ענה ברוס.
"כדאי שאני אלך לחפש את ג'יימס"
"כן"
"ביי" אמר אלבוס, והלך.
הסירות עברו בשלום (משפחת דארסלי נסעו לחופשה בכרתים שנה לפני זה, ושטו בסירה כל הזמן, גם בסערות) כך שאין מה לספר על הסירות.
את מה שהמנהלת מה-שמה אמרה ברוס לא שמע, כי הוא פיטפט עם עוד ילדים.
ואז המיון.
אשליין, דיק. רייבנקלו!  וויזלי, רוז. הוא ראה את הילדה היפה ביותר בעולם עולה על הכיסא, עם שער ג'ינג'י ועיניים חומות והשאר אין לתאר מהיופי. מתיישבת, שמו על ראשה את המצנפת ו... גריפינדור!"ואוו... אני מקווה להיות גריפינדור..." אמר לכולם. והם ציחקקו כשילדה צנומה וחלשה בשם סאלי שונרי התמיינה להפלפאף.
"אני לא רוצה להיות בהפלפאף... עם אלה הבנות שם!" אמר בהססנות ילד אחד, חיוור עם שער בלונדיני.
דארסלי, ברוס. "היי! קראו לי! ביי!" אמר לילדים.
ואוו... אין לתאר... זה כל כך ברור ש... "שמה?" שאל ברוס את המצנפת  גריפינדור!
אחד השולחנות הריע בקול גדול. וברוס הלך לשם. ומשום מה הילד החיוור הסתכל עליו בקנאה.
מאלפוי, סקורפיו. הילד החיוור התיישב על הכיסא. ולאחר דקה בערך המצנפת ענתה סלית'רין!
ואז עלה פוטר, אלבוס.
לאחר זמן לא רב ענתה המצנפת... סלית'רין!
"מה?" צעקו כל שולחן גריפינדור, וכול שולחן סלית'רין.
לפתע ג'יימס קם. הסתכל על אלבוס במבט כואב... ויצא מהאולם.
פתאום מהומה גדולה ליד הבמה עם הכיסא. ורק אז ברוס ראה את זה: אלבוס פוטר התעלף ומצנפת המיון הונחה לידו, שרופה לגמרי.

רחובות תל אביב, ישראל, החופש הגדול, אחת עשרה וחצי בלילה, יום לפני יום הולדתה ה11 של לייזי.

לייזי היא ילדה מיוחדת. היא קוסמת.
לייזי היא ילדה בת כמעט אחת עשרה, ישראלית טהורה, עם שער חום, עיניים חומות וגדולות ואף קטן וישר. היא הייתה יתומה עם שני אחים, ג'ייק ומלווינה.
ג'ייק ומלווינה גדולים מלייזי בשבע שנים, הם תאומים. הם נסעו להוגוורטס שבע שנים קודם לכן, ועכשיו תורה של לייזי.
"תזכרי: לא לעשות שטויות!" אמר לה ג'ייק, אחיה, לפני שבע שנים, יום לפני הנסיעה שלו ושל מלווינה.
באותו יום הוא שלח אותה לבית יתומים על שם מישהו (לייזי לא טורחת לזכור דברים כאלה שוליים) בבאר-שבע. כעבור יומיים היא ברחה משם. ומאז לא ראתה את אחיה יותר לעולם.
והנה, עכשיו היא יושבת ברחובות העניים בתל-אביב, ומחכה ליום הולדתה שיחל בעוד 3 דקות ו13 שניות.
דיייינג צילצל הפעמון הקטן שבשעון, מלווינה קנתה לה ליום הולדת שנתיים את השעון הזה.
היא הסתכלה בשעון ו... כן! היומולדת שלה!
היא התבוננה ברחוב, בודקת עם משהו השתנה לכבודה, אבל כלום.
ואז שליף! ינשוף עבר ליד עינייה, ונפל בפחים שמאחוריה."אוי!" לייזי קמה. "אתה פצוע?" שאלה כשראתה שהוא מנסה לשחרר משהו מרגלו עם מקורו. "רוו רוו" ענה לה. ואז היא ראתה את המכתב.
המעטפה הייתה מדף חלק ולבן, כזה שלא ראתה אף פעם, וסימן יפה כזה... שהיה בו גירית על רקע שחור וצהוב, נחש על רקע ירוק וכסף, אריה על רקע זהב ואדום ונשר על רקע כחול וברונזה. ארבעת החיות הקיפו אות H גדולה. מעליהם סרט עליו כתוב הוגוורטס, ומתחתיהם סרט בו כתוב: DRACO DORMIENS NUNQUAM TITILLANDUS . והיה כתוב על המעטפה היפה והלבנה הזאת משהו באנגלית... *For Lazy no last name, Tel - Aviv, the sidewalk.. ועם האנגלית הדלה שלה הבינה דבר כזה: לייזי ללא שם, תל אביב.
"כתוב שם ללייזי ללא שם משפחה, תל אביב, המדרכה.*" אמר לה הינשוף.
"וואלה..." אמרה לייזי, שנזכרה ביום הזה לפני שבע שנים, שבו הינשוף אמר בדיוק אותו הדבר לאחיה.
"תפתחי את זה..." אמר הינשוף, עם שמץ של ליגלוג.
במכתב עצמו היה כתוב:

Hogwarts School of Witchcraft and Wizardry.
Head: Minerva McGonagall.
Miss No Name expensive.
We are pleased to inform you saved you a place at Hogwarts School of Witchcraft and Wizardry.
See attached list of books and equipment needed.
School year begins on 1 September. Please send Insupach no later than July 31.

Sincerely,
Minerva McGonagall
Principal.**

"כתוב פה: בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
מנהלת: מינרווה מקגונגל.
העלמה ללא שם משפחה היקרה.
אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום בבית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.
שנת הלימודים מתחילה ב-1 לספטמבר. אנא שלחי ינשופך לא יאוחר מ-31 ביולי.
בכבוד רב,
מינרווה מקגונגל
המנהלת."** תירגם הינשוף.
"וואי!" צווחה לייזי באושר. "אבל... איך אני אטוס ללונדון?".
"תעופי" אמר הינשוף בפשטות.
"ומה עם לקנות את כל הדברים? אין לי כסף..."
"אנחנו נקנה לך"
"מי זה אנחנו?"
"עוד מעט הענק יבוא. ונטיס אותך, אני והוא, אל סמטת דיאגון. את יכולה בינתיים לקרוא את שאר המכתב"
ב"שאר המכתב" היה כתוב את רשימת הדברים שצריך להביא, היה כתוב שם:

Uniform
Freshmen are required to obtain the items in the following:
1. Three simple work robes (black)
2. One simple pointed hat (black) daily wear
3. A pair of protective gloves (dragon leather or similar material)
4. Winter cloak (black, silver buckles)***

כמובן שלייזי לא הבינה, אז היא לא המשיכה לקרוא, למרות שהיה עוד הרבה מה לקרוא.
הלילה היה קר ולח, ולייזי בקושי נרדמה.
למחרת בה חצי ענק אחד, שמו היה האגריד.
לאחר כמה זמן, שבו האגריד הפיל עצים והבהיל מוגלגים ("בטעות!" אמר בעברית עילגת), האגריד הוציא מטרייה ורודה ואמר ללייזי לעלות על כתפיו הרחבות "Already taking off!" אמר.
"אהם אהם!" כיחכחה לייזי בגרונה.
"הוא אומר 'כבר ממריאים'" אמר הינשוף בשיעמום.
והם באמת המריאו.
"ואוו!" קראה לייזי בקול
"ששש! המוגלגים ישמעו אותנו!"
"אוקי". לייזי ידעה מה זה מוגלגים, כשהיא הייתה קטנה מלווינה הייתה מספרת לה על זה שאימם הייתה אומרת הרבה פעמים, סתם על אנשים ברחוב, שהם מוגלגים, אנשים חסרי קסם, מה שאומר שלייזי ג'ייק ומלווינה היו עם קסם, זה מאוד מצא חן בעיני לייזי לחשוב על זה.
ואז היא ראתה שהם טסים ישר מעל לונדון.
"איך כל כך מהר?" שאלה
"Magic ..." ענה האגריד.
"קסמים" תירגם הינשוף.
"איך אתה מדבר?" שאלה לייזי את הינשוף שאלה שחיכתה לשאול כבר הרבה זמן.
"אותה תשובה. קסמים." ענה הינשוף, אבל הפעם מהורהר קצת.
"Go straight to King's Cross!" אמר האגריד בהתלהבות.
"  "But do not stop Diagon Alley?שאל הינשוף.
"No. Already bought everything she needs. This case"
"הוא אומר שהוא קנה את מה שאת צריכה, הכול בתיק, אנחנו נוריד אותך בקינגס קרוס. תזכרי שהרכבת נמצאת ברצף תשע ושלושה רבעים!" אמר הינשוף.
"אוקי" ענתה לו.
הם ירדו בקינגס קרוס.
"ביי!" אמר לה הינשוף. והוא והאגריד עפו משם. היא נשארה לבד.
"רציף תשע ושלושה רבעים... רציף תשע ושלושה רבעים..." מילמלה לעצמה. היא חיפשה את הרציף. אבל כל מה שהיא מצאה היה רציף תשע, בלי שלושת הרבעים.
עברה שעה והיא עוד לא מצאה. עד שהיא הלכה אחורה כשהסתכלה על השעון. היא בכלל לא הרגישה כשהיא עברה בתוך קיר. ובכלל לא שמה לב שהשעון הגדול כבר לא נמצא שם.
היא המשיכה לחלום עד שהרגישה שהוא נופלת, ונחתה על פסי-רכבת קשים. "אך" מילמלה. הכוכבים היו יפים מאוד, אבל הם נעלמו כשהיא התעלפה.

"Hello. Are you all right?" אישה עם שער ג'ינג'י בגיל שלושים בערך רכנה מעליה כשהתעוררה.
"Yes ... Where am I?" שאלה כשקמה, ואז היא קלטה שהיא על ספסל באמצע קינגס קרוס.
" Where Tu Tu ...rakevet Hogwarts?" שאלה באנגלית עילגת.
"הא... את ישראלית" אמרה הג'ינג'ית במבטא ישראלי מושלם.
"כן... גם את?"
"לא. למדתי עברית רק לא מזמן. קוראים לי ג'יני ולך?"
"לייזי. לא הייתי על פסי רכבת? אני מתה?" שאלה לייזי ברצינות גמורה.
"לא"
"אז איפה אני?"
"ברציף תשע ו..." ג'יני חשבה רגע. "ושלושה Quarters... רבעים..."
"אבל אין פה רכבת"
"היא נסעה כבר. איחרת"
"מה?? באמת?"
"כן..."
"שיט..."
"רוצה שאני העתיק אותך?"
"מה זה 'להעתיק'?"
"הנה... תחזיקי לי ביד..." היא החזיקה לה ביד... "תעצמי עיניים ותחשבי על הוגוורטס... איפה את?" המשפט האחרון נשמע מעורפל ללייזי. היא הרגישה שהיא נמתחת, נקרעת, היא כמעט צרחה מכאב. בסוף התחושה נעלמה. היא פתחה עיניים והייתה על משהו רחב, רח וצמרירי...
"לייזי?!" שאל הינשוף מהדופן של הסירה.

" "Lazy?!שאל האגריד מתחתיה. אוי! היא נחתה על הראש שלו!
"לייזי? מה קרה?" שאל הינשוף, בזמן שירדה מראשו של האגריד.
היא סיפרה לו את כל הסיפור. איך נפלה על פסי הרכבת, איך התעלפה, כמה שהכוכבים היו יפים, על ג'יני ולבסוף, על ההעתקות.
"התעתקת לבד?"
"כנראה..."
"כדי שתלכי אל האולם מהר... גם אני בא עכשיו" אמר האגריד בעברית מושלמת.
"איך אתה מדבר כל כך טוב?" שאלה לייזי.
"I do not speak Hebrew!" אמר האגריד בבהלה. לייזי פנתה אל הינשוף.
"הוא לא מדבר עברית..." אמר הינשוף בזלזול.
האגריד ולייזי נכנסו לאולם בדיוק כשהתחילה המהומה.
לייזי ראתה את זה: נער עם שער ג'ינג'י בתלתלים ועיניים כחולות, מעולף לגמרי. לידו הייתה מצנפת, או מה שנותר ממנה, שרופה לגמרי וסביבתה נוצצת בזוהר קסום.

הוגוורטס, המרפאה בהנהלת העלמה פומפרי, יום שלישי ללימודים.

אלבוס קם משנתו במקום לא מוכר. היו שם המון מיטות וסדינים לבנים מסביב למיטות... "רגע! איך הוא ידעתי שמאחורי הסדינים יש מיטות?" חשב אלבוס.
"או! סוף סוף קמת!" אישה שמנמנה וחיכנית בשנות העשרים לחייה נראתה בפתח המקום הלבן הזה.
"את העלמה פומפרי" ציין.
"גם המוח שלך מתפקד! התקדמות!" צחקקה העלמה פומפרי. "אתה יכול לקרוא לי אמה".
אמה פומפרי היא בתה של מדאם פומפרי המנוחה, אשר בשנות הלימוד של הארי הייתה אחות.
אף אחד לא ידע על אמה פומפרי, שהתכתבה עם אמה**** מבית-ספר בובאטון.
כן, אמה למדה בבובאטון. בגלל זה אף אחד לא שמע עליה מעולם. אפילו מדאם פומפרי לא ראתה את אמה מאז אמה הייתה בת 11 ונסעה לבובאטון.
ברגע שמדאם פומפרי נפטרה, אמה שמעה על כך והחליטה להמשיך את מורשת משפחת פומפרי בתור אחות בית-ספר הוגוורטס.
"אמה "
"מה?"
"איפה ג'יימס?"
פניה של אמה נהיו עצובות.
"נעלם" ענתה.
"מה?!"
"הוא נעלם.  הוא יצא מאולם ו... אף אחד לא מצא אותו"
"אבל אי אפשר לצאת מהוגוורטס סתם ככה!"
"עובדה"
שררה שתיקה. אלבוס כעס על אמה. הוא לא ידע למה.
"אמה?"
"כן?"
"את בת של מדאם פומפרי ושל...?"
"של... מוגל"
הזעם שלו גדל.
"אמה?"
"כן?"
"איזה יום היום"
"עברו יומיים לאז שהתעלפת. פספסת יומיים של שיעורים."
"ואני באמת בסלית'רין?"
היא הנהנה בעצב.
"אני חייב שימיינו אותי שוב!"
"זה בלתי אפשרי."
"למה?"
"כי... ברגע שהתעלפת המצנפת נקרעה ונשרפה. לא נותר ממנה דבר.תקעת את המיון, יש ילדה אחת שעוד לא התמיינה"
"מי?"
"קוראים לה לייזי. לא ידוע שם משפחתה."
אלבוס הרגיש כאילו השם הזה מעורר אותו.
"חלמתי על משהו שאבא סיפר לי"
"על מה?"
"שאמא שלי פעלה בשביל טום רידל בשנה הראשונה שלה. בסוף החלום טום רידל עשה עלי אבדה קדברה, ידעתי שזה חלום. אז זה לא היה אמיתי"
"חלומות תמיד מנסים לומר משהו...".
ובנימה משמחת זו, סיימו את שיחתם.

*החלק הזה לקוח ברעיון שלו מהספר הראשון של הארי. חלק מקורי: "הארי פוטר, על הרצפה, בקתה-על-הסלע, בים." הארי פוטר ואבן החכמים, שומר המפתחות, עמוד 59.

**החלק הזה לקוח ברעיון שלו מהארי פוטר ואבן החכמים. חלק מקורי:

"בית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

מנהל: אלבוס דמבלדור

(מסדר מרלין, מחלקה ראשונה, מכשף גדול, קסם ראשי, מאגוואמפ עליון, חבר איגוד הקוסמים הבינלאומי.)

מר פוטר היקר,

אנו שמחים להודיעך שנשמר  עבורך מקום בבית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.

שנת הלימודים מתחילה ב-1 לספטמבר. אנא שלחי ינשופך לא יאוחר מ-31 ביולי.

בכבוד רב,

מינרווה מקגונגל

סגנית המנהלת." הארי פוטר ואבן החכמים, שומר המפתחות, עמוד 59.

*** החלק הזה לקוח במדויק מהספר הראשון. חלק בעברית:

מדים
תלמידי שנה א 'נדרשים להשיג את הפריטים הבאים:
1. שלושה עובדים בגלימות פשוטות )שחור(
2. אחד כובע מחודד פשוט (שחור (לבוש היומי)
3. זוג כפפות מגן)עור דרקון או חומר דומה(
4. גלימת חורף)שחורה, אבזמי כסף(

**** אמא שלה

 בתגובות יש לי שתי שאלות שאני מבקש שתענו עליהן: 1. מי עדיף? לייזי או ברוס? 2. מי עדיף? העלמה פומפרי או העלמה אוליבנדר? פליז תענו... ת"ב ודירוג פליז!

הפרק הקודם		הפרק הבא