זכרונתיו של פיטרפיקצר

טוב נכון אף אחד לא קורא את זה ועבר מלא זמן אבל אם תתקלו בזה בטעות אז הנה לכם (:

=======

"פיטר",נשמע קול עדין.לילי צעדה לעברו,ערפילית ונוגה,בשמלה לבנה וארוכה.
"לילי!",פיטר קפץ במקומו בבהלה.
"שלום,זנב תולע",גם ג'יימס וסיריוס הגיחו משום מקום,בגלימות לבנות.
"שלום,פיטר",אמר קול עמוק ומבוגר.פיטר הסתובב אחורה וראה את אלבוס דמבלדור עומד שם,כולו בחליפה לבנה ויחד עם הזקן הצחור שלו...
"התגעגעת אלינו?",שאלה לילי.
"כ..כן!מממ..מאו...מאוד..אא..אני מצטע...מצטער!",גמגם פיטר במבוכה.דבמלדור צחק צחוק עמוק.
"זה בסדר,פיטר.כאן דבר לא יכול לפגוע בך."
"ב..באמת?",שאל פיטר בהקלה,ודמבלדור הנהן בראשו.
"ו...מ..מה עם הילל..הילד שלל...שלכם",הוא הצביע אל ג'יימס ולילי,"והג'יננ..הג'ינג'י.."
"הם יהיו בסדר",אמרה לילי בקול רך."יצילו אותם".
"ואפילו...אפ..אפילו הוא לא יכ..יכולל לפגועע ..בנו??",שאל פיטר בחשש,וג'יימס גיחך.
"מה איתך,זנב תולע.אומרים לך שיצילו אותם,אז יצילו אותם"
פיטר נשף בהקלה.
"עכשיו לך...מצפה לך הפתעה בתוך הענן השני",אמר דמבלדור בחום והצביע על ענן ורוד וסמיך.
"להתראות",אמרו הבנים.
"ביי,פיטר.ורק שתדע לך שתמיד חיבבתי איזושהי נקודה בך...אולי המגושמות שבך..אולי הפזיזות,או אולי ההומור",אמר לילי ונשקה על לחיו של פיטר.פיטר היה....בעננים.

"ש..שלום",אמר פיטר בחשש.שלום,שלום,שלום,שלום...נשמעו הדים.
"שלום בן",אמר קול עמוק.פיטר קפץ בבהלה,לא יכול להיות ש...
"שלום,יקירי",נשמע קול נשי."התגעגעת אלינו?"
פיטר התכווץ במקומו.הוא ידע שאסור לו לשקר,במקום הזה,ולמען האמת הוא בכלל לא התגעגע להוריו המעיקים והטורדניים...
"שלום,אמא,אבא",אמר פיטר,שהעדיף לא לענות על השאלה.
"אל תדאג,פיטר",אמר אביו בחמימות."אנחנו לא נפגעים משום דבר כאן.אנחנו יודעים שלא התגעגעת אלינו..."
"אנחנו יודעים שהיינו מעיקים וטורדניים",אמרה אימו בצער."האמן לי שאנחנו מצטערים על כך.ציפינו ממך ליותר מדי...טוב,לפחות מכירים אותך,גם אם זה לא בטוב..."
"אני מצטער שהגשתי לו עזרה",אמר פיטר בקול חנוק."הייתי צעיר...תמים...לא...לא ידעתי...שזה מה שיצמח,שזה מה שיצא...שהוא יחסל את כל הקרו..קרובים שלי",קולו של פיטר רעד.
"אל תדאג בן",אמר אביו בחום וחיבק חיבוק מבין ואבהי את בנו הרועד."יהיה בסדר.אם אתה רוצה את יכול לצפות גם בהארי פוטר,נאבק להביס את זה שהגשת לו עזרה"
"יופי",אמר פיטר,וגוש גדול חסם את גרונו.
"פיטר,אני מרגישה שעדיין לא מיצינו את הנושא",אמרה אימו בשקט."אני ואבא...מצטערים.זו הייתה מסורת אצלנו להיות בגריפינדור.ציפינו ממך לנפלאות גדולים,אבל לא כך היה,פיטר...
"לפחות בילדותך לא סבלת.ראיתי שנהנת מאוד -"
"לא נהניתי!",צרח פיטר ברעד.עכשיו הכל התפרץ ממנו,בגושים גדולים...
"אני התאהבתי...התאהבתי בלילי אוואנס...אהבה נואשת שלא הובילה אותי לשום מקום...סתם...בזבזתי את נעורי...ועכשיו...גם בבגרותי...לפחות אני מודע לזה שכל העולם שונא אותי",הוא התייפח חרישית.
"שה,פיטר,שה",אמרה אימו בחום שלא אפיין אותו ופיטר הציץ בה בהפתעה."גם כשאני ואביך הגענו לכאן לא הבנו כלום,כעסנו...אבל פיטר,יקירי",היא אמרה בטון מנחם,"הירגע.כאן אנחנו אוהבים אותך כמו שאתה...לא כפי שקיוונו שאתה..."
פיטר אמר תודה ללא מילים.הוא והוריו התחבקו חיבוק משולש.
"ועכשיו...יש פה משהו לאכול?",שאל פיטר,והוריו צחקו.פיטר גם שמע את צחוק הפעמונים של לילי,וידע,שפעם ראשונה בחייה,היא צוחקת מבדיחה שלו.הם צדקו-שום דבר רע לא יכול לפגוע בו פה...

==

אני כל כך מצטערת אם הפגישה עם ההורים יצאה דביקה,או שבכלל כל הפיק הזה מצוץ מהאצבע...אבל זה היה ההמשך המקורי.

אוהבת אותכם (:

הפרק הקודם