שעת דמדומים

"אמא, אני יוצאת!" קראה רנסמיי. זה היה שבועיים אחרי מסיבת יום ההולדת. "לאן? עם מי? מתי תחזרי?" שאלה בלה שהופיעה בחדר לפני שרנסמיי הספיקה

למצמץ. "לסרט. עם ג'ייקוב. בערך בעשר." מלמלה רנסמיי. "את יודעת שאני לא אוהבת שאת יוצאת לבד. אליס לא יכולה לחזות עלייך או על ג'ייקוב." נאנחה בלה.

"אמא, הוא איש זאב. אני בטוחה שהוא יכול לשמור עלי!" קראה רנסמיי. "נו, בסדר." אמרה בלה לאחר התלבטות בינה לבין עצמה. "יש! תודה!" חייכה רנסמיי

וחיבקה אותה. "אדוארד!" קראה בלה לאחר שרנסמיי יצאה. "היא אמרה את האמת?" שאלה בלה. "כן, בלה. את דואגת לה יותר מידי בזמן האחרון." חייך אדוארד.

"אתה יודע ממה אני דואגת." אמרה בלה. "אבל את שוכחת שאני יכול לקרוא את המחשבות של שניהם, ואני יודע שהם לא מתכוונים לעשות את זה." אמר אדוארד.

"אני פשוט לא רוצה שהיא תיכנס להיריון בגיל הזה. אני לא רוצה שהיא תעבור מה שאני עברתי." נאנחה בלה. "בלה, ג'ייקוב יודע מה עלול לקרות. ואני לא אומר

שהוא לא חושב על זה אף פעם-" אדוארד שם לב להבעתה של בלה. "אבל הוא לא מתכוון לעשות את זה. את לא יכולה למנוע ממנו לחשוב כאלה דברים, הוא בכל

זאת נער מתבגר." אמר אדוארד. "ורנסמיי?" שאלה בלה בחשש. היא שאלה את אדוארד את אותן שאלות מיליון פעם, משום שידעה שבכל רגע אפשר לשנות את

מה שאתה חושב. "נסי בכלל לא מגיעה לדברים האלה. והיא לא חושבת על זה גם כשהיא חושבת שאני לא קורא לה את המחשבות." הרגיע אדוארד. "אדוארד,

שנינו יודעים מה הסכנות. ואני לא מדברת רק על זה ששניהם צעירים." אמרה בלה. "כן, הילדים." אמר אדוארד. הסכנה הייתה, שבגלל שהילדים יהיו תערובת אחת

גדולה, אבא איש זאב מול גנים של ערפד קורא מחשבות, גנים של בת אנוש, שהפכה לערפדה עם כוחות חזקים, ואמא חצויה, שיכולה להראות את המחשבות שלה,

אז הילדים יחסלו את עצמם מבפנים, משום שערפדים ואנשי זאב לא ממש הולכים ביחד. "בלה, ג'ייקוב הוטבע על נסי, משום שהיא יכולה להביא לו צאצאים חזקים.

כנראה שהילדים יהיו בסדר." אמר אדוארד. "זה שהם חזקים, או יכולים להיות, לא אומר שהם יצליחו לשרוד." נאנחה בלה. "דיברתי עם קארלייל. הוא חושב שנסי

וג'ייקוב יהיו בסדר, וכך גם הילדים שלהם." אמר אדוארד. "הם שניהם יתחילו לגדול ביחד מעכשיו." אמרה בלה. "שניהם הגיעו לאותו גיל." הסכים אדוארד. "לא

יודעת... אני מרגישה כאילו הכל הולך לקרות מאוד מהר מעתה והלאה." נאנחה בלה. "טוב, נסי האטה את ההתפתחות בשנה שעברה, ככה שעכשיו היא מתפתחת

בקצב רגיל. וג'ייקוב, הוא קובע כמה לגדול בהתאם לנסי. בלה, את סתם מטרידה את עצמך." אמר אדוארד. הוא חיבק אותה עד שהיא נרגעה. "אדוארד!" לפתע

קריאתה של אליס נשמעה ברחבי הבית. "מה יש, אליס?" שאל אדוארד. "זה..." אליס התפרצה לחדר, הבעתה מודאגת. "מה?!" קרא אדוארד שקרא את

מחשבותיה של אליס. "איך?!" המשיך אדוארד. "מה קרה?" שאלה בלה. "לספר לה?" שאלה אליס בחשש. "כן!" קראה בלה בדאגה. "אני לא יודע אם כדי..." מלמל

אדוארד. "אליס, מה קרה?!" שאלה בלה. "בלה, אני רוצה שתשבי ותירגעי, בסדר?" שאלה אליס. "אתם מפחידים אותי, מה קרה?!" שאלה בלה. "בבקשה, תעשי

מה שביקשתי." אמרה אליס. בלה התיישבה. "טוב, את זוכרת את ארינה?" שאלה אליס. ארינה הייתה ערפדה די חדשה אצל הוולטורי. היא הייתה חוזה, כמו אליס,

רק חזקה יותר. "נו, כן." אמרה בלה. "קיבלתי ממנה מסר." אמרה אליס. "נו, אליס!" קראה בלה. "לשניים חזקים, ילדים חזקים יותר. ילדים שמאיימים עלינו." אמרה

אליס, מצטטת את המסר שקיבלה מארינה. "מה זה אומר?" שאלה בלה. "בלה, שניים חזקים, מי הם?" שאלה אליס. "אדוארד ואני? את וג'ספר?" שאלה בלה

בבלבול. "לא." אמר אדוארד. "אז מי?!" קראה בלה, עצביה עולים עם כל רגע שעובר. "ג'ייקוב ונסי." אמרה אליס. "מה?!" צעקה בלה. "מה זה אומר?!" קראה בלה.

"הילדים שלהם בלה, יאיימו על הערפדים, על אנשי הזאב ועל בני האנוש." אמרה אליס. "מה?!?!" צעקה בלה. "רגע, אבל זה מה שהם אמרו על רנסמיי. ולא קרה

כלום. חוץ מזה, לג'ייק ולרנסמיי עוד אין ילדים." אמרה בלה. "בלה, את לא מבינה? אם ארינה ראתה שזה מה שהולך לקרות, זה אומר שזה יקרה בקרוב." אמרה

אליס. "מה?!?!" חזרה בלה. "אבל... לא ייתכן! הם צעירים! אדוארד בעצמו אמר לי שהם לא מתכננים כלום!" קראה בלה. "בלה, אולי טעיתי. אולי נסי תתפתח

במהירות וג'ייקוב איתה." אמר אדוארד. "ומה אם הילדים לא יהיו מסוכנים?" שאלה בלה. "את זוכרת מה קרה עם נסי. הוולטורי לא האמינו אז. למה שהם יאמינו

עכשיו?" שאל אדוארד בשקט. בלה נעמדה. "לאן?" שאלה אליס. "לאיטליה." אמרה בלה. "מה?!" קראה אליס. "מישהו צריך להכניס בהם קצת היגיון. עכשיו, אני

חזקה מספיק." אמרה בלה. "בלה, קודם צריך לחשוב מה עושים. אי אפשר פשוט ללכת לשם." אמרה אליס. "ג'ייקוב!" קרא אדוארד לפתע. "אבא, מה אתה צועק?

הוא יכול לשמוע אותך גם כשאתה מדבר רגיל." אמרה רנסמיי שנכנסה לפתע לחדר. "היא צודקת, אד." אמר ג'ייקוב. "אמרתי לך לא לקרוא לי ככה." אמר אדוארד.

ג'ייקוב צחק. "רנסמיי, למה אתם לא בסרט?" שאלה בלה. "ראינו כבר את הסרט הזה, והשאר לא מוקרנים עכשיו." אמר ג'ייקוב. "אני ואבא צריכים לדבר איתך,

רנסמיי." אמרה בלה. "ג'ייקוב, אליס צריכה לדבר איתך." הוסיפה בלה. "מה זו כל הרצינות?" שאל ג'ייקוב. אליס גלגלה את עיניה והצביעה לכיוון הדלת. "בסדר, אני

בא." מלמל ג'ייקוב. הוא נישק את רנסמיי והוא ואליס יצאו. "מה קרה?" שאלה רנסמיי כשהיא, אדוארד ובלה נותרו לבד.

הפרק הקודם		הפרק הבא