המסע על הלא נודע

הקדמה:

היי,לפני שאני ממשיכה את הסיפור אני רוצה להציג את עצמי, אז אני לילי אני בת  13 וחצי ואני ערפדית אל תדאגו אני לא כזאת שנושכת

ומוצצת דם (למרות שאני יכולה)אני פשוט לא אוהבת לעשות את זה, לפני שלוש שנים כשהייתי בת 10 הורי גילו שאני ערפדית, אבל לא סתם ערפדית,

 ערפדית אם יכולות מיוחדות שיש רק לבודדים מאוד מהערפדים. הכוחות הם שאני יכולה להפנט אני יכולה להעתיק בקלות 

 וברור את הכוח שיש לכל הערפדים, להפוך לעטלף. רוב הערפדים לא אוהבים את האור אני דווקא כן,בגלל זה סוכנות ה סה"ה (סוכנות הערפדים הרשאית) 

 בחרה בי להיות מרגלת ולהרוג בני אדם , בהתחלה אהבתי את זה אבל בגיל 12  זה התחיל להיות לי עצוב להרוג אנשים חפים מפשע למרות שזה

היעוד של הערפדים בחיים. בגיל 12  אמרתי לסוכנות שאני מתפטרת ושלא יבואו לבקש אותי שוב לסוכנות, אף פעם.היה לי עבר מסוכן, בגלל ה סה"ה.

אני ימשיך את הסיפור ותראו מה קרה.

זה היה הוא, האיש שהרס את חיי, נציג ה סה"ה שבגיל 10 הפך אותי לסוכנת  

"אתה....לא! אני אמרתי לכם...לא! אני לא מוכנה לחזור לעבר,לא...." אמרתי והתחלתי לבכות

"תקשיבי שנייה לילי, זה לטובתך,רק תתני לי להגיד לך.." אמר הנציג שמו היה רועי

"לה לה לה לה לה לה אני לא מקשיבה" אמרתי  ואפילו הוספתי "צא מביתי,קדימה  תעוף מפה,ואני לא מתכוונת להגדרה

אני מתכוונת באמת יש לך כנפיים אז תעוף איתם רחוק מאוד מבייתי לפני שהורי יחזרו!" אבל זה לא עזר הוא תפס בידי חזק ולא שחרר 

 "תקשיבי לי ותקשיבי טוב, אם את לא תעשי את מה שנבקש הסוכנות תאלץ  להרוג אותך ואת הורייך!" אמר רועי "טוב בסדר" בכיתי "מה אתה רוצה שאני יעשה?" אמרתי בלחש

וניגבתי את הדמעות "מחר ישלח אלייך מכתב הקבלה  להגוורטס,בית הספר לקוסמים  תשתמשי בכוח העתקה שלך כדי להעתיק מבחן התקבלות לגריפינדור,

יש שם נער בגילך שמו הארי פוטר הוא  וחבריו הרגו לנו את איש הסוכנות שהחליף אותך, אנחנו רוצים שתתחברי אליו ואל חבריו ותסיגי לנו מידע,

על בית הספר עליו על חבריו מתי הם מתקיפים והאם הם מוכנים למתקפות נגד ערפדים" אמר רועי  "למה אתם צרכים את כל המידע הזה?" שאלתי  

"זה לא עניינך עכשיו לכי ותתנהגי כאילו לא הייתי פה. להתראות" אמר רועי  הפך לעטלף ועף דרך החלון. עליתי לחדרי ,והרגשתי עצוב

חשבתי לעצמי ' למה הם צריכים את כל המידע הזה? למה הם רוצים דווקא אותי?" מליון שאלות הציפו אותי אבל לאף אחת מהן לא הייתה תשובה .

לפתע נשמעה דפיקה על הדלת ואז היא  נפתחה "חזרנו" אלה היו הורי לאימי קוראים לילך ולאבי קוראים ליאור, 'הם חזרו. לספר להם? לא אני לא יספר כי אז יהרגו אותם ואותי.

אוקי לא לספר' חשבתי לעצמי   "הבאתי דואר, ויש פה דואר בשבילך אווה זה מהגוורטס!" אמרה אימי ושמחה וצהלה 

"הבת שלי שחכה את  העבר והגיעה לעתיד מוכשרת, היא התקבלה להגוורטס" אמרה לאבי  גם אבי שמח 

 'מה? הם הביאו את זה כלכך מהר? לא!  כנראה הם ידעו שאני ינסה לחמוק מזה! אוף הערפדים האלה!' חשבתי לעצמי  והלכתי לישון.

"לילי מתוקה קדימה לקום! היום הולכים להגוורטס אתמול נשארתי עד מאוחר בהוגסמיד כדי לקנות לך את הציוד הנדרש" אמרה אימי וניערה אותי בעדינות

כדי שאני יתעורר "אוקי אני קמה" אמרתי  וקמתי  התלבשתי צחצחתי שניים ואת כל הדברים שעושים בבוקר

 " לילי את מאחרת אבא יקח אותך מהר  להגוורטס אקספרס!" אמרה אימי  "אבל אני אוכלת" אמרתי וניסיתי לדחות את המועד 

 "אין זמן, קחי איתך אוכל בשקית ותאכלי ברכבת!" אמרה אימי  "טוב" אמרתי באי רצון וקמתי אבי הסיע אותי לרכבת ואמר "תהני,ואל תשכחי לבוא לבקר אותנו בחגים!"

אמר אבי וחיבק אותי  "אני יודעת אני יבוא לבקר" חיבקתי אותו גם ורצתי לרכבת  נכנסתי לרכבת היו שם כמה תאים

'זהו התחילה המשימה! אני יתפוס מקום  לשבת'  היה תא פנוי אז התיישבתי ואז ראיתי אותו ,ראיתי את האחד!

הפרק הקודם