קורות חייה של פרופסור טרלוני

סיביל ירדה במדרגות אל חדר המועדון של הפלפאף.
כשהיא הגיע לגרם המדרגות האחרון היא שמעה מישהו קורא לה.
"בואי רגע," אמר לה ילד גדול שהיה בשנתו החמישית. "בכית עוד פעם, תינוקת?" צחק הילד.
"זה לא עינייך." אמרה סיביל.
"תשתקי, טיפשה." אמר הילד, ששמו היה ברוס. "את לא תגידי לי אם זה ענייני או לא."
"אז מה אם בכיתי, אסור לי?"
"תבכי כמה שבא לך." אמר ברוס "אבל זה לא משנה את העובדה שאת תינוקת."
"אני לא." אמרה סיביל בקול מעת בכייני.
"הנה את מתחילה שוב."
"די, תעזוב אותי!" התחננה סיביל.
"למה שאני אעזוב אותך? בא לי להציק למישהו ואת הראשונה שראיתי. איזה גלימה ישנה יש לך! היא בטח יד שביעית."
"מה אתה רוצה, גלימה חדשה מאוד יקרה.
"אוי מסכנה. היי ג'ק," אמר ברוס לחברו, שהגיע פתאום. "בוא נתרום לה."
"כן." אמר ג'ק, "כמה את רוצה?"
סיביל שלפה את שרביטיה וניסתה לשלוח קללת שתק על ברוס, אבל ברוס חסם אותה ומיד לאחר מכן הוא תפס את סיביל בחולצתה והחל לסטור לה על הפנים.
"די!" התחננה סיביל, "בבקשה ממך." אמרה בקול חלוש. אבל הוא לא הקשיב לה והחל לחזק את מכותיו.
"עזוב אותה, פחדן עלוב." אמר קול מעל גרם המדרגות. "תתעסק עם אנשים בגודל שלך, אם כבר בו מולי."
סיביל הסתכלה לכיוון שהקול בה ממנו וראתה את קולין. קולין היה תלמיד שנה שביעית.
הוא היה התלמיד הכי מקובל בבית הספר. והוא היה גם החבר הכי טוב של ג'סיקה שהיא אחות של לורה.
קולין ירד וברוס וחברו ברחו משם כל עוד נפשם בם.
"מותק, מה קרה?" שאלה ג'סיקה שבאה כמה שניות אחר כך.
"הם נתנו לי מכות, וצחקו עלי בגלל שיש לי גלימה משומשת." אמרה סיביל בקול חלוש עוד יותר מקודם ופרצה בבכי.
כל היום סיביל ישבה בחדרה ובכתה. גם פה מציקים לי. בכל מקום שאלך, יציקו לי. למה זה קורה רק לי? אבל מזל שיש לי את לורה, ג'סיקה וקולין. חשבה סיביל. היא נזכרה מה קרה לה בבית הספר, שכל הכיתה שפחה עליה מים, שהיו מעורבבים בדבק ובוץ, ולאחר מכן נתנו לה מכות ושרו עליה שירים.
והיא נזכרה איך שבטיול השנתי שישנו באוהלים, הילדים נכנסו לאוהל שלה והלכו להרוס לה את הדברים. ובלילה שכולם ישנו הם לקחו את המזרון המתנפח שלה והכניסו אותו לאגם.ובבוקר היא קמה ומצאה את עצמה באמצע האגם ושתי ציפורים גדולות יושבות עליה. היא פרצה עוד פעם בבכי ונרדמה.
גם בלילה היא חלמה שמציקים לה ומרביצים לה.

למחרת, שאלה הפרופסור לטיפול בחיות הפלא, "סיביל, למה איחרת?"
"הלכתי אתמול לשון מאוחר והיה קשה לי לקום."
"שזה לא יקרה עוד פעם."

"סיביל שמעתי שאתמול ברוס הציק לך." אמרה לורה.
"כן, הוא צחק עלי שאין לי מספיק כסף לקנות גלימה חדשה." אמרה סיביל ודמעות התגלגלו במורד לחייה. "באיזה בית ברוס?" שאלה סיביל.
"הוא בסלית'רין. ולא פלא שהוא מציק לכולם."
לורה הביטה בסיביל בחיבה ואמרה, "את לא צריחה להתייחס למי שמציק לך."
"את צודקת." אמרה סיביל, וחשבה בליבה מה הייתה עושה בלעדיי לורה.


תגובות בבקשה.

הפרק הקודם		הפרק הבא