תליון העולמות

מוקדש לבידל הפייטן-הבטאית שלי

 שכבתי בתוך השק שינה, מנסה להתחממם. הנער שאמר ששמו הארי והנערה והנער שנקראו הרמיוני ורון, כנראה חבריו הטובים, ישנו בצמוד אליי. או עשו את עצמם כאילו ישנים.
סגרתי את עיניי והרגשתי שמישהו מתקרב. שמעתי את דמבלדור מדבר, לא הבנתי מה בדיוק, כי הכנסתי את ראשי לשק. אחר כך, כשהלך הצצתי מהשק הסתכלתי-ועיניי נעצמו.
***********************
הבוקר הפציע. קמתי ובדקתי עם הקשת והסכין במקום ליד השק. לא מצאתי את האשפה, אבל ראיתי שהרמיוני מסתכלת בה.
"את יכולה להחזיר לי אותה?" שאלתי
"כן." היא ענתה והוסיפה, "בוקר טוב ".
לא עניתי. מילמלתי להארי "להתראות." אך אני לא בטוחה שהוא שמע. במקום זאת, התחלתי ללכת באיטיות לעבר המדרגות. פתאום הרגל שלי שקעה במדרגה נסתרת, כנראה. קיללתי בשקט. גם בארמון היה גרם
מדרגות שלם כזה מוסתר, וכשהייתי ילדה קטנה הייתי נתקלת במדרגות ומועדת. חלצתי את הרגל מהמדרגה והמשכתי לעלות, בזהירות.
בדרך למעלה פגשתי ענק, שהפותעתי ממידת גובהו, כי הוא היה קטן יחסית לאלה שאני מכירה.
שאלתי אותו איפה המשרד של דמבלדור והוא הסביר לי. הלכתי למשרד, מלמלתי "סוכריות כרמל." כי דמבלדור אמר לי שזאת הסיסמה בנתיים, ונכנסתי.
**************************
"דמבלדור?" הוא הופיע מיד.
"בוקר טוב. אני אסביר לך על הארי. הוא הקוסם המפורסם שהביס את וולדמורט."
"מי זה וולדמורט?" קטעתי אותו.
"הוא הקוסם הכי אפל בכל תולדות הזמנים, פולאינה. הוא הרג את הוריו של הארי, והשאיר לו את הצלקת. בזכותה הארי מסוגל לדבר לחשננית, כלומר לדבר עם נחשים. בשנתיים האחרונות וולדמורט שב לבית ספרינו -פעם אחת באמצעות דיבוק במורה ופעם שנייה
באמצות היומן שהוא חלק שמנשמתו."
"בסדר." אמרתי לאט. "אז... להתראות דמבלדור, ואמסור לאבא שלי ברכה ממך."
"בסדר גמור. אם כך- לחצי על התליון, בבקשה." לחצתי על התליון. הרגשתי הבזק חום ואור, ואז נעלמתי .

הפרק הקודם		הפרק הבא